חוקרת מוח (ונפש)

אבל כנראה שגם לא לחגוג, עקב אילוצי זמן, לחץ עבודות (ותזה), וערב ט' באב שעומד בפתח.

יחד עם זאת... הופ, גדלתי בשנה :)

ההכנות לחתונה בשיאן. במלים אחרות, בדיוק כפי שהיו בפעם הקודמת שבדקתי לפני שבועיים.

יש כל כך הרבה דברים שצריך לעשות עד שאין לי זמן להתעסק עם זה יותר מדי (למורת רוחו של ת').

לפני כחודש, בעת הביקור שלי ושל יקירי ת' בבית המשפחה המורחבת, העירה סבתא שלו על איך שהזמן טס.

הסכמתי איתה בפה מלא (אוכל טעים שהיא הכינה), והוספתי מצידי הערות נילוות עד כמה הזמן ממש בורח.

וכך קשקשנו לנו על הא ודא, ועל כל הסידורים והעבודה המרובה, עד לשלב מסוים שבו פתאם נפל לי האסימון

והבנתי שהיא מדברת על החתונה שלי ושל הנכד שלה,

בעוד שכל אותה העת אני בכלל התכוונתי לכתיבה המפרכת של עבודת התזה שלי...

בהזדמנות זו, אני מתנצלת שצריך שיום הולדתי יחול בשעה טובה כדי שאכתוב בבלוג.

אם זה מנחם, אני מדי פעם קופצת להתעדכן בבלוגים האהובים עליי, אם כי לרוב בלי להשאיר תגובות.

היום נפגשתי עם המנחה שלי וסיפרתי לו שאני קצת קורסת תחת העומס.

 אני חייבת לציין שהוא הפתיע אותי לטובה, ועזר לי לארגן את המטלות בצורה מסודרת ולפי סדר עדיפויות כללי.

החלטנו שאקציב 10 ימים בלבד לכל עבודה, ושאשתדל להקדיש את עיתותיי למלאכה בשעות שבהן אני מרוכזת במיוחד (נחשו באילו שעות מדובר...).

טיפים נוספים שהוא שהזכיר היו, עבודה סדרתית- כלומר לכתוב בכל פעם עבודה אחת בלבד- ובתוך כל מטלה ליצור חלוקה לתתי מטלות

(אין דבר מתגמל יותר מלסמן וי על תת מטלה שכבר סיימתי, גם אם זו תת מטלה של סגנית משנה של מטלה אחרת שמשמשת בתפקיד פ"פ של מטלה נוספת).

אני מקווה שהתקופה העמוסה הזו תסתיים במהרה (בסוף הרי הכל מסתיים, וב"ה גם על הצד הטוב ביותר),

ואני ות' נהיה על המטוס לירח הדבש ברומא....

חלומות מתוקים :)