חוקרת מוח (ונפש)

השגרה בולעת אותנו. יום אחרי יום, עובדים ולומדים (ומורחים זמן בבלוג). כבר התרגלנו.

וכמעט שכחתי שאני אוהבת אותו כל כך.

ת' הכין הערב לזניה. ישבנו מול הטלוויזיה וזללנו. אחר כך, נכנסנו למקלחת וישר למיטה.

כרגיל. משעמם לחוות את זה לא פחות מאשר משעמם לקרוא על זה.

אל תבינו אותי לא נכון, אני אוהבת את החיים שלי, היו זמנים שהתפללתי בשביל חיים שכאלו, ואני מאושרת. באמת.

ויחד עם זאת, מדי פעם, אני מרגישה שמשהו אובד בדרך.

אני והוא מסתגלים הרבה ומשתגלים מעט.  טוב, הכל יחסית. :)

בכל מקרה, אני חוששת לאבד אותו, אותנו, בתוך השגרה הזו, הנפלאה, שיצרנו בבית.

טוב לי, ועדיין- יש לי תחושה שאנחנו צריכים לצאת לחופשה זוגית, אינטימית, רחוק מהבית.

כמו שאומר השיר, דברים שרואים מכאן לא רואים משם, לא?

לחזור הביתה מותשת אחרי יום ארוך שהתחיל ברגל שמאל והמשיך לצלוע על הרגל הזו,

ולפגוש בבחור שאני אוהבת מבשל מרק חם וטעים.

לא משנה באיזה טעם, ועם אילו ירקות ואבקות.

יש בתבשיל כנראה מרכיב סודי, תבלין אהבה שגורם לי לחשוב כמה שהוא סקסי...

כשהוא נחמד לחברות שלי, מקסים לאנשים בסביבה שלי, ומתבדח בטאקט (או לפחות מנסה).

כשהוא מחבק חזק ומלטף אותי בעדינות, בו זמנית.

אני חושבת לעצמי, כמה שאנחנו מתאימים. וכמה שאני רוצה אותו.

כשהוא חוזר ממשמרת של התנדבות במשטרה, אהה... אז, הוא מ-מ-ש סקסי בעיניי.

מאותה סיבה פשוטה שמד המשיכה שלי אליו מטפס לשיאים חדשים שהוא מגיע במדים של המילואים.

בייחוד אחרי שלא התראינו שבועיים-שלושה.

הזיעה שלו הופכת להיות הבושם היוקרתי של הוגו.

אלו רק סיטואציות מייצגות, לגבי הסיבות שגורמות לי לחשוב שהגבר שלי הוא סקסי.

תכל'ס, הוא פשוט כזה.

בהריון. (הקונדומים עבדו גם הפעם).

קיוויתי ולא קיוויתי.

אני רוצה ילד מת', והוא הצהיר לא פעם שזה הדדי.  

העניין הוא שצריך לחכות עם זה קצת, לפחות עד לסיום התואר השני (בסוף שנת הלימודים הנוכחית).

לא בגלל החתונה שעדיין לא נקבע לה תאריך. באמת שאין לי בעיה לנסות גם בלי אישור מהרבנות שאנחנו נשואים באושר

(למעשה, אנחנו בונים על חתונה קונסרבטיבית, אבל זה כבר סיפור לפוסט אחר).

אז למה לא לנסות כבר עכשיו? בגלל הריטלין

(או במקרה שלי- קונסרטה. אותה תרופה- מתילפאנידט- אבל בשחרור מושהה כך שהיא נמצאת בדם במינון יחסית שווה לאורך כל היום,

 בין אם אני כותבת בבלוג, אוכלת צהריים או אשכרה לומדת).

ריטלין הוא תרופה טרטוגנית, בקטגוריה C.

(כלומר, תרופה שעלולה להזיק לעובר, C= אין מספיק ניסויים אודות השפעת התרופה על בני אדם, ובניסויים על חיות התרופה נמצאה מזיקה לעוברים).

כל זה עשוי להישמע טריוויאלי לכל מי שאין לו ADHD, אבל תאמינו לי, שבעיניי החיים מתחלקים ללפני ואחרי.

לפני- לא הצלחתי ללמוד. אחרי- סיימתי את הפסיכומטרי ואת כל הבגרויות בפחות משנה. וזה סלל בפניי את הדרך לאקדמיה.

אז לחרוש למבחנים והעבודות של התואר השני בלי התרופה הנפלאה שלי, זה בעיניי כמו לרוץ מרתון עם רגליים קשורות.

אפשרי, אבל קשה מאד....

בינתיים אנחנו מחכים (ועושים כל מיני בדיקות גנטיות על הדרך).