וואי מצטער על האיחור אבל ממש הייתי בקורס מדצים ולא היה לי איך לפרסם אז הנה אני מפרסם לכם את הפרק השלישי החלק הראשון מכוון שהוא דיי ארוך
בהצלחה
פרק ראשון
http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=565948&year=2008&month=6
פרק שני
http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=565948&year=2008&month=7&day=5
שעה אחרי הרצח, מת"מ חיפה, גוגל
דניאל, בן ארבעים וחמש אב לשלושה ילדים ישב במשרדו בקומה השלישית במשרד מרווח. דניאל לא היה נראה כמו איש הי-טק טיפוסי, הוא היה גבוהה שרירי בעל זקן קטן ושיער קצר שטני עד בלונדיני.
הוא הסתכל על קלסר הניירות הטיוטה הענק שניצב מולו וחשב לעצמו האם זה שווה את כל זה ?, כל הקידומים, כל השעות הנוספות וההשקעה בזמן והוויתור על הבילויים בשביל המשפחה היה שווה?, נראה שכן עכשיו שהוא מנהל ויועץ כלכלי בגוגל ישראל הוא יצטרך לעבוד קשה יותר בהרבה אך השכר שיקבל יהיה בהתאם הוא יוכל לקחת את משפחתו לחו"ל פעמים רבות, לעבור לגור בשכונת יוקרה ולאכול במקומות שארוחה ממוצעת לאדם שם עולה כמחיר טיסה לארצות הברית , הוא הכיר את הנושא הוא לא סתם למד כלכה במשך חמש שנים באוניברסיטת חיפה, מעכשיו כל החשבונות היוצאים של גוגל עוברים עוברים דרכו, גם כל רכישה גם חייבת לעבור אישור שלו, הוא יכול לשנות את התוכנית השנתית אם זה יראה לו עלול לפגוע בהצלחה של גוגל ובנפילת המניות של, לפעמים זה מאוד מהנה ומעניין אבל גם האחראיות שעל כתפיו גדולה בהרבה.
לרוב הוא היה מקבל סיכומים ממוחשבים על ההכנסות וההוצאות את בגרף הסטיסטי הוא העדיף לעשות בעצמו, בהתחלה העבודה נראה ויכולה אפילו לשעמם מאוד אבל כל שבוע צריך להיצג נתונים מול ראשי חברת גוגל הארצית והעולמית טעויות לא באות בחשבון אפילו לא בעשירית האגורה, השיר Therion-to mega therion צלצל מהפלאפון דור שני שלו הוא הסתכל על מי מתקשר וענה "כן" בנימת קולו היה אפשר לשמוע שהוא דיי לחוץ בעבודה
"שמע,דניאל אני רוצה לעבור על כמה ממסמכים לבד"
הוא הבין אם מי הוא מדבר (איפה שכתוב את השם של המנהל להעתיק) אחד המנהלים מהדרג הגבוהה
"מה החשבון שעליו להעביר ?"
"444-23-87"
"בסדר"
החשבון שביקש לראות עדיין לא הוכנס במקרה לסטיסטיקה ממוחשבת למצגת. לאחת הישיבות הבאות
"מוזר למה שהוא ירצה לעבור עליו יש לו מספיק עבודה" תהה דניאל בראשו
דניאל פתח והסתכל על החשבון הספציפי הוא היה ממוצע אולי יותר במקצת ,לא היה בו סכום, זה היה חשבון פרסום של חברת ביטוח מישראל שמצליחה לא רע באירופה ודרום אמריקה בנוסף החברה הוסיפה אמייל מוצפן כמובן שלא כל אחד יוכל לקרוא מה שהם כתבו בא ואם מישהו יראה יחשוב שזה סתם ג'יברש ויעזוב את האמייל הזה לנפשו מה שנותן חופש שרק מי שיש לו את תוכנת ההצפנה יוכל לפענח וזה בתנאי שהוא יודע איזה קוד צופן יוכל לקרוא את האמייל.
הוא פתח הודעת שליחה ושלח לחשבון המבוקש, מוצפן על כל החשבון כך שלא כל אחד שיודע איך להתחבר דרך ווירלס ולפרוץ למחשבים יוכל לקרוא את המייל.
"בבקשה, החשבון שביקשת העובר " אמר דניאל הוא חזר לחשבונות והחל להכין מהם סטיסטיקות ונתונים כלכליים נוספים ללא ידעתו הוא הכניס את החשבון שביקש, אך בכל זאת העדיף כרגע לא לעסוק בחשבון "אם אני אנסה לחקור יותר מידי הסקרנות תהרוג אותי כמו שהרגה את החתול" חשב והביע חיוך קטן על פניו . הוא הכניס לסטיסטיקה חשבונות רבים וביטל מהקנייה כחמישה עשר חשבונות מתוך מתאים שנשלחו לאישור.
הוא הסתכל ההר הניירת הגבוהה, שהכיל גם תוכנית לעשר שנים הקרובות, כולל תמונת מצב של המצב היום והמצב המשוער לשנה עד שנתיים הקרובות, "ככה עובד ההי טק " חשב לעצמו "תמיד דואג לאינטרסים שלו קודם ומתכנן לרחוק ולקרוב אך לא תמיד מנסה לתקן את הבעיות שבפנים כמו נפילת שער הדולר במילים אחרות להיות מוכן להכל ולא שהמטרה הראשית תהיה לעשות כסף"
הוא התמתח על הכסא והמשיך בעבודתו.
לאחר כשעה וחצי בשעה שתיים עשרה ועשרה בערך הוא קם מהכסא ויצא ממשרדו לכיוון חדר האכול בדרך בוא עבר לכל אורך מחלקת העסקים, ועבר ליד בקיובים הרבים שהיום מסודרים בטורים ושורות, בצורה משמעת למדי שגורמת לאנשים להתקבע לכסא ולעבודה הוא נזכר בתקופה שהוא היה עובד בקיובי אחד כזה ממש כמו אלה, הוא אפילו זכר את מספר הקיובי שהוא עבד בו, הוא נזכר בעבודה הקשה שהוא עשה כדי להגיע למושבו, כעת במשרד גדול יותר מקיובי רגיל וגם לא ממש פתוח אלא משרד מקצועי ומסודר, אך דלתו תמיד הייתה פתוחה כל עוד הוא בפנים, כמובן, המשרד היה צנוע למדי לבקשתו. הוא הגיע למעלית ולחץ על הכפתור לקריאת המעלית לידו כבר נעמדו חמישה אנשים ממחלקתו וממחלקות אחרות שבאותה קומה, המעלית הגיעה ודליתיה נפתחו לרווחה, הוא נכנס למעלית אם שאר עובדים שעבדו לידו, כשנכנס לחץ על הכפתור המוביל לקומה הראשון, הכפתור הואר בצבע אדום במסגרתו ולאחר שכל האנשים נכנסו המעלית ירדה לקומה הראשונה.
בקומה הראשונה של הבניין הייתה המבואה הרווחה, המבואה הייתה מרובת צמחייה, ובעלת מסעדה בצד השני של החדר אוכל לחברות האחרות שבבניין.
דניאל התקדם לכיוון החדר אוכל, הוא העביר את כרטיס הזיהוי שלו ומיד אושרה הכניסה כניסתו לחדר האוכל, הוא נכנס והתהלך לו לכיוון אזור הבשרים שבו מתחילם לקחת את האוכל לא היה הרבה מקום רב זאת בדרך כלל זאת השעה העמוסה.
"ידעתי שהייתי צריך לבוא עוד חצי שעה ולא עכשיו" חשב לעצמו, הוא הסתובב עם מגש האוכל שלו ברחבי החדר אוכל עד שמצא שולחן עם כמה אנשים שהוא מכיר והיה מקום לידם והתיישב ,
"האוכל יותר טעמים מאתמול" אמר קול צחוק חלש הדהד "נכון דניאל באמת יותר טוב מאתמול" ענה אחד מיושבי השולחן, הם החלו לדבר על האישה הילדים חלקם צעירים ולא נושאים דברו על החברה שלהם.
דניאל קם מהשולחן, לקח את המגש הכחול והניח אותו במסילה ,המגש התקדם פנימה למקום שבו מישהו ינקה אותו.
הוא ידע על חוסר הערכה של הרבה אנשים כלפי גוגל, לפעמים רואים בו רק אתר חיפוש אך הוא ידע מה שידוע לרבים במיקרוסופוט – גוגל יכולה להשתלט עליהם בקלות.
הוא נכנס למשרדו, התיישב בכסא ונאנח "זמן לחזור לעבודה" אמר לעצמו וחזר למחשב.
מקווה שנהנתם
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: