חוקרת מוח (ונפש)

לעשות את הצעד הבא, מבלי להביט לאחור
להבחין בצבעים שהם לא, רק לבן בוהק או שחור
לקחת נשימה עמוקה, ולספור שוב עד מאה ועשרים
לזכור את הכאב מהנפילה, וכמה קשה הטיפוס על הרים

להתענג על משב רוח קליל, ולנצור את רגעי השלווה
להשתיק את קולה של הציניות כדי שתשמע לחישת אהבה
לבנות ארמונות מדלי וכף, במקום לספור את גרגרי החול
ללכת על קצות האצבעות לצד אחרים, רק בריקוד מחול

לשתול ורדים באדמת סחף, להשקות אדמת עקר
לבשל לפי מתכון חדש, ולהפריז במלח או בסוכר
למצוא את האיזון ולתקן מחדש אחרי כל טעימה
להבין שלטעות זה עוד הרגל אנושי, כמו נשימה

לכרוע ברך ולמצוא את התשובה עוד לפני ששואלים
לשבור רק כוס אחת, ולשטוף את כל שאר הכלים
לצפות בשקיעה ולחכות לזריחה שתבוא בעקבותיה
לקוות שבכל יום שעובר, היא לא תהיה מובנית מאליה

מכל אלו, המעשה הקשה מכולם
הוא לדעת שהגיע הזמן