וואי מצטער על חוסר עדכונים וזה,הייתי בהמגלות מהליות זונת תגובות,
עוזרות לי מאוד התגובות החמות שלכם והבונות
פרק 6 דיי ארוך כמו הקודמים אז העריכה עלולה להתעקב וזה
אני רוצה להודות לסניק (הנסגדת) שערכה לי את הפרק תודה רבה,
אני מאוד אשמח לביקורות בונות בעיקר או סתם תגובות
טוב בלי לחפור יותר מידי אתן לכם את הפרק
הוא לא מותח כמו קודמיו אבל בונה רקע דיי חשוב ונותן לכם בסיס
ENJOY
25.8.07 7 בבוקר
________________________________________________________________________________________
התעוררתי עם כאב נוראי וחזק ברמה כזאת שאפילו ללכת היה לי קשה. התקדמתי לכיוון המטבח והוצאתי כדור אספירין אחד. מזגתי כוס מים ובעלתי אותו.
הכדור כמו תמיד עבד מהר.
חזרתי לשגרה היומית שלי; אותה ארוחת בוקר, אותה פעילות יומית. אותו דבר כל יום ויום, ובכל זאת נהניתי משגרת החופש שלי אך בכל זאת השעמום דיי רדף אותי..
לא תיארתי לעצמי, כמה השעמום הזה יכול להיות מענג, מהנה, טוב ועדיף. בכל זאת ראיתי את השעמום ורציתי לעשות שינוי אבל לא ממש היה לי כיוון, פשוט חיכיתי למפגש, חיכיתי לו בסבלנות רבה.
ולבטח לא ציפיתי שבמפגש ישתנו חיי, לטובה וגם לרעה.
ציפיתי למפגש בכל איבר ואיבר בגופי, קשה לתאר זאת בצורה נכונה ביותר, אני חושב שהכי נכון להגיד שפשוט אני מרגיש שייך שם, עם חברים רבים יחסית, ואנשים שאני יכול לדבר איתם, מקום שנותן לי אושר.
הגיעה שעת ערב, אחותי כרגיל יצאה לבלות עם חברותיה.
"תיהני" אמרתי לה.
אין לי מושג לאן הלכה, כנראה לשתות או משהו. לא עצרתי בעדה אלה חייה ולא אמנע ממנה את זה.
אותה שיגרה משעממת התמשכה לה כבכל יום.
תל אביב, מרכז דיזינגוף
אישה יצאה מהחניון התת קרקעי של "דיזינגוף סנטר", והתבוננה בידיה המגואלות בדם.
היא סידרה את הגופה כך שיראה כמו בהתנקשות. כפי שהיא ביררה, האדם הזה הלווה כסף מעבריינים, ולכן ניצלה זאת, וריסקה את הגופה וירטשה אותה, כמו ג'ק המרטש שירטש כל גופה שהיה הורג ובכך מבלבל את הזיהוי.
היא הייתה חולת רצח, רצח של בני אדם עשה לה טוב, היא נהנתה מכך, מהצורות המקוריות שבה היא עשתה זאת ולכן לא היה לה בעיה לרצוח כל אחד, היא לא הייתה רוצחת שכירה, היא עובדת בשביל מישהו ואם חלק מהעבודה הוא להרוג מישהו אז שיהיה ככה, כי מה שהם עושים "מקדש את האמצעים".
היא נכנסה למכונית שעמדה מחוץ לחניון ונסעה לביתה, היא שטפה ידיה ואת הרכב מפנים היטב, שלא יהיה חשד אפילו שזאת היא, המשימה עלולה להיכשל עקב כך.
סקרנותה, בערה בה, היא רצתה כל כך לדעת מה יש בארגז ואין זה הפסיק להטרידה, זה שיגע אותה, זה חירפן אותה, היא הייתה חייבת לדעת מה יש שם.
היא הוציאה אותה מהמחבוא בביתה, פתחה אותה והתבוננה בתדהמה במבט של כעס על מה שהיה שם.
שכב שם ביד כריות מרופדות, דיסק. אלבום מקורי.
"הוא שלח אותי להביא דיסק שהוא הזמין כדי שלא ייצתרך לשלם מכס?! קמצן מאנייק הבן אדם הזה!"
אך עדיין משהו היה חשוד, "למה זה הדבר היחידי במכולה?", חשבה.
היא החליטה לא לשאול אותו, זה עלול לסכן את הביטחון שלו בה והיא לא רצתה את זה.
"אולי הוא סתם מנצל אותי? כמו כולם", חשבה, "רק מנסה לבלבל אותי ולגרום לי להיות שכירת חרב שלו?"
היא התחילה להיזכר במה שקרה בעבר, כאשר הייתה ילדה ונערה.
כולם זלזלו בה משום שהיו לה קשיי למידה, אמרו לה שהיא לא תגיע רחוק, שהיא נמצאת בבית הספר בחסד ולא בזכות.
היא הייתה שונה מהם,הפריקית המנודה אך לא רק במראה אלא גם בהתנהגות, בניגוד לרוב כיתתה, היא לא עישנה,היא אפילו הייתה בשייטת שלוש עשרה ועוד הראשונה שם, היא התעשרה ועשתה מיליונים מקניה נכונה של מניות, ליצור דברים מיוחדים, לזכות בתואר אקדמי גבוהה ולהקים ולנהל חברת ביטוח גדולה ופרטית שלא מעט חבריה לכיתה והשכבה היו מבוטחים שם בנוסף לכמה חברי ממשלה ואנשים עשירים במיוחד.
אז מי הטיפש? מי הלא יוצלח? הם נפלו הרבה, חלקם נרקומנים אולי עובדים זוטרים, מעטים מנהלים זוטרים אולי בכירים.
שאלו רבות התמלא מוחה, עד שנרדמה.
היא הייתה אישה שחייה לבד; לא נשואה וללא חבר, לא משום שלא אהבו אותה, היא הייתה יפה בעלת גוף מרהיב ואופי חזק בצבא. היא אפילו שירתה בשייטת.
היא החליטה שהיא לא רוצה גברים בחייה,כרגע לפחות.
אמצע מדבר הנגב-ישראל- מאוחר בלילה
הגבר יצא מהרכב והתקדם לכיוון האוהל במרכז החניון. כל שאר הצוות כבר היה המנהל, חילק לכולם ציוד עבודה ושלח אותם למשימתם, כל אחד לתפקידו.
הגבר התבונן לתוך הבור שהוא חפר עד כה, ושאל את עצמו: "עד מתי אני צריך לחפור? איך אדע שהוא מספיק עמוק?"
הוא הניח סולם והתחיל לרדת לתוך לועו של הבור, והמשיך לחפור בו.
קוטרו של הבור היה דיי גדול הוא יכל להכיל עד שלושה אנשים עומדים קצת צפוף אבל לא יותר מידי.
לפתע הגיח האדם אשר נתן לו את העבודה הזאת, אותו אחד שבישלו הוא חופר את הבור הזה, ואז הגיע השאלה שעניינה אותו יותר מתמיד: "בשביל מה הבור? בשביל מה אני וחופר אותו?"
האחראי הסתכל עליו ושתק למשך כמה שניות ולאחר אמר לו: "חשבתי שהסברתי לך".
"לא, ואני מעוניין לדעת" ענה הגבר.
"כדי לקבור שם סקרנים כמוך" אמר האחראי בקול ציני, "פשוט תחזור לעבודה, אמרתי בלי שאלות, אל תעבור על החוקים" המשיך האחראי.
"אך יש משהו שנראה מאוד חשוד בבור הזה, הוא עמוק מאוד, איך זה שאפחד לא שם לב לבורות בקוטר כזה גדול ובכזה עומק ועוד לא כל כך עמוק בשטח, ככל הנראה היית יכול להבחין בו מהכביש, מדוע אף אחד לא מברר שואל ואם כן מה אתם אומרים לו? ואם עוברים מטיילים, מה הם חושבים?" חשב הגבר "דבר לא יצא לי מזה, לבטח. אז למה אני עושה את זה?, בשביל עוד קצת מזומן בכיס? בשביל איזה עיסוק מיוחד?"
השחר החל אך השמש עוד לא זרחה, אותו אור שמשתחל לפני הזריחה עלה. האחראי הגיע, נעמד ליד בגבול הבור והתבונן בקפדנות על תוך הבור.
"תחפור עוד מטר אחד ותבוא לאוהל הפיקוד. אני צריך לדבל עם כולכם"
עברה שעה וחצי עד שהגבר סיים לחפור את הבור הוא, הוא יצא מהלוע האימתני של הבור והתקדם לכיוון מרכז החניון, שם ישב אוהלו של האחראי.
בכניסה עמדו שלושת האחרים וחיכו לכך שהוא יצא, אף אחד לא העז להיכנס לאוהל, כאילו השטן בכבודו ובעצמו יושב שם וכולם מחכים לקריאה פן יכעס וישמידם וישרפם באש הגהנום החמה כל כך שרק נגיעה קלה בה תהפוך אותך לעפר בפחות משניה.
STAY METAL
תגובות ?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: