חוקרת מוח (ונפש)

מסתבר שהבחור חזר הביתה מוקדם, בזמן שקפצתי למכולת, והציץ למחשב (שלו, יש להוסיף).

ברגע שהוא ראה על המסך את הבלוג שלי, הוא הפנה את מבטו הרחק, אבל הכותרת מהפוסט האחרון עדיין נקלטה בראשו.

בהתאם לכך, הרים כמה טלפונים והזמין לנו צימר במצפה רמון.

דווקא לצימר הזה לא נסענו בסוף, כי בדרך לאוניברסיטה פגשנו חברים שהציעו לנו להצטרף לטיול אוהלים בים המלח.

היה מעולה!

 היינו תשעה אנשים, שלושה אוהלים וכלבת רועים מקסימה, שחשבה שאנחנו הכבשים שלה.

על כן היא דאגה לאסוף את העדר בכל פעם שכבשה תועה פרשה מהחבורה הצידה כדי להטיל את מימיה או למצוא זווית טובה יותר לנוף.

בערב יום העצמאות, נסענו לים המלח והקמנו את האוהלים + מנגל קטן בחיק הטבע, מתובל היטב בחול מעושר במינרלים.

אני ות' התכרבלנו מול המדורה, כשהוא מצביע על מיקומם של העגלה הגדולה והקטנה, וכוכב הצפון.

למחרת בבוקר, קמתי בשעה שש עם הנץ קרני השמש הראשונות, ציוץ הצפורים ונביחות הרועה שלנו. 

משום מה, הייתי עירנית כאילו מדובר בתשע-עשר בבוקר- שעות הקימה הרגילות שלי (למקטרגים אוסיף שאני נשארת במעבדה עד תשע-עשר בלילה).

קיפלנו את הדברים ויצאנו לנחל עין בוקק.

איכשהוא, הדבר היחיד שחקוק במוחי בבהירות רבה מהטיול זה האייס קפה שהזמנו בארומה בסוף המסלול.

אבל אני גם זוכרת בעמעום רגעים נהדרים לאורכו.

בקיצור, חזרנו עייפים, אך מרוצים!

והכי חשוב- מעולם לא הערכתי מספיק את המיטה הנוחה שלי, השירותים הזמינים והמקלחת הנפלאה שמשום מה לקחתי כמובן מאליו עד היום. 

(עד השבוע הבא זה יעבור).  

נ.ב. נתפסו לי כל השרירים בגוף... כולל כאלו שמעולם לא ידעתי שיש לי.