לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

In The Court of the Crimson King


My Stories My Review And The other Shit


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2008    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

7/2008

פרק 3 חלק שני


פרק שלוש חלק /שני הוא מאוד קצר יותר ממה שציפתי

 

זה רק לכמה ימים בקרוב יתחיל לפורסם פרק 4

 

תל אביב  14:30

 

האישה נכנסה לקפה- איטרנט מקומי, היא התקדמה לקופות ושילמה במזומן על השירות של השימוש ברשת

   היא הדליקה את המחשב ופתחה את המסנג'ר דרך האיטרנט.

"זה  אצלי" היא שלחה לאחד אנשי הקשר.

"מצוין" ענה האיש הקשר המסתורי שאליו נשלחה ההודעה

"אני צריך שתביאי לי גם  עוד חומר ליפני שמכס יעלה על הדברים שיש במכולה" המשיך האי קשר

"מה מספר המכולה ?, ואיפה אני אומרה לקחת אותה ?" שאלה

" נמל תל אביב עוד שעה היא מגיעה, מספר מכולה היא US764442387"

 "ליפני שאני  הולכת להביא יש לך הערות ?"  שאלה אותו

"כן אל תתפלי ממה שתראי שם פשוט תביאי" ענה לה לאחר  זמן קצר

"תודה ולהתראות" היא התנתקה

היא תהתה במוחה מה יכול כל כך להפתיע אותה היא נכנסה למכונית ונסעה ליעדה.

 

חיפה שעת ערב

 

דניאל  התחיל להתכונן ליציאה, הוא בדק את האמיילים שלו למקרה שיש בעיה, ההודעות היו בעיקר על פגישות הנהלה ודיונים כלכלים נוספים. הוא ירד במעלית לחניה  הוא נכנס למכוניתו הדליק אותה ויצא מהחניה התת קרקעית של הבניין.

דניאל התקדם לכוון היציאה ממתחם מת"ם, הוא פתח את התא הצדדי והוציא את האלבום החדש שהגיע רק היום בבוקר מחול-  Wastefal- Soliran 21הפקקים בדרך היו צפויים וקשים ,בשעות האלה לא משנה כמעט מאיפה תיסע בחיפה תמיד בסופו של דבר תיצתרך  לעמוד השאלה איפה הכי מעט זמן

דניאל נסע דרך פרויד הוא ידע זו הדרך עמוסה לרוב אך היא גם הכי קצרה ביותר שהוא יגיע לביתו, לבסוף הוא הגיע עד ליד מרכז חורב, איזה תחושת בטן אמרה לו שיקרה שם משהו הוא לא ידע מה, אבל הוא ידע שיקרה משהו טוב או רע, דניאל המשיך לעלות  בשדרות מוריה, הוא נכנס לסמטה קטנה באזור,והתקדם לאחד הבתים שבקצה הסמטה, הוא החנה את הרכב , ועלה את שלושת המדרגות לכיוון ביתו. דניאל נשק לאישתו ואכל עם אשתו ,שני בניו וביתו ארוחת ערב.

לאחר ארוחת הערב בדק אמיילים, התקלח צפה בטלוויזיה והלך לישון

 

האישה עמדה בנמל והתבונה בים בשקט ובאוניות התקרבות היא תהתה במוחה איזה ספינה עליה נמצאת המכולה שהיא מחפשת, "טוב אז באיזה רציף זה" שאלה את עצמה.

 

נכתב על ידי , 29/7/2008 15:25  
11 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פרק שלישי


וואי מצטער על האיחור אבל ממש הייתי בקורס מדצים ולא היה לי איך לפרסם אז הנה אני מפרסם לכם את הפרק השלישי החלק הראשון מכוון שהוא דיי ארוך 

בהצלחה

 

פרק ראשון

 http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=565948&year=2008&month=6

פרק שני

http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=565948&year=2008&month=7&day=5

 

שעה אחרי הרצח, מת"מ חיפה, גוגל

 


 

דניאל, בן ארבעים וחמש אב לשלושה ילדים ישב במשרדו בקומה השלישית במשרד מרווח. דניאל לא היה נראה כמו איש הי-טק טיפוסי, הוא היה גבוהה שרירי בעל זקן קטן ושיער קצר שטני עד בלונדיני.

הוא הסתכל על קלסר הניירות הטיוטה הענק שניצב מולו וחשב לעצמו האם זה שווה את כל זה ?, כל הקידומים, כל השעות הנוספות וההשקעה בזמן והוויתור על הבילויים בשביל המשפחה היה שווה?, נראה שכן עכשיו שהוא מנהל ויועץ כלכלי בגוגל ישראל הוא יצטרך לעבוד קשה יותר בהרבה אך השכר שיקבל יהיה בהתאם הוא יוכל לקחת את משפחתו לחו"ל פעמים רבות, לעבור לגור בשכונת יוקרה ולאכול במקומות שארוחה ממוצעת לאדם שם עולה כמחיר טיסה לארצות הברית , הוא הכיר את הנושא הוא לא סתם למד כלכה במשך חמש שנים באוניברסיטת  חיפה, מעכשיו כל החשבונות היוצאים של גוגל עוברים עוברים דרכו, גם כל רכישה גם חייבת לעבור אישור שלו, הוא יכול לשנות את התוכנית השנתית  אם זה יראה לו עלול לפגוע בהצלחה של גוגל ובנפילת המניות של, לפעמים זה מאוד מהנה ומעניין אבל גם האחראיות שעל כתפיו גדולה בהרבה.

 לרוב הוא היה מקבל סיכומים ממוחשבים על ההכנסות וההוצאות את בגרף הסטיסטי הוא העדיף לעשות בעצמו, בהתחלה העבודה נראה ויכולה אפילו לשעמם מאוד אבל כל שבוע צריך להיצג נתונים מול ראשי חברת גוגל הארצית והעולמית טעויות לא באות בחשבון אפילו לא בעשירית האגורה, השיר Therion-to mega therion  צלצל מהפלאפון דור שני שלו הוא הסתכל על מי מתקשר וענה "כן" בנימת קולו היה אפשר לשמוע שהוא דיי לחוץ בעבודה

"שמע,דניאל אני רוצה לעבור על כמה ממסמכים לבד"

הוא הבין אם מי הוא מדבר (איפה שכתוב את השם של המנהל להעתיק) אחד המנהלים מהדרג הגבוהה

"מה החשבון שעליו להעביר ?"

"444-23-87"

"בסדר"

החשבון שביקש לראות עדיין לא הוכנס במקרה לסטיסטיקה ממוחשבת למצגת.  לאחת הישיבות הבאות

"מוזר למה שהוא ירצה לעבור עליו יש לו מספיק עבודה"  תהה דניאל בראשו

דניאל פתח והסתכל על החשבון הספציפי הוא היה ממוצע אולי  יותר במקצת ,לא היה בו סכום, זה היה חשבון פרסום של חברת ביטוח  מישראל שמצליחה לא רע באירופה ודרום אמריקה בנוסף החברה הוסיפה אמייל מוצפן כמובן שלא כל אחד יוכל לקרוא מה שהם כתבו בא ואם מישהו יראה יחשוב שזה סתם ג'יברש ויעזוב את האמייל הזה לנפשו מה שנותן חופש שרק מי שיש לו את תוכנת ההצפנה יוכל לפענח וזה בתנאי שהוא יודע איזה קוד צופן  יוכל לקרוא את האמייל. 

הוא פתח הודעת שליחה  ושלח לחשבון המבוקש, מוצפן על כל החשבון  כך שלא כל אחד שיודע איך להתחבר דרך ווירלס ולפרוץ למחשבים יוכל לקרוא את המייל.

"בבקשה, החשבון שביקשת העובר " אמר דניאל הוא חזר לחשבונות והחל להכין מהם סטיסטיקות ונתונים כלכליים נוספים ללא ידעתו הוא הכניס את החשבון שביקש, אך בכל זאת העדיף כרגע לא לעסוק בחשבון "אם אני אנסה לחקור יותר מידי הסקרנות תהרוג אותי כמו שהרגה את החתול" חשב והביע חיוך קטן על פניו .  הוא הכניס לסטיסטיקה חשבונות רבים וביטל מהקנייה כחמישה עשר חשבונות מתוך מתאים שנשלחו לאישור.

הוא הסתכל ההר הניירת הגבוהה, שהכיל גם תוכנית לעשר שנים הקרובות, כולל תמונת מצב של המצב היום והמצב המשוער לשנה עד שנתיים הקרובות, "ככה עובד ההי טק " חשב לעצמו "תמיד דואג לאינטרסים שלו קודם ומתכנן לרחוק ולקרוב אך לא תמיד מנסה לתקן את הבעיות שבפנים כמו נפילת שער הדולר במילים אחרות  להיות מוכן להכל ולא שהמטרה הראשית תהיה לעשות כסף"

הוא התמתח על הכסא והמשיך בעבודתו.

לאחר כשעה וחצי בשעה שתיים עשרה ועשרה בערך הוא קם מהכסא ויצא ממשרדו לכיוון חדר האכול בדרך בוא עבר לכל אורך מחלקת העסקים, ועבר ליד בקיובים הרבים שהיום מסודרים בטורים ושורות, בצורה משמעת למדי שגורמת לאנשים להתקבע לכסא ולעבודה הוא נזכר בתקופה שהוא היה עובד בקיובי אחד כזה ממש כמו אלה, הוא אפילו זכר את מספר הקיובי שהוא עבד בו, הוא נזכר בעבודה הקשה שהוא עשה כדי להגיע למושבו, כעת במשרד גדול יותר מקיובי רגיל וגם לא ממש פתוח אלא משרד מקצועי ומסודר, אך דלתו תמיד הייתה פתוחה כל עוד הוא בפנים, כמובן, המשרד היה צנוע למדי לבקשתו.  הוא הגיע למעלית ולחץ על הכפתור לקריאת המעלית לידו כבר נעמדו חמישה אנשים ממחלקתו וממחלקות אחרות שבאותה קומה, המעלית הגיעה ודליתיה נפתחו לרווחה, הוא נכנס למעלית אם שאר עובדים שעבדו לידו, כשנכנס לחץ על הכפתור המוביל לקומה הראשון, הכפתור הואר בצבע אדום במסגרתו ולאחר שכל האנשים נכנסו המעלית ירדה לקומה הראשונה.

בקומה הראשונה של הבניין הייתה המבואה הרווחה, המבואה הייתה מרובת צמחייה, ובעלת מסעדה בצד השני של החדר אוכל לחברות האחרות שבבניין.

 דניאל התקדם לכיוון החדר אוכל, הוא העביר את כרטיס הזיהוי שלו ומיד אושרה הכניסה כניסתו לחדר האוכל, הוא נכנס והתהלך לו לכיוון אזור הבשרים שבו מתחילם לקחת את האוכל לא היה הרבה מקום רב זאת בדרך כלל זאת השעה העמוסה.

"ידעתי שהייתי צריך לבוא עוד חצי שעה ולא עכשיו" חשב לעצמו, הוא הסתובב עם מגש האוכל שלו ברחבי החדר אוכל עד שמצא שולחן עם כמה אנשים שהוא מכיר והיה מקום לידם והתיישב ,

"האוכל יותר טעמים מאתמול" אמר קול צחוק חלש הדהד "נכון דניאל באמת יותר טוב מאתמול" ענה אחד מיושבי השולחן, הם החלו לדבר על האישה הילדים חלקם צעירים ולא נושאים דברו על החברה שלהם.

דניאל קם מהשולחן, לקח את המגש הכחול  והניח אותו במסילה ,המגש התקדם פנימה למקום שבו מישהו ינקה אותו.

הוא ידע על חוסר הערכה של הרבה אנשים כלפי גוגל, לפעמים רואים בו רק אתר חיפוש אך הוא ידע מה שידוע לרבים במיקרוסופוט – גוגל יכולה להשתלט עליהם בקלות.

הוא נכנס למשרדו, התיישב בכסא ונאנח "זמן לחזור לעבודה" אמר לעצמו וחזר למחשב.

 

מקווה שנהנתם

 

נכתב על ידי , 21/7/2008 00:05  
25 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פרק שני


הפרק השני הוא דיי ארוך וחופר כנראה  כמעט שני עומדי וורד לאחר הקטנת הכתב לאריאל 10 בנוסף מומלץ לשמוע devil doll בזמן שאתם קוראים את הספר המוזיקה המצמררת שלהם (בעיקר בשעות הקטנות של הלילה) מתאימות ביותר לספר (כי ברוב הזמן שכתבתי את הספר הקשבתי לשירים שלהם)

הכתב  קצת צפוף אם זה מפריע תגידו אני ערוך

אפשר גם להגיב עדיין לראשון אם אתם רוצים אני עדיין אבדוק

 

לפרק הראשון לחץ כאן 

אם זה לא עובד http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=565948&year=2008&month=6

 

23.8.07 בוקר, פארק הירקון תל אביב

 

אנשים רבים הלכו בפארק הירקון, רבים מהם היו מנקים או סתם אנשים שעשו הליכות או ריצות בוקר. אחד מהם היה גבר לבן שלבש חולצה שחורה קצרה, מכנסי ספורט קצרים המגיעים עד לברכיים ותיק עסקים על כתפו, הוא היה נראה כמו עוד אחד שיצא להליכת בוקר על מנת להוריד כמה קילוגרמים, למרות שגופו היה בנוי ושרירי. הוא היה נראה חשוד במעט בתחושת אינטואיצייה, או שזה בגלל המבט הקר כל כך בעיניו שיכול להקפיא אדם במקום, הוא היה נראה נחוש מאוד במה שהוא עושה, לא היה לו ספק מה הוא עושה כמו מפקד המוליך את חייליו.

 הוא התקדם לכיוון אזור השכרת הסירות, שכר סירה אחת, ושילם מראש לשעה.

הוט שט בנחל לאי קטן' במרכזו הוא החנה וקשר את הסירה והתקדם למרכז האי. 

 חיכה לו שם אדם' לא היה ניתן להבדיל אם זה גבר או אם זאת אישה, אך הוא ידע היטב מה הוא עושה כאן ברגע זה, האדם מולו היה לא היה כל כך גבוהה לא יותר ממטר שבעים וחמש, הגבר היה גבוהה יותר ממנו בכמה סנטימטרים. לא ראו את שערותיו, גופו היה שרירי במקצת ולא בלטו בכלל שדיים או כל סימן אחר שמראה על מין הנשי או סימן גברי.

האדם הוציא פתק שכתוב עליו "זה אצלך ?" הפתק היה מודפס ממוחשב במילים אחרות הוא ידע מה תהיה תשובות המחשבה הזאת הלחיצה אותו, הוא ניסה להסתיר זאת אך הייתה יכול לראות את ידו הרועדת שהראה את זה בצורה שקופה כל כך ,האדם לא רצה שידעו עם הוא זכר או נקבה. הגבר ענה "כן אבל זה לא כאן".

"למה ?" הוא הוציא פתק מידית, הוא ציפה לתושבה הזאת אבל ממש, רגלו של הגבר החלה לרעוד  גם כן הוא האמין שהוא יצפה לתשובותיו, אבל לא כל כך מהר, הגבר הבין שהאדם שעמד מולו, הבין שהוא הרבה  יותר חכם ממנו ולא כדי לשחק אתו משחקים " אני חשבתי, שקודם כדי שתראה את זה ושתגיד לי את דעתך בנושא" אמר הגבר.

 שרר שקט על האי  במשך שתי דקות אפילו ציפור לא ציצה לפתע האדם מולו פתק נוסף:

 "לפחות המסמכים אצלך ?" הוציא  האדם את הפתק שחיפש

"כן, הם כאן והם נכונים, יש כאן מידע שהייתי בספק אם הוא אמיתי או רק המצאה של איזה אדם מטורלל" ענה הגבר והוציא אותם מתיקו והגיש אותם לאדם מולו.

הוא הוציא פתק נוסף שעליו היה כתוב "מצוין",  ולאחר פחות מעשר שניות  עוד אחד" בו אחרי בבקשה " היה כתוב בו.

הגבר, מיהר ללכת אחרי האדם שצעד לסירה שהוא שכר. שהגבר עלה על הסירה, האדם הוריד את החליפה והמסכה שהיו על פניו ועל גופו, מייד באותו רגע הוא הבין, זאת אישה לא גבר כפי שחד, היה לה גוף מדהים שדיים קצת יותר גדולים מהמוצע,היא הייתה רזה אך לא במידה של חשד לאנורקסיה,  היה לה שיער שחור וחלק שהגיע עד למותניה ואחוריים מדהימים. 

היא אמרה לגבר"  אתה יודע, יכולת להגיד ישר שיש לך אצלך את המסמכים זה היה חוסך חלק מהעניין" קולה היה גבוהה במעט מהקול הנשי הממוצע ונשמע שהוא מגיע  מנחמדות עוטפת וחמימה ושמדובר באישה עדינה וחלשה. "חשדתי שאולי עובדים עלי, לא ידעתי מה לעשות אז העדפתי השאיר חלק בבית, לא הייתי גם הולך עם זה בתיק הזה הוא לא מתאים". אמר הגבר.

"טוב" ענתה באנחה "אז צריך להביא אותו לא ?"

הם החנו את הסירה ואחד המפעילים באו לעזור להם אך הגבר סירב להצעה  "בואי אחרי " , אמר לה לאחר שסיימו לקשור את הסירה. הם יצאו משטח הפארק ונכנסו למכוניתו, הם נסעו לכיוון הים ועלו לסוכת מציל נטושה בקצה, הגבר פתח את הסוכה והם נכנסו פנימה היה שם ערכת עזרה ראשונה , הגבר פתח אותה והוריד שכבת בידוד, מתחת לשכבת הבידוד היה מפתח נוסף, הגבר החל לדבר בגאווה "למדתי בעצמי לעשות את זה שהברחתי סמים, ונשק לבית ספר, היום עושים לנו בדיקת  חפצים חשודים, אז לקחתי קלסר אחד שלי והדבקתי עליו חתיכת זכוכית וצבעתי אות בצבע, לאחר מכן הדבקתי את הקרטון על כל הקלסר וצבעתי אותו ,דאגתי שזה יראה כמו קלסר רגיל, באותו היום, בהפסקה הכנסתי ילד אחד למיון, הייתי טיפש פעם" סיים ובקולו נשמעה הבושה שעטפה אותו. הם יצאו מסוכת המציל וחזרו למכונית האישה שאלה "למה פשוט לא שמת את זה בבית שלך ?"   "הדירה שלי לא מקום בטוח להחזיק את זה" אמר לה ללא כל בעיה והיסוס

הוא נסע לכיוון אזור אחר בעיר, במקום שבו חנו ניצב בניין ברזך הוא התקדם לכיוןן דלת הכניסה,  סובב את המפתח, חריץ,והדלת נפתחה.

המחסן היה ריק כמעט לגמריח והיה בו ארגז ברזל קטן, עטום וסגור היטב מכל כיוון, מסביב היו הרבה מאוד מצלמות אבטחה והרבה נקודות אזעקה על פי חום.  בגבר הקיש תקוד הסודי  756211325 והמשיך לכיוון התיבה.

זה כאן ממש כאן בפנים, אני רק אפתח את זה בזהירות כדי שלא יקרה כלום. דלת המחסן נסגרה ברעש מאוחריהם וזה עשה רעשה רב.

"תוכלי לפתוח את המאווררים?, שלא נתייבש פה" שאל הגבר 

"ברור" ענתה בציוט מוחלט כמו כלב מאולף שבעליו מציע לו בשר, תמורת תעלול כלשהו.

המאווררים השמיעו רעש חזק מאוד שגרן חמקום להישמע כמו מדחס של מטוס קטן " המצלמות עובדות עכשיו ?" שאלה האישה.

"לא עכשיו ניתקתי אותם דרך התקציב הביטחון שנתתם לי ניתקתי אותם את יודעת לחסוך אנרגיה.

"כן, וגם שלא יחשדו מה יש בתיבה אני צודקת ?"

" כן" נאנח," בדרך כלל שאנשים רואים שמשהו מאובטח מאוד זה מסקרן אותם יותר" הוא המשיך "עוד מנעול אחד" הוא הוציא את המפתח הכניס אותו  לחריץ, סובב אותו בצורה איטית, ואז נשמעה דפיקה על הדלת  "הפיצה שהזמנת אדוני"

"הזמנתה לנו פיצה? " שאלה בתמהון

"כן" למה לא " אמר בזמן ששילם למוכר, "בתאבון", אמר העובד בחיוך רב ורצון המסמל "תנו לי טיפ"

הם ישבו לאכול, ושמעו את השליח מתניע את טוסטוס ונוסע ומייד לאחר שקול הטוסטוס יעלם מאוזניהם באותו הרגע הוא פתח את התיבה באיטיות, והושיט את ידיו אל תוכה והוציא מבפנים שק לבן עבה שבתוכו היו: קופסא קטנה ושלושה כדורים בגודל כדורגל ממוצע.

"בבקשה" אמר לה והושיט לה את הקופסא הקטנה ושלושת הכדורים בזהירות, כאילו עם הם יפלו העולם יושמד כקרש במדורה ענקית.

"תודה רבה" אמרה בחביבות, והוציאה מאחד כייסיה חבילת שטרות עבה ומסודרת  בדיוק כמו בסרטי הפשע .שמביאים מזוודה המלא בשטרות עטופים ומסודרים כך נראתה חבילת השטרות שהאישה הגישה לו. "הנה התשלום שהובטח מאה אלף שקלים במזומן" והגישה לו את החבילה הוא תחב אותה לכיסו והרים אליה מבט של תודה אך עם ציפייה ליותר, היא הגישה לו מפתח " הדירה בקיסרה כפי שביקשת" אמרה האישה, הוא ענה לה מיד  “תודה" ולראשונה מאז ראתה אותו הגיח חיוך קטן על פניו.

הם יצאו מהמחסן נסעו הוא הוריד אותה בפארק הירקון כפי שביקשה, והמשיך לדריתו בדרום תל אביב.

הגבר החנה את הרכב בכניסה לבניין ועלה לדירתו הקטנה והלא נוחה הוא התבונן בדירה הקטנה ואמר לעצמו "סוף, סוף אני יכול לברוח מהחור הזה ולעבור למקום שתמיד רציתי"  הוא התיישב על כסא החצר בדירות והדליק  את הטלוויזיה והסתכל על תוכנית בישול מוזרה של אהרוני המכין סוד של דג יקר במיוחד וחשב "בקרוב גם אני אוכל לאכול מאכלים כאלה".

 אחרי עשרים דקות צפייה ארוכה שמחיצתה עברה בפרסומות כמו כל תוכנית בערוץ שתיים נשמעה דפיקה בדלת, הוא הציץ העינית וראה את את אותה אישה שאתה עשה את העסקה הזאת.

הוא פתח את הדלת, היא נכנסה והביטה בדירה הקטנה ושלא הייתה מרצה איש והגישה לו מעטפה נוספת "הזהות החדשה שלך, כפי שהבטחתי לך והמניות בשווי שני מיליון ארו כפרס על ההשקעה " הוא חטף את המעטפה בשמחה רבה ועל פניו היה חיוך ענק וחייו עלו לנגד עיניה, מאז שהיה ילד חיי בשכונות עוני ופשע וידע תמיד שבגלל הקפיטליזם הוא תקוע שם, עכשיו הוא נהפך להיות קפיטליסט, בעל רכוש רב עוצמה- מניות, הפציעה שביצע ביסודי, הגניבה המטופשת בחטיבה מחנות תקליטורים, הרצח בתיכון והישבה בכלא שעבר כל פשעיו הרבים וחייו חסרי המזל עברו לנגד עיני.. מכירת הסמים, ההתמכרות עליהם שבגלליהם לא התקבל לצבא וההיגמלות ולחזרה לסחור בהם, להונאות ועבודה כרוצח שכיר ולשבת עשר שנים בכלא חייו היו כבר אבודים כבר אחרי שנגמל מסמים בגיל עשרים, אך לא מצא עבודה והיה חייב לעבוד בכל מה שהוא היה יכול, ניסיון ההתאבדות בגיל עשרים וחמש והנה מאלוהים הגיעה הצעה חד פעמית בגיל שלושים ושש שיגרום לו סוף, סוף להיפטר מהשטויות שהוא עשה מכוון שהיה טיפש ורק נער מטוטם, סופסוף הייתה לו את האפשרות להתחיל דף חדש נקי ולבן ללא כל כתמים, הוא יוכל לחיות עכשיו כמו כל העשירים בזכות המניות והכסף.

"איכפת לך שאשתמש בשירותים ?" היא שאלה

"כן כמובן הם בקצה המסדרון" ענה לה

אולי תהיה לו איזה אישה סופסוף שלא תירתע מהעבר הפכפך שלו. הוא התהלך למטבח שהיה מאוד קרוב ופתח בקבוק  וויסקי שקנה בדרך הוא בזבז עליו מה שהיה עושה בחודש ממוצע, "לחיי חיי החדשים אמר והרים כוסית" ולגם את המשקה  במכה אחת.

 

האישה לא באמת הייתה צריכה לשירותים,  היא התכוננה לביצוע החלק הבא של התוכנית היא חבשה כפפות עכשיו והוציאה אקדח מתיקה הקטן וחיברה לו משתיק קול, היא יצאה בצעדים חלשים והתקדמה לכיוון הגבר שעמד במטבח, והרים כוסיות של אלכוהול כאילו חברה שלו עזבה אותו.

היא כברה הגיעה לידו והצמידה את קנה האקדח לרקתו. "את כל כך צפויה" אמר לה  והיא ירתה בו הדם נדף לכל מקום בדירה היא יצאה מהדירה ונסעה למזבלה שם זרקה מעל החומה את האקדח, להעלים עדיות זאת הייתה מטרתה, עכשיו שהציוד היה בבעלותה היא חייכה ואמרה  לעצמה

"אז ידעת כל הזמן שפניך מועדות  למוות הא דביר ?"

 

 

כל מי שרוצה שאני ארשום לו כל פעם שיוצא פרק שיוסיף אותי למסן ויבקש ממני במסן

תגובות אנשים

 

נכתב על ידי , 5/7/2008 17:15  
26 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי: 

בן: 33

MSN: 

תמונה




1,379
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , פילוסופיית חיים , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאביב בומרד (בובצ'יק) אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אביב בומרד (בובצ'יק) ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)