אכזבה בושה מבוכה כעס
לא עוד!
אכלתי, הרבה, באמת אכלתי הרבה
בתכלס, כמו תמיד.
קראתי בשישי-שבת את כל הבלוג שלי, מההתחלה.
כןכן, משועממת, חסרת חיים, מסכנה... כל אלה!
הייתה לזה בעיקרון מטרה אחת
להבין כמה השתנתי, מקצה לקצה בחצי שנה האחרונה.
ומעבר לחצי שנה, פשוט מהשביתה שנה שעברה, אני לא אותו הדבר
אני לא אותה ילדה. פשוט לא.
וכניראה שזה בסדר, כי תאמינו לי איזה ייסורים עוברים כשלא מרוצים מעצמך
זה אני יודעת, לא עלי, אלה מאנשים אחרים.
"Cause I'm trying to be somebody
I'm not trying to be somebody else
This life is mine I'm living
Don't you know me?
I wont ever let you down"
בקיצור כל הכוונה שלי היא, שאכלתי.
וזה בסדר אתן מבינות? זה באמת בסדר
כי מחר אני מתחילה מחדש. באמת מחדש.
לא צמה יותר, מנסה להיות נורמלית. למרות שזה אוכל אותי מבפנים [כן משחק מילים מצחיק]
כי באמת, בא לי לפעמים לפרוש מהכל , בלי בצפר, בלי לצאת מהבית ורק לא לאכול
ואז אני יצליח, כי אם כל היום אני אשכב במיטה כמו חולה אני יצליח לא לאכול ולצום להיות אנה אמיתית.
כי עכשיו מה אני? סתם זיוף, כמו שהגיבו לי בפוסט הקודם,
אולי אנחנו סתם חושבות שאנחנו מיוחדות ולבד, שכל הבנות בגיל הזה עוברות את החרא הזה
עם האוכל, וסתם אנחנו חושבות שזה משו כלכך גדול והכל, ובעצם הכל סתם שטות קטנה כזו
שאני עושה ממנה ביג דיל
אולי שאני אספר על זה יום אחד יפתחו לי את העיינים ויבהירו לי כמה טיפשי ודפוק זה
...........
איבדתי את הנקודה
אני מתחילה מחר מחדש
וזהו אתן שומעות?? אין אכזבות יותר
אני אופטימית באמת
ולהוטה
עם מוטיבציה
ממחר . אני אשקול את עצמי, אראה את ה-56 או ה-55 על המשקל
אבכה קצת. ואז אתעודד
כי מנקודת השפל אפשר רק לעלות (:
או יותר נכון, מהשיא אפשר רק לרדת [במשקל]
קצת טינספו
יצא קצת הרבה אבל לא יכלתי הכל היה כזה יפה (:
משקל התחלתי:
מטרה ראשונית:
תאריך הגעה למטרה:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
My Fat Obsession
