Bundan Daiichi
Chapter #1
אור הפנסים
החזק של המכונית קרע את אפלת הכביש, והמנוע שהרעיש בעצבנות, נשא ברוגע את גופה בן
השני טון קדימה במהירות 120 קמ"ש, מבצע את כל גחמותיו, ולו הקטנות ביותר של
אדונו, צעיר ברונטי עם חיצוניות נאה ופרופיל של וויקינג טיפוסי. פונטיאק שחור כמו
הלילה עצמו והאדם שליד ההגה התהוו לאורגניזם אחד וזה כבר נהיה לקנטאור של המאה
ה21. קאי לחץ קלות על דוושת הבלימה
והפונטיאק בעל העוצמה האט את מהירותו בעודו פונה לכניסה לעיר. הערב השקט והמוזיקה
הנעימה לאוזן לא הראו שום סימן לדברים
שעלולים להשתבש. לפתע קאי ראה נערה צעירה רצה אל עבר הכביש. מאחוריה
בעקשנות ובצחוק מתגלגל קבוצה של נערים שיכורים עקבו אחרי הטרף שלהם. מהשטח החולי שלצדי הדרך היא עברה לכביש עצמו נקלעת
בין גלגלי מכוניתו של קאי.
בין ערנות
לחלום התעטפתי בשמיכה הזרה למגע מנסה בכוח לתפוס עוד כמה דקות של שינה. נופלת, כמו
לתהום לעולם מענג של רוגע ושלווה. מתחילה להרגיש בחלומותיי יד רכה מלטפת בעדינות
את פני. המגע היה מציאותי מדי. אולי.. זה אמיתי? פקחתי את עיני להוכיח את הזיותיי וראיתי מולי ברוב הפתעתי, בחור כבן
20 עם שיער בגוון חום כהה שנופל על עורפו ומסתיר את מצחו עם עיניים בצבע תואם
ופנים שלוות רוכן לעברי ומלטף את הלחי שלי עם יד המרגישה כקטיפה רכה. פועלת כנגד כל האינסטינקטים הבסיסיים שלי אני ממשיכה
לשכב ולתת לו ללטף את פני, לא יכולה להתנתק מהמגע הנעים שלו. הוצאתי את היד שלי
מהשמיכה ואחזתי בידו שלו. מה אני עושה כאן? במיטה הזרה הזאת. למה הבחור הזה מלטף
אותי? למה אני מסכימה? מי הוא בכלל? איך הגעתי לכאן? מה קרה אחרי האימון? מה עם
הנערים שהציקו לי? איך ברחתי מהם? כל השאלות האלו עלו הציפו אותי בבת אחת ולא
ידעתי מאיפה להתחיל. "איך הגעתי לכאן?" שאלתי לבסוף, עדיין אוחזת בידו
ומונעת ממנו מללטף את פניי. "אני הבאתי אותך לכאן" אמר בלי לחשוב יותר
מדי את הברור מאליו. הגרסא הגברית של קולה הערב של הסירנה המיתולוגית נשמע באוזני.
אם הייתי יכולה לראות את עצמי לרגע, עגבנייה הייתה משתקפת מפני. לא. מה אני עושה?
אני לא כמוה! קמתי בצורה חדה מהמיטה,
שומטת את ידו מידי בדרך. "למה אני כאן?" שאלתי בתקיפות, מפשטת את השאלה
ששאלתי מקודם. הוא לא יתחמק מתשובה. הוא קם והסתכל עלי מלמעלה למטה. לבסוף פנה אל
עבר קיר החדר, נשען עליו ושילב את זרועותיו על חזהו. עתה הבחנתי בלבושו. הוא לבש
ג'ינס רפוי במקצת שנראה כגדול עליו במידה או שתיים בצבע כחול עמוק וחולצה שחורה
צמודה במקצת שהדגישה את החזה השרירי שהוא פיתח עם כתובת אדומה שלא הצלחתי לקרוא.
לרגליו היו זוג נעלי ספורט שחורות עם פסים כחולים עליהן. לצווארו היה קולר שחור העשוי
ככל הנראה מעור שעליו תלוי תליון בצורת אליפסה שבקושי רב הבחנתי כי כתוב עליו דבר
מה. הוא היה הבחור הכי יפה שראיתי בחיי. השפלתי את עיני, מנסה לחמוק ממבטו החודר.
אסור שידע מה אני מרגישה. אסור. חזרתי ואמרתי לעצמי.
ברוך הבא לבלוג שמוקדש לסיפור הערפדים שלי *כפיים ברקע*
אשמח אם תהיו קוראי הקבועים ^^ מי שמעוניין שירשום לי בתגובות D:
פרק יתפרסם כל יום או יומיים.
אני מנסה לחשוב מה אפשר עוד להוסיף לכאן אבל אני טיפשה מדי O:
מקווה שתהנו מהסיפור 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
