חוקרת מוח (ונפש)

השגרה בולעת אותנו. יום אחרי יום, עובדים ולומדים (ומורחים זמן בבלוג). כבר התרגלנו.

וכמעט שכחתי שאני אוהבת אותו כל כך.

ת' הכין הערב לזניה. ישבנו מול הטלוויזיה וזללנו. אחר כך, נכנסנו למקלחת וישר למיטה.

כרגיל. משעמם לחוות את זה לא פחות מאשר משעמם לקרוא על זה.

אל תבינו אותי לא נכון, אני אוהבת את החיים שלי, היו זמנים שהתפללתי בשביל חיים שכאלו, ואני מאושרת. באמת.

ויחד עם זאת, מדי פעם, אני מרגישה שמשהו אובד בדרך.

אני והוא מסתגלים הרבה ומשתגלים מעט.  טוב, הכל יחסית. :)

בכל מקרה, אני חוששת לאבד אותו, אותנו, בתוך השגרה הזו, הנפלאה, שיצרנו בבית.

טוב לי, ועדיין- יש לי תחושה שאנחנו צריכים לצאת לחופשה זוגית, אינטימית, רחוק מהבית.

כמו שאומר השיר, דברים שרואים מכאן לא רואים משם, לא?