טעם החיים במלואם בבלוג שלי

היו ימים חבר...

כן כן היו ימים סוערים וגועשים

מלאי של התלהבויות ומשחקים

למדתי המון צברתי ניסיון.(ולא אכנס לפרטים)

הורכבתי ורכבתי על קטנוע דוהר

לכל דרכי הגליל והצפון.

למדתי גם ...אהההה ללא רשיון...(שששש לא לגלות הוא כבר בהכנות)

הלבן שעטף את גופי נהפך לשחום...ואין ספק שגם הולם...

בליל מקבלת את פניו...רוכבים עד לבוקר הנאסף...

מתפקדת בעבודה...מטפלת בילדי ואימי במהלך יומי...

וגם לומדת כתלמידה טובה בבית סיפרי.

ושוב חוזר...שעתיים שלוש מניחה ראש וגם זה...די הרבה והמסלול חוזר.

ליל לאור קסריה הקסומה...שקיעה בחמי טבריה....תצפית מעל זכרון ביום ובליל ...

שיוט לירושלים...ליל בבית קפה אחר...עצירה בדרך...לא משנה היכן ואיך...

העיקר הטירוף המתמשך.

אך אתמול שינוי קטנטן וחוזרת למסלול...קבלת החלטות!

בהחלט נהנתי מכל הטירוף...אך???

יש רגעים שבהם שבעים והמתכונת של הבית וחומו הנפלא

 שוב חוזרים לתוך תוכו של הפנים.

ביקשתי עצירה...רצה להמשיך בחגיגה...היחס השתנה והינה הבנתי שזה לא זה!

וכך החלטתי...ארבעה חודשי טירוף חושים אינם שווים את אותם רגעים...

של השקט והחום הביתי העוטף ומסביר פנים.

אין דין דינו ונפל הפור...להחלטה ומכאן ממשיכה.

חוזרת למסלול ומטרות מלאות בידי...

משנה דרכי חשיבה...משנה דרכי חיים.

"זה לא כמות היהלומים שעונדים בצוואר ....

אלא מחרוזת האנשים ששוזרים אותנו בליבם כיהלומים."

וכדברי....

יהלומים = לאנשים שפגשנו בדרכי החיים...

 מכל אחד/ת אנו למדים.

 בעיני היום אין מקריות...

 כנראה אותם היינו צריכים לפגוש כדי לשזור לנו תובנות ודרכי למידה נוספת.

 כל אחד/ת שעבר במחרוזתי..

 שמור/ה לו/ה פינה במחרוזת חיי! בליבי!

זה לא הטיטניק

גם שייט חוויתי...