הרגע הזה, שבזמן משחק קטן ופשוט עם הכלב את מוצאת את עצמך ברגע של כיף אמיתי, כיף חיים. שניכם רצים, את רצה והוא קופץ עלייך מכשכש בזנבו, נושך נשיכות קטנות של משחק ואת משתוללת יחד איתו. ולרגע את ממש נכנסת לעולמו- פתאום כל הסביבה נעלמת, דברים טורדים מחיי היומיום נשכחים, וזמן זה דבר שולי ולא חשוב, זמן זה דבר שבכלל לא קיים. הכל נעלם וכל מה שנשאר זה ההווה, זה הרגע הזה, והרגע הזה פשוט הוא רגע של חיים, של הנאה ושל שמחה. ואני מרגישה את זה, כאילו אני מסתכלת מעיני הכלב שלו, כאילו חזרתי בזמן ונהייתי הילדה הקטנה שכל היום רק עשתה את מה שהיא העדיפה לעשות באותו רגע- בא לי לטפס על העץ הזה! אני אטפס על העץ הזה!, בא לי לשחק תופסת! אני אשחק תופסת! שום דבר אחר לא חשוב, אין דאגות, אין מחשבות טורדות, רק את, הרגע הזה וההנאה הטהורה שאת מרגישה כרגע. כשגדלים מאבדים את התחושה הזאת, את התחושה כאילו יש לנו את כל הזמן שבעולם ואפשר לחיות את הרגע, את ההווה ולמצות ממנו את האושר הזה, וכל השאר אלה דברים שוליים.
כשאני משחקת עם הכלב התחושה הזאת חוזרת אליי, הכלב שלי מוציא ממני את הילדה שבי. ואני מסתכלת עליו- כולו שמח, רגוע ושלו, נטול דאגות. הוא כולו חופשי, רץ, אוכל, משחק ונח לו על השטיח במרפסת, מתחת לעץ כשקרני שמש מציצים אליו בין העלים. יש לו אולי 15-18 שנות חיים, אבל כנראה בשבילו אין כזה דבר שנים, אין כזה דבר דקות, אין כזה דבר זמן. יש רק הווה. וההווה הזה זה נצח שאולי יותר ארוך משנות קיום של אדם. ולרגע אני מקנאה בו ותוהה לעצמי.. אולי יותר טוב להיות כלב?
______
ובהקשר יותר ספציפי לנושא החם- אני לא חושבת שיש מקום באמת להשוות בין כלבים וחתולים, שניהם חיות מדהימות. אני נוטה לחבב יותר כלבים, תמיד חשבתי שכלבים נותנים יותר אהבה מאשר חתולים, אבל אז פגשתי את החתולה של חברה שלי- היא מקסימה אמיתית, איך שאני באה לחברה החתולה ישר ניגשת אליי מתחכחת בי ומלקקת אותי, אני מרגישה כאילו יש ביננו חיבור כזה שבחיים לא הרגשתי עם חתולים אחרים.
אבל כן אין על כלבים, יצורים שהם כמעט אנושיים לדעתי, נאמנים ושמחים ולא נוטרים טינה גם אם מעצבנים אותם מאוד, כאלה שיאהבו כשתחבק אותם ויהיו מאושרים עד הגג כשתצאו איתם לטיול.
לשני החיות האלה יש את כל הדברים המיוחדים שלהם ולכל אחד מהם יש גישה שונה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
נעמהנונה:]