הגירסה שלי.

שלום. אני לא רוצה לכתוב פה פרטים על עצמי, כי כל המטרה של הבלוג הזה היא שאנשים יגידו לי איך הם חושבים שאני כותבת בכנות, ולא סתם יגידו לי שאני כישרונית כי הן חברות שלי או סתם מכירים אותי, אז נגיד שקוראים לי מאיה.

טוב, הנה הפרק הראשון של הסיפור. אין לו שם, אז פשוט תקראו [:

-

"קאסי!" נשמעה צעקה.

קאסי התעוררה ומצאה את עצמה בכיתה. היא הרימה את ראשה מהשולחן, וראתה את המורה שלה למתמטיקה. "כן?" היא ענתה.

"אני מבינה שאני מאוד משעממת אותך, אבל יש לכם בגרות בעוד שבועיים, אז תשאירי את השינה שלך לשיעור אחר!" צעקה עליה המורה. "הייתי שמחה, אבל יש לי בגרויות גם בשאר המקצועות. יש לך פתרון אחר?" אמרה קאסי ב"נימוס" כביכול. הכיתה צחקה והמורה נראתה כאילו היא עומדת להתפוצץ בכל רגע.

"אני רק רוצה להזהיר אותך, שאם את מקבלת פחות משבעים וחמש במבחן הזה, את נכשלת!" "אבל נכשל זה מתחת לשישים..." מלמלה קאסי. "מי כמוך יודעת" השיבה לה המורה, בזלזול מה.

"מורתי, אני מבקש ממך, חדל לרדת על קאסי. היא חגגה כל הלילה, ועכשיו בא לה לישון" אמר דניאל, תוך כדי קפיצה מהכיסא לשולחן, מה שגרם לכיתה לעוד התקף בלתי נשלט של צחוק.

"מר מרקדו, אם אתה רוצה לנהל את השיעור, אתה מוזמן ללכת ללמוד הוראה ואז לפקד עלי"

"מורתי הנכבדת, אני לא בטוח שאת רוצה שאני אגיד לך מה לעשות. זה עשוי להיות מביך"

"ואני לא בטוחה שאתה רוצה שאני אשפיע על מחצית מהציון שלך! עכשיו, תהיו בשקט כולכם או שאני אשלח אתכם אחד-אחד למנהל!!!"

הכיתה השתתקה, וקאסי הסתכלה על דניאל, שישב לידה, בהכרת תודה. "בכיף" הוא לחש.

היא הודתה בליבה למחנכת שלה, על היום בו הפגישה בינה לבין דניאל, ואמרה לקאסי שדניאל יעזור לה להשתפר, ובעצם יהיה החונך שלה. מאותו יום, הם רק התקרבו.

הם נפגשו כל יום אחר הצהריים, והוא עזר לה במתמטיקה, אנגלית וצרפתית, ובין השאר איפשר לה לבהות בו בסתר, בעודו מסביר על שייכות ואי שוויוניים.

הוא תקע בה מרפק בעדינות, והעביר לה פתק.

"מתי נפגשים היום? :)" נכתב בכתב יד עדין ואלכסוני. "אתה יכול בשבע? מתי אתה צריך לחזור?" היא השיבה והעבירה את הפתק לדניאל.

"אני צריך להיות בבית בשתיים עשרה. שבע זה סבבה. בא לך ללכת אחרי זה לסרט? להירגע קצת מהלימודים? (;" היא קראה את הפתק וליבה פעם בחוזקה. 'סרט, אולם חשוך, מושלם!' היא חשבה, ומיהרה לענות. "בכיף, רק שאני לא אחגוג שוב כל הלילה" היא ענתה לו כשנשמע הצלצול, וראתה שהוא מחייך.

היא רצה לכיתה י"א 3, וסיפרה לווידה על החדשות.

"אני הולכת איתו לסרט!" היא אמרה מחייכת.

"וואו, איזה צירוף מקרים! היום אלכס הציע לי לצאת" אמרה ווידה.

"באמת? מגניב. הוא חתיך נכון?"

"אלכס? מאוד... אני מתה על העיניים שלו. זה כל כך יפה, עיניים כחולות-אפורות על עור כהה..."

"לא אלכס, דניאל!" אמרה קאסי וצחקה.

"דניאל? אה... הוא חמוד, כן. אני אוהבת ת'שיער שלו."

"אני יודעת! נכון זה יפה? אני מתה עליו!" אמרה קאסי וצנחה לכיסא הקרוב ביותר.

ווידה פרצה בצחוק ואמרה: "תרגעי, משוגעת! עוד רגע את עושה פה חור ברצפה! מתי קבעתם?"

"הוא בא ללמד אותי בשבע, אז בטח נצא בסביבות תשע."

"כיף לך. תבלו. טוב יאללה, אני גומרת עכשיו. ביי"

"גם אני, חכי לי."

"טוב."

קאסי הגיעה הביתה "מרחפת" מאושר, ואפילו לא שמה לב שהבית ריק, עד שראתה פתק על השולחן.

"קאס,

יצאתי. אני אחזור בתשע ואמא בחצות.

[אחיך שבקרוב בעזרת השם כבר לא יהיה מובטל],

תום.

אה, אגב, מישל אצל חברה ובשמונה צריך להסיע את מייק למסיבה באיזה מועדון. הוא כבר יגיד לך איפה."

'אוף...' היא חשבה, והרימה טלפון לדניאל.

השיר "Still Will" של אקון התנגן ברקע כמספר שניות, ואז דניאל ענה.

"הגעתם לדניאל הגבר. במה אני יכול לעזור?"

"היי דניאל. זאת קאסי."

"היי קאס! מנשמע?"

"הכל טוב. איך אתה?"

"סבבה. מה רצונך?" הוא אמר, צוחק.

"תקשיב, אתה יכול להגיע קצת יותר מוקדם היום? פשוט בשמונה אני צריכה להסיע את אחי לאיזה מסיבה"

"חופשי. שש וחצי?"

"סבבה, תודה."

"אין בעיה בכלל גברת טרנר הנכבדת. נהניתי לשרת אותך"

"תודה לך מר מרקדו. מה הייתי עושה בלעדיך."

"יאללה נדבר מיס סרקזם"

"יאללה ביי."

השעה הייתה שלוש וארבעים, וקאסי התחילה לארגן את החדר שלה. היא עשתה זאת בכל פעם שדניאל הגיע לעזור לה.

היא דחפה בזריזות את כל הבגדים לארון, וזרקה לפח ניירות מיותרים שעליהם כתבה בין השאר גם: "קאסי מרקדו לנצח" וקישטה בלבבות קטנים. את הנייר הזה היא קרעה לחתיכות קטנות, כך שלא היה ניתן להבין בכלל שזה היה אי פעם נייר.

לאחר שזרקה את הזבל, היא שאבה אבק, סידרה את המצעים של המיטה הגדולה במרכז החדר, ואירגנה מחדש את התמונות מתחת ללוח זכוכית של שולחנה. היו שם תמונות שלה עם חברותיה, חברים לשעבר, ידידים, ובין השאר חמש תמונות על דניאל, מאותו יום מאושר בו הלכו לקניון והצטלמו במכונת הצילום.

בשעה שש ועשרים, היא הדליקה את טלוויזית הפלזמה בחדרה על ערוץ MTV, שבדיוק ניגן את השיר "LoseYourself" של אמינם.

כחמש דקות לאחר מכן, נשמעה דפיקה בדלת, ודניאל נכנס.

-

אז.. זהו.

מקווה לתגובות מעודדות D: