טעם החיים במלואם בבלוג שלי

בימים האחרונים יושבת אני במלאי של לבטים...

כל צד תופס לו עמדה

משנה את כוונו לכל מחשבה.

מנסה למקד להבין ולסלול את דרכי החדשה.

מתקדמת שני צעדים...

נסוגה אחרונית...מנסה לא לראות את השלילי.

אולי זה הפחד שוב להתחייב?

אולי זה היכולת וההבנה שאני השתנתי...

אולי זה אני...

שמבינה עד כמה אנני זקוקה ...אלה רק בונה

את עצמי מחדש.

ממקדת את שדה הראייה בילדי...

דרכי גישה שונות,

ההבנה לצרכיהם, אינה צריכה לגזול לי את החופש שלי.

ההבנה שהם חלק ולא כל כולי...

אלה ישות בפני עצמה...שצריך להיבנות ולדעת לחלוק.

מבינה שחסמתי את עצמי...

בנסיון לגונן ולא לתת להם להתמודד.

עד לכדי עצירה עצמית.

כל כך מלאי של הבנה...תסלחו לי שככה נכנסתי כרגע לתובנה

לאחר טיול של יום מלא ברחובות ירושלים הקדושה.

סיור מלא שלקחתי את חונכי היום...

לכותל, לעיר העתיקה, למערות הכותל שנחפרו לאחרונה...אחחחח מראה קסום ומיוחד

צעדתי מלאת יריאה על חורבתיה של העיר התחתית הקדושה.

וחזרה היום לילדי...לליקוט והבנה שהם חלק...

שצריך לחלוק ...ולא רק לרבוץ.

להבנה שחיי בנויים על תשתיות.

יום אנו כאן ויום לא...

יום של בניה מחדש

על גבי הריסה של הישן.

לפתוח פשוט ביום חדש.

כל יום לומר תודה על הקיים!

היום זה כאן!

עוד שניה...

עוד רגע הכל יכול להעלם ונשארים רק שרידיו.

מחייכת שוב, פותחת ת זרועותי...

שוב

ושוב

לחיבוק אוהב... ולמלאי חוזר.

רק אמרו לי דרך צלחה...