אתמול שמעתי את החדשות על הילדונת בת ה- 12 שמחוסרת הכרה והזדעזעתי.
ילדים ילדות כל כך צעירים בשנים, וכל כך מלאי אנרגיה הרסנית לעצמם.
נכון היו כבר מקרים דומים ודי מזעזעים.
אך משום מה אתמול נדלקה לי נורה די אדומה במיוחד שעכשיו יש שביתות
והילדים כל כך חסרי תעסוקה ומשועממים ורק מחפשים רגע של שחרור המצברים.
כך אתמול תאומי (שהם די בוגרים 15.5) החליטו לצאת למסיבה...
תכננו מלאי של תוכניות עם חבורתם, התגנדרו, צחצחו , הבריקו...
אחחחחח יפיופים אמיתיים יצאו לי מפתח הבית.
בין לבין מדפדפת לי במסך, ועולה לה הכתבה על אותה ילדה.
פחד מילה את ליבי, אולי אולי גם אצלי הם שם חוגגים ושותים.
מיד הפון בידי, התקשרות ראשונה...
והבן עונה לי..."אוף אימא על תדאגי אני כבר חוזר,משעמם לי גם פה"!
הנחת רווחה....
שיהייה משעמם רק שהוא בסדר...
הפון מחייג לשניה...
"היי אימא...אנו עדיין מבלות, על תדאגי...אנו ביחד אחת משגיחה על השניה!"
טוב..בהיסוס סוגרת את הפון, הדאגה מנקרת בליבי...
הדלת נפתחת והוא החתיך נכנס יחד עם חברו...
הנחת רווחה אחת!
היי בן... מה קורה?
"היה לנו משעמם אימא אז החלטנו לחזור"!
רגע חבריה בואו שבו קצת לידי...
שמעתם על המקרה?...כך וכך.
"כן אימא אנו מכירים את הילדה הזו...ובאמת אין היא שתיינית, ילדה טובה, ילדה חרוצה...
ודי אימא...כן במסיבות כולם גם שותים...אך אותי ואת חברי זה לא משך, אז החלטנו לחזור
ולשחק במחשב."
פעם ראשונה שצהלתי שהוא מכור למחשב!
מצידי שמעכשיו ישב תמיד מול המסך, רק שאני יודעת שהוא כאן ולא שתיין.
לאחר חצות מתקשרת לי השניה..."אימא רק רציתי לומר לך...הכל בסדר, אנו נהנות...
שמעתי את הדאגה בקולך... ורק התקשרתי להרגיע"...
חחחחחחחחחח טוב לא נשמעת לי שתיינית, מפוכחת אחראית...ממשיכה להמתין.
כך להפתעתי כל שעה שלחה לי S.M.S "הכל בסדר...אוהבת"
שלוש לפנות בוקר... "אימא אננו מצליחות להשיג מונית... מה לעשות?"
לא מפליא חדרה הרי עיר בהפסקה...
טוב...הנהגת יצאה לפעולה...
לא משנה מה לבשתי באותו רגע, באמצע הליל יצאתי לדרכי להביא אותן בשלום למיטתם.
וכך תוך כדי נסיעה שואלת מגששת האים שמעו על המקרה?
ושוב אותה תשובה...כן כן מכירות...והשיחה קלחה לה עד להורדת כל אחת ואחת בביתה בבטחה.
הגענו לביתנו החם...והבטוח.
מסתכלת לעיני ביתי, וליבי ממשיך להתכווץ מיופיים של פניה הנפלאים...
רוצה לאחוז עוד רגע אמיתי...
"בואי לידי היום...רוצה אותך לידי".
"חחחחחחח" צוחקת היא..."אימא תרגעי...טוב טוב בואי נשוחח לנו ביחד לקראת שינה"
מתכרבלות השתיים במיטה אחת, בחושך המוחלט, והשיחה קולחת בין אם ובת...
מספרת לי, את הכל, כמו היינו החברות הכי הכי קרובות.
והמסקנה היא...כן יש מלאי של שתיה במסיבות של הנוער!
הבטיחה לי להיות אחראית, ואני מאמינה לה!
אלוהים כמה אהבה יש בליבי למלאכי המקסימים.
מכאן שולחת תקווה...לאותה ילדה שתחזור חזרה למציאות ולהכרה....
מכאן שולחת תקווה לכל הנוער שלא מוצא את דרכו, ומעדיף לשקוע בתוך השתיה המזיקה.
מכאן שולחת תקווה שתפסק השביתה, והשעמום יופסק לאלתר.
אין ספק שיש צורך להסביר, להתריע מפני התופעה הנ"ל...
לצערנו מערכת החינוך יצאה מכלל פעולה.
מה שנשאר בכל בית ואב לפנות את הפנאי, לשבת לשוחח, ולתת את הדעת לבני הנוער
עד כמה יכול להזיק להם כמה כוסיות מהולות .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
