היי אנשים ממצב אני אביב בומרד (המכונה בובצ'יק)
זה הבלוגד שבו אני אכתוב את הסיפור המתח שאני כותב כבר שנה +
אבל ליפני הכל
טיינקס איידי (http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=520869) על העיצוב
נחזור לספר סיפור קראו לזה איך שבא לכם
מדובר בסיפור מתח איכותי למדי סדיסטי קצת לפעמים הפרקים דיי ארוכים ואשמח חביקורת איך להקל עליכם בדנידון
הפרקים יפורסמו בערך כפרק בשבוע
וזהו הפרק הראשון תהנו
17.8.15
חיפה, מרכז חורב
כאן הכל התחיל, בעצם. אני זוכר את הכל , לפחות אני חושב שאני זוכר... המוות, הפיגוע, וכל האירוע השינוי הגדול בחיי החל כאן, במקום הזה עליו רגלי עומדות ברגע זה ממש. אני לא זוכר איך הכל התחיל בדיוק, אך אני זוכר מה קרה שם. אני יודע מה השתנה, מה נשאר אותו דבר, אבל עדיין, אפ אחד לא שם לב לכך שזה קרה... כולם הכחישו או העלימו עין, איני יודע... אך זה התחיל פה ממש כאן.
כיום, אני בן עשרים ושלוש, אך הכל התחיל שהייתי בן חמש עשרה. זה מוזר לדבר על זה, במיוחד בצורה הזאת, ליפני שאני ממשיך...
כמה דברים יכולים להשתנות בין חודש-לשנתיים לדעתכם ?
שאלה יחסית מאוד.
אני חוזר הביתה עכשיו, שהכל נגמר, אך בכל זאת, יש לי הרגשה שזה לא נגמר. אני מתכוון- איך אף אחד לא שם לב ? איך אף אחד לא הבחין בכך?
כל כך הרבה שאלות שאין עליהם בכלל תשובה.
אולי כדי שאברח ולא אנסה להיכנס פנימה לעניין הזה ? למה לי ? אם אני אעשה זאת, אפתח לפחות שלוש תיבות פנודרה, אני לא אצה מזה, אבל עדיין, משהו פה לא נראה לי נכון. אני יודע מה הסיכון שאני לוקח. אין לי שום מידע על זה, על האנשים הקשורים לזה... אני רק יודע מה השתנה מאז .
אך אני צריך לחשב כל צעד וצעד ליפני שאעשה אותו. זה כמו לנסות לחסל את ראש הממשלה, זה מורכב.
הרמזים על איך לעשות זאת אינם גלויים לעין, אולי אפילו לא לעין מזויינת, ולא פשוטים להבנה, ובנוסף אני לבדי כבר.
אולי אני צריך לחזור לנקודת ההתחלה, איפה שהכל התחיל... וזה מה שאני עושה. עומד כאן, איפה שהכל התחיל, אותה פינה, אותה מרצפה... אך המסביב השתנה.
אני יתחיל לחפש רמזים, למרות שרובם נוקו מכאן. המון זמן עבר, ולא אופתע עם לא יישאר כאן דבר.
הסתובבתי באזור לחפש רמזים הקשורים לאירוע שקרה לי. חיפשתי יותר מחמש שעות, אך לא מצאתי כלום. רק כל מיני דברים חסרי משמעות שאינם קשורים, כמו: חבילות ממתקים ישנים, שקית זבל קרועה,כמה כרטיסי קולנוע,דפים, מתאיים שקלים, וכדומה... לקחתי את המתאים שקלים לעצמי והמשכתי לכיוון האוטובוס, הביתה. ואז, ראיתי את זה. לכם לזה לא ישמע משהו מיוחד, אך דבר זה הוא דבר חשוד. ראיתי מסטיק בזוקה סגור זרוק על הרצפה, כן מסטיק. נשמע הזוי ביותר, אך הרוב התחיל מדברים חשובים אומנם, אך מסיבה טיפשית.
הרשו לי להסביר- טרויה – אישה,. מסעות הצלב –הפצת הדת. השואה-דעת אדם אחד.
אז תחשבו, הכל יכול לגרום למלחמות ודברים רעים. הרמתי אותו (עם כפפות כמובן) ושמתי אותו בשקית אטומה.
ירדתי במרכזית והמשכתי הביתה, באוטובוס עדיין. משום מה הנהג לא שם לב שנכנסתי בלי לשלם, וגם הנהג באוטובוס הקודם לא שם לב.
הגעתי לחדרי, והוא השתנה מאוד, כאילו הוא אף פעם לא היה שלי, אלא של אחותי הקטנה, שכיום בת שלוש עשרה.
אך בכל זאת, הפוסטר שקניתי של 2112 שלRush ... אולי גם היא אוהבת אותם... לא נראה לי. כפי שאני זוכר, היא אוהבת את המוזיקה שעד ליפני שלוש שנים העריצו, הראפ, אבל אחרי שלוש שנים זה כבר די השתנה. כיום הרוק שוב עלה לשלטון. מדהים איך הכל חוזר על עצמו, כולם חיכו כמו בשנות השבעים, כך שגם כל אותם להקות מתגלות שוב, ואלפי קאברים לשירי ענק, אפילו הדברים שכתבתי על השולחן נמחקו, אך עדיין יש סימנים. אפחד לא בבית מלבדי ההורים יצאו לחופשה, ואחותי השנייה בחול.
פיזרתי את הדברים שאספתי על השולחן. רובם היו חסרי משמעות ואינם חשוביםף אך את המסטיק הנחתי לבד.
השעון שמצאתי היה מונח לידו. פתחתי את הבזוקה. פתחתי את העתידות- "בגיל חמש עשרה יקרה לך משהו שישנה את חייך או שישנה את חיי האחרים. עליך להיזהר שמה תמות." חסר משמעות. אז, לא הבנתי את המשמעות של עתידות, כאילו באמת עתידות של בזוקה אף פעם לא נכונות, אך זה היה נכון. זה קרה. אני לא יודע אם זה נגמר, או ימשיך, אבל אסור לי לקחת סיכונים, ולכן אני שואל שוב- האם לדעתכם יכול להשתנות הרבה במשך שנתיים, ושינויי משמעותי כל כך ?
אם לא היו תגובות לא יבוא המשך )למרות שנתבו כבר 12 פרקים
אחרי האחרוחת ערב אני בודק תגובות ומוסיף פרק כנראה
מחפש עצות לשם
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: