~the life as a story~

קראתי באינטרנט שאנשים שנוטים לדבר אל עצמם הם חכמים יותר, שזה די מנחם אותי כי הרבה פעמים אני מדברת לעצמי בקול בלי לשים לב בכלל O_O ואז אני פתאום קולטת ומסתכלת סביב כדי שאף אחד לא יראה כמה מטורפת והזויה אני.

לא מזמן יצאנו לקטוף תאנים-

אני תמיד נכנסת לסרטים שיש בפנים תולעים או משהו בעקבות טראומת ילדות שהייתה לי, אבל אין על הריבת תאנים של אבא שלי ^^

________________________

הילד של השכנים מלמעלה התחיל לתופף לפני כמה דקות. אמא שלי תמיד מתרגזת ואומרת שהוא בכלל לא יודע לנגן וסתם דופק בתופים ועושה רעש. דווקא עמדתי להגנתו ואמרתי לה שכל נגן מוכשר התחיל ככה, התאמן ועם הזמן לאט לאט השתפר. פעם כשהייתי קטנה לא ידעתי לצייר כלל וכלל, הרי סתם קשקשתי קווים רנדומליים על דף נייר. אף אחד לא מתחיל ברמה טובה, עושים את זה לשם החוויה ולאט לאט זה מתפתח. אם יש מישהו מקצוען שעם השנים פיתח את הכישורים שלו, היו חוזרים אחורה בזמן לתקופה שהתחיל והיו אומרים לו שזה מכוער/רועש/לא טוב/גרוע וכו'... אני בספק אם היה לו מוטיבציה להמשיך ולהגיע לאותה רמה כמו שהוא היה מגיע.

בואו נגיד את זה ככה, אם אני אראה שלילד/ה שלי יש כיוון כלשהו לדבר מה מסויים או איזה כישרון נסתר, אני אעודד את זה במקום לדכות. כל הכבוד לשכנים