טעם החיים במלואם בבלוג שלי

היום היה אמור להוולד לי נכדי השני.

כך נקבע...(לא אני החלטתי.. מפתיע אהההה?)

אלה ע"י צוות הרופאים.

אך השובב הקטנטן החליט לא לצאת עדיין לאויר העולם.
הפצרתי ביקשתי דרשתי בכל לשון עדינה....
הציץ בעט והחליט להשאר עדיין שם בחום הנפלא של אימו...
שמרגישה ונראת כמו בלון נפוח שרק סיכה אחת ופוףףףףףף תכף תתפוצץ כולה....
מיד אסרו אותה למיטת המוניטור...
פעימות ליבו הדהדו בחדר...כקצב ניגון נפלא...

מבט בוחן...טוב נעשה גם אולטרסאונד...

ואווווו איזה חתיך, הציץ לי מאי שם...
שוחה לו וקורץ לי בחיוך שובב
כמובן שגם כלתי וגם אני שכחנו באותו רגע את הלחצים...
מוקסמות ונהנות מכל הבריאה המופלאה, שהופיע לנו במסך הקטנטן...
נשבעת נשבעת שהוא הוציא לנו לשון לרהבה.

אני והרופא החביב..התמוגגנו שם בבדיחות ובמראה...
כלתי כבר לו יכלה להחזיק את בטנה מרוב צחוק והמולה...
וגם זה בהצצה חייך ובעט לו בחדווה.

זהו... החליט להשאר עוד כמה שניתן בתוך החום הנהדר...
בחיי שהבנתי זאת מחיוכו השובב

אז שוב נקבע ליום רביעי שוב הצצה...ומסכת נוספת של המולה...

ואצבעות לספירה.