חוקרת מוח (ונפש)

אחרי שפירסמתי את הקטע למטה, קיבלתי תגובות אוהדות ותומכות מכם שקראו את הפוסט,

והחלטתי שלא הכל נאמר, ויש עוד כמה דברים שאני רוצה להעלות על הכתב אודות הסאגה המשפחתית.  

בינתיים עברה עוד שנה מאז אותה תקופה שבה נחתמה ה"עסקה" עם שני קרובי המשפחה של ת',

ובה נרמז להם שאני לא מעוניינת בקרבה האינטימית מצידם.

הדוד חי בחו"ל כך שלא נרשמו הפרות חוזה מצידו.  וגם הסב, לרוב מושיט את ידו ללחיצה, וגם אם מתפלקת לו איזו נשיקה או שתיים, 

אני מחליקה את העניין.

ואז ערב אחד לפני כחודשיים, קרה המקרה שהסעיר אותי מחדש, בצדק או שלא.

ת', אחיו ואני קפצנו לביקור קצר אצל הסב והסבתא, בלי שאר בני המשפחה, בעיקר כדי להגיד שלום.

כמובן שלא ניתן לבוא אליהם וללכת, מבלי שדבר מאכל כלשהו יבקר בקיבתנו, 

ולכן בזמן שסבתו (בשלנית בחסד) עמלה על ארוחת ערב קלה, ערכנו את השולחן בחצר.

אלא שתאונות קורות, או כמעט קורות, וכך יצא שבזמן שאני חזרתי למטבח לקחת צלחות,

עמדתי בדרך של הסב אל החצר. הוא זז ימינה כדי לפנות לי את הדרך, אבל גם אני זזתי ימינה מאותה סיבה,

ובאותו תיאום משעשע גם זזנו שמאלה יחדיו. עד שלבסוף נעמדתי במקום בלי לזוז כדי לתת לו לעבור באיזה צד שיבחר.

רק שהוא בחר אותי. הוא התקרב אליי, תפס אותי בשתי ידיו והצמיד אותי אליו כמה פעמים, תוך התבדחות שאיזה מזל היה לו

שהוא כמעט נתקל בבחורה צעירה.

שנאמר אם יד המקרה לא זימנה לידך התחככות, הראה יוזמה- צא והשג לך התחככות מתוך כוונה תחילה.

האם הוא הרגע עשה את מה שנדמה לי שהוא עשה?!

האם תחושת הגועל שאני מרגישה מוצדקת או שמא זו מעין בדיחה שהתרגזות עליה תהיה בבחינת יצירת מהומה על לא מאומה?

לא הייתי בטוחה איך לפרש את המעשה באותו רגע, ואי הוודאות הזו גרמה לי לבחור באפשרות הבטוחה,

כדי שלא אעשה משהו שאתחרט עליו לגבי סבא של ת'.  

אז איך הגבתי? עטיתי על פניי חיוך רחב, למרות שלא הרגשתי כך.

ת' ואחיו שצפו בסיטואציה עמדו מולנו דוממים.

בנסיעה חזרה, זרקתי לת' בזהירות איזו הערה לגבי הסיטואציה ההיא עם סבא שלו.

"כן, ראיתי" הוא מיד הגיב, "את יודעת, אם פרופסור באוניברסיטה (שבה שנינו לומדים) היה עושה את זה, זה היה נחשב להטרדה מינית".

ואוו... אז זה מה שזה היה. חשבתי לעצמי.

ת' העז לעשות את מה שאני כל כך חששתי ממנו- לקרוא לילד בשמו, גם אם לא ייחס לסבו במפורש את המעשה.

טוב, אם הוא חושב שזה לא היה תקין, כנראה שזה באמת לא היה כך.

ראיתי שהיו כמה מהקוראים שגינו את התנהגותו של ת' והטילו ספק בכוונותיו הטובות כלפיי,

ויש להניח שחלק מכם יחשבו שגם פה הוא לא עמד לצידי. 

אבל אני לא רואה את זה כך, כי חשוב לזכור שזו המשפחה שלו. הגברים במשפחתו שת' אוהב ומעריך,

ולומר על קרוב משפחה נערץ שהוא מטריד מינית את חברה שלך, זה דבר מאד לא פשוט וגם לא תמיד אפשרי.

תמיד נעדיף את האפשרות שזו מעין אי הבנה, ויש להניח שאלמלא חזה ת' בהתרחשות במו עיניו, כך היה גם מקטלג את העניין. 

הייתי זקוקה להכרה הזו מצד ת' שהמעשה של סבו לא היה תקין,

כדי שאתן לעצמי את האישור שהתחושות שהתעוררו בי היו מוצדקות.

מאז, בשבועות האחרונים, אחרי שיחות עם ת' ועם חברות שאחת מהן פעילה בארגון נשי שעוסק בין השאר בהטרדה מינית,

ואחרי שקראתי קצת על הנושא, התפתחה בי לאט לאט ההכרה והמודעות למצבים כאלו ולתגובה הראויה להם.

שמתי את המקרה ההוא מאחוריי, אין טעם להגיב על חלב שנשפך חודשים אחרי שניגבו את הכתם.

אבל, אם מצב כזה יקרה שוב, אני יודעת שאנסה להגיב אחרת.

התגובה שלי תהיה שלילית ואסרטיבית, כשאבהיר לו בצורה מפורשת שזה לא מקובל וגובל בהטרדה מינית.

אמנם אזדקק ואצפה לתמיכה מצד בן הזוג שלי, אבל אף אחד לא יעשה את זה במקומי.