אנשים רגילים קוראים להם.
אלה שמבלים כל שישי ונהנים באמת. נהנים באמת, לא חושבים על כלום, רק על לכייף ולעבור את הלילה בצורה הטובה ביותר. אז ללילה אחד הייתי כמוהם, מהרגילים. יצאתי, ונהניתי, באמת באמת נהניתי. היה כלכךך כיף איתן, עם החברות שכבר שכחתי שהן חברות אמיתיות. שכבר שכחתי מזה להיות איתן בשישי בערב ולא לשבת בבית ולהכנס לדיכאונות המעצבנים האלה. במקום להשאר בבית ולקרוא ספר ולחפש בנואשות את הדמות שאני מתחברת אליה כדיי, כדי שאיכשהו אני אמצא שאני לא היחידה בעולם שקשה לה.
אז ללילה אחד נהניתי. אבל זה היה החלק השולי.
שעה וחצי לפני שיוצאים אני על סף דמעות, עם כל דלתות הארון העצום שלי פתוחות לרווחה וכל הבגדים מפוזרים על המיטה, השטיח, הכיסא. איך פעולה כזו קטנה יכולה להביא לכאב כזה גדול ? לא ידעתי איפה לקבור את עצמי, ולאן לברוח. לא ידעתי איך אני מתקשרת לחברות שלי ואומרת לא אין הכל מבוטל ומחפשת תירוץ עלוב בשביל להתחמק מזה. אחרי שאמא שלי על כל בגד שאני לובשת אומרת " זה כבר לא מתאים לך" "הצדדים יוצאים לך פה זה לא מחמיא" או פשוט " מה לעשות, גדלת, זה לא מתאים יותר" החלטתי על המעיל היפה הכי גדול שיש לי ויצאתי מהבית בהרגשה הכי גרועה שיש, בכל מיקרה אני יודעת שאני ניראת רע בשעות של הערב....
אז ישבנו כל החברות וצחקנו במשך שעתיים, ובאמת צחקתי, וחייכתי, ונהניתי, אבל מבפנים כלכך כאבלי, אני יושבת עם הידיים מחובקות על הבטן מזכירה לעצמי בכ-ל שניה על השומנים שעוד נמצאים שם ואיך אני יושבת פה וצוחקת ולא בבית עושה ספורט. והיו דקות מעטות של צלילות שבהן שכחתי מזה, אבל שניה אחרי זה מפריע לי שהג'ינס צמוד לי לרגל והכל... אוך איך איךך זה משפיע עלי ככה איך??
איך נתתי לעצמי להגיע למצבב שכזה?!?
שתיתי קצת, טוב לא קצת, אבל גם לא הרבה. ויש בזה מלא קלוריות, אתן יודעות, המחשבה הזו לא עזבה אותי לרגע. ואז עוד כשהגענו לחברה הביתה ואכלתי קורנפלקס [מהההההההה הקשרררררררררררררר?!] זה היה הקש!!
אז נהניתי.
ולערב אחד בודד,
ערב אחד,
הייתי כמו כולם, כמו הרגילים,
כמו האנשים שנהנים בלילה ומבלים להם.
לערב אחד,
רק מבחוץ, הייתי נורמלית.
יש לי שבוע, עד הדיאטנית. עד ה-22 לחודש הזה לנסות בנואשות לרדת קצת, אפילו קילו.
כי החזקתי השבוע, ואחרי שנישקלתי ביום חמישי ושוב שקלתי 55
איך זה יכול להיות שלא ירדתי גרם אפילו גרם?! אני אפילו ראיתי קצת... ירידה..
זה לא משקל שמתאים לי!! אני 47 אני 47 הייתי אני 47
אני חייבת לפחות להוריד אחוזי שומן. אני אצליח השבוע. אני חייבת. אני לא יודעת איך אבל אני יעשה את זה.
אני לא יודעת איך.. כבר איבדתי את הדרך... באמת איבדתי אותה.
18:02
אנייי רוצההההההההההההה חייייייםם מאושריםםםםםםםםם כבררר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
My Fat Obsession
