Dont wish for it. work for it

ראיתי סרט. והוא היה עצוב. מאוד. הייתי על סף דמעות.

מרגש, מלמד, עם מסר. הכל היה בו.

וברגע אחד, לשניה אחת, הופיעה אישה, שהייתה נעולה בחדר כמעט בלי אוכל במשך כמה חודשים.

היא ניראתה מוטשת, עייפה, חלשה, בלי אמונה, בלי רוח חיים.

והיא הייתה רזה.

והזדעזעתי

לראות

שכל מה שאני חושבת על הרגע העצוב הזה

זה שהלוואי שהייתי במקומה.

"לכל אחד יש משהו להאחז בו

משהו שמחזיק אותו בחיים

כי לולא הדבר הזה

אין טעם לקום בבוקר מהמיטה..."

אני חושבת שאני במעין הפסקה כרגע. עוד מתעדכנת אצלכן. אבל התקופה לחוצה. לא מזהירה ואין בה כלום.

אני לא שמחה. לא עצובה. לא רזה. לא שומרת. לפעמים, כל השבוע חוץ מהסופ"ש. כי אני עלובה.

אני פתטית.

אני כלום.

ועד שלא יהיה משהו חדש.

אין לי מה לרשום פה יותר.

אני אוהבת אתכן. ואני עוד אחזור. מבטיחה.

זה יכול להיות בעוד יומיים ובעוד חודש. לא יודעת.