חוקרת מוח (ונפש)

זוג חברים באו לבקר. אני מחבבת אותם.

הם מהצד שלו, אבל אימצתי אותם ועכשיו הם שלנו.

שניהם מגיעים מתחום הלימודים שלי כך שתמיד היו בנמצא נושאי שיחה מעניינים, 

בעיקר כאלו שלא קשורים למדעים מדוייקים (התחום שלו).

מרענן במיוחד.

דיברנו בין השאר על פוליטיקה, נושא שתמיד נמצא ברקע של שיחת סלון (או פינת אוכל, במקרה שלנו) ורק מחכה בסבלנות שיגעו בו.

אז התייחסנו אליו ובמיוחד למצב במערכת החינוך, החשש מהפרטה, שר החינוך החדש (והתקווה לשינוי?) וכו'. 

כבר עכשיו מורגש המחסור במורים בתחומי המדעים.

העניין הוא, כמו שכולם יודעים, שבשביל חינוך איכותי צריך כוח אדם איכותי, ואנשים איכותיים יבואו אם ישלמו להם כראוי.

אחרת, ההוראה תישאר ברירת מחדל (וסליחה על ההכללה, יש גם מורים טובים, אבל הם הופכים למיעוט נרדף).

ואני תוהה לאן זורם כל תקציב החינוך המרשים (כמדומני, השני בגודלו לאחר תקציב הביטחון)?

עם כל הכבוד ל"אופק חדש", זה עדיין לא מספיק.

בכל זאת, יש סיבה שיש מחסור במורים.

אפילו כמה וכמה סיבות.

כיתות גדולות של 40 ילדים, חוסר משמעת בלתי ניתנת לריסון מצד התלמידים (כי אין גב מההורים וממערכת החינוך),

חוסר תקציב להדפסות ושכפולים- הבחורה מהזוג שהתארח אצלנו מלמדת בחינוך המיוחד,

 והיא סיפרה מניסונה האישי שכל דף שהיא מחלקת לתלמידים שלה ממומן על חשבונה.

אמנם יש מכונת צילום במזכירות, אבל היא מיועדת רק להדפסת דפי מידע על טיולים שנתיים וכו', לא לצרכים לימודיים חלילה.  

והשכר.

המורים עובדים כל כך קשה, מגיע להם להשתכר כראוי.

שכר גבוה יעלה את המוטיבציה של המורה, את הערכה של התלמידים וההורים, ואת מידת ההשקעה של שני הצדדים.

לאן הולך כל תקציב משרד החינוך?

הלוואי וגדעון סער יצליח לתעל אותו למקומות הנכונים (כמובן לאחר ניכוי משכורותיהם של השרים ללא תיק וסגניהם).

נ.ב. ולחשוב שהתכוונתי לכתוב פוסט על סושי.