חזרתי לישרא סתם כי אין לי מקום אחר לפרוק בו
עברו כמה שנים הספקתי להתגייס ואני עוד חצי שנה משתחררת אני עושה את השירות הכי משמעותי שקיים לבנות בצהל
הייתי במקום אחד שהיה לי ממש זוועה בו. המקום היה באיזור תעשייה ונראה מש כמו מפעל ממולו היה מפעל לשחיתת עופות והחתולות היו באות למגורים ואוכולות ראשים וכפות רגליים של תרנגולות מול החדרים שלנו הבנות היו זוועה והלוחמים ערסים. עכשיו אני במקום סבבה לגמרי מוצב קטן שממש כיף בו הבנות ממש סבבה.
עברתי על מה שרשמתי לפני שנתיים כשעוד כתבתי פה...איזה סתומה הייתי הייתי פשוט ילדה קטנה ומפונקת....עכשיו אני יודעת שהחיים שלי מדהימים אני לא אכחיש עדיין עוברות לי מחשבות וניסיתי פעמיים במקום הקודם כי היה לי כלכך רע אבל עכשיו כשאני חושבת על זה הייתי ממש סתומה...שום דבר לא שווה את החיים שלי גם אם טיפה קשה עוברים את זה כל מכשול מחשל אותך גם אם לפעמים זה לא נראה ככה....אני עדיין חושבת עליו...אבל התגברתי עליו לגמרי תודות לידיד הכי טוב שלי שלא התייאש והוציא אותי מהדיכאון המפגר הזה כשאף אחד אחר לא ניסה. הוא הידיד הכי טוב שלי כבר 3 שנים עבר איתי המון אם הזמן התאהבתי בו ומירב טימתומי(?) אמרתי לו הוא לא עשה עם זה כלום רק אמר לי שאני צריכה להתגבר עליו....אבל נראה לי שהוא ידע עוד לפני שאמרתי לו הוא שיחק איתי המון אד שחברה אמרה לי את זה ואז פתאום התחלתי לקלוט את זה..הוא בא לבקר אותי במוצב כי הגדוד שלו ישב שם והיינו איזה 4 שעות ביחד היה כלכך כיף והיה נראה באמת כאילו הוא אוהב אותי התחבקנו המון והיה באמת כיף אבל גם רבנו המון כאילו כל פעם שהוא מפגין אלי אהבה כל שהיא הוא מתנהג אלי מגעיל ואז אני חוטפת את הקריז ורבה איתו על ההתנהגות שלו...נמאס לי כבר מההתנהגות שלו וביום שיש שוב היה הכי כיף בעולם והוא היה חמוד ואז בשבת שוב רבנו כי הוא שוב התנהג מגעיל.
מחר חוזרת למוצב אחרי 6 ימים כיפים במיוחד בבית:) אחח היתרונות שבתפקיד המעצבן הזה...
לילה טוב:)
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
