מה אני אגיד, אירוני שדווקא כשהחלטתי עם עצמי לאחרונה שבא לי לחזור לעדכן פה לעתים קרובות יותר אז פתאום אני מתבשרת שעומדים לסגור את ישראבלוג.
כבר היו בעבר איומי סגירה שבסוף לא התגשמו אבל הפעם אני חושבת שזה רשמי. הפלטפורמה גם ככה הייתה די מתה פה אז זה לא מפליא אותי מי יודע מה, אבל זה עצוב. 9 שנים מהחיים שלי פה, עברתי כל כך הרבה, שיתפתי כאן חוויות, מחשבות, תהיות פילוסופיות ועברתי כאן תהליך. המקום הזה היה כמו בית שני בשבילי והכרתי כאן אנשים מדהימים. ועכשיו פתאום הולכים לסגור את הכל בבת אחת, כאילו ישראבלוג זה סתם עוד אתר חסר משמעות. אבל האמת היא שישראבלוג זה לא סתם אתר חסר משמעות- זה לב ונשמה של אנשים.
אני לא יודעת מה יהיה בסוף, אם כן יסגרו או לא יסגרו אבל בינתיים אני מגבה את הבלוג. אבל תסבירו לי, איך אפשר לגבות 9 שנים מהחיים? אפילו לא הספקתי להגיע ל10. זה יהיה בפינה במחשב שלי, זכרונות מהעבר. באופן אירוני, בדיוק לפני פוסט אחד כתבתי ״לא חייבים להרוג נוסטלגיה״.
_______________________________
זאת תקופה של שינוי.
אני עומדת לפני ההתקדמות הבאה שלי בחיים-
עוד מעט מתחיל קורס נוסף במכללה שאני לומדת בה, מעלה את הרמה ומאתגרת את יכולותיי. לקחתי בנוסף קורס מקוון בנושא אנטומיה ועיצוב דמויות מאמן תותח שעבד בדיסני, ובינואר יש לי סדנת עיצוב סביבות עם אמן אחר שעבד בדרימוורקס. אני ממש רוצה למקצע את היכולות שלי, שאצליח להגשים את עצמי.
אני עוברת גם לגור בעיר הגדולה. לפני 4 שנים מי היה מאמין שאגיד משפט כזה, בתור אחת שהייתה לה פוביה ממקומות המוניים, ותל אביב במיוחד. אבל מאז עשיתי המון דברים שלא חשבתי שאי פעם אעשה. (כמו לעלות על במה מול קהל במופע של tape face הגאון!)
הכרתי המון אנשים מגניבים וכל הזמן גם מתווספים עוד רעיונות וקונספטים שאני רוצה לממש. הפנים שלי כל הזמן קדימה.
והנה פתאום תם פרק מהעבר. ישראבלוג עומד להסגר ואיתו אני מהעבר.
אני מניחה שזה האיזון של העולם. של הגורל, מה שזה לא יהיה. כנראה אי אפשר להתקדם קדימה, לפתוח פרק, בלי לסגור פרק אחר.
אני אמשיך לכתוב כמובן, זה חלק ממני, לפני כמה זמן פתחתי משתמש בפלטפורמה של בלוגגר (אמנם עדיין אין בו כלום), התכנים בו יהיו די שונים ממה שכתבתי פה אבל יהיו בהם את אותה אני הפילוסופית אוהבת הכתיבה. מי שמעוניין לעקוב אחריו אני אפרסם קישור בהמשך אחרי שאהפוך אותו לציבורי.