אני מפחדת, אני מפחדת פחד מוות מזה. מהדבר הטוב הזה, מהדבר הכי טוב שכולם מחכים לו אני מפחדת כלכך.
אני מחכה כל השבוע, חושבת, חולמת, וכשזה מגיע לתכלס אני מפחדת. כלכך.
אני מפחדת ובוכה.
אני חוזרת על המילה הזו כי היא פשוט משקפת את הכל, אני הבנתי את זה, אף פעם לא היה שומדבר אחר, חשבתי שזה תירוצים אחרים, שזה היה בגלל הבית שלי, או המשפחה, בגלל מה שיחשבו עלי... זה כי אני מפחדת, פשוט מפחדת.
אני צריכה עידוד ועזרה ותמיכה אני באמת חייבת את זה.
אני מבועתת מהעובדה הזו
מחויבות
חבר, אהבה ?!
כל החיים שלי התבכייניתי שאני לא מוצאת מישהו ושתמיד מי שאני רוצה לא רוצה אותי... הרי בכיתי על זה כלכך
והנה מגיע הילד הזה, המדהים הזה [?!] שאני יודעת פשוט יודעת שהוא אוהב אותי, מאוהב בי, ואני מתכחשת לזה כמו אני לא יודעת מה.
מה הבעיות שלי? למה אני כלכך מפחדת מזה
יהיה לי טוב איתו, אני אהיה שמחה יותר, זה מגיע לי, מגיע לי לא? מישהו שיאהב אותי שיעלה לי את הבחון זה לא מגיע לי!??
אז למה פתאום אני כלכך מפחדת מזה ומתחמקת?
אני מקנא באחרים ורוצה גם. והנה זה עומד לי בפתח הדלת, מחכה לי כבר שנה וחצי ועכשיו אני ניזכרת לברוח?
מה הבעיות שלי??
פחדנית

אני מפחדת להיות מכוערת. מפחדת לא להצליח, להכשל. אני מפחדת להיות ניג'סית וטיפשה. אני מפחדת שהוא יגע בי וירגיש את השומן. אני מפחדת לספר לו. אני מפחדת לדבר איתו על כל השחור שבתוכי, מפחדת שישמע את הדעות שלי. אני מפחדת להקשר מידי. מפחדת להפגע. מפחדת להפתח. מפחדת להיות אני. מפחדת להתלהב מידי. מפחדת לאהוב. מפחדת שהוא יברח, או שאני אברח.. מפחדת שהוא יגלה אותי. מפחדת להיות שמנה. מפחדת שהוא יתביש בי. מפחדת לאכזב. מפחדת להיות אדישה.
מפחדת מעצמי.