Dont wish for it. work for it

The lights go out all around me
One last candle to keep out the night
And then the darkness surrounds me
I know I'm alive
But I feel like I've died

And all that's left is to accept that it's over
My dreams ran like sand through the fists that I made
I try to keep warm but I just grow colder
I feel like I'm slipping away

[Chorus]
After all this has passed
I still will remain
After I've cried my last
There'll be beauty from pain
Though it won't be today
Someday I'll hope again
And there'll be beauty from pain
You will bring beauty from my pain

My whole world is the pain inside me
The best I can do is just get through the day
When life before is only a memory
I wonder why God let me walk through this place

And though I can't understand why this happened
I know that I will when I look back someday
And see how You've brought beauty from ashes
And made me as gold purified through these flames

Chorus

Here and I am at the end of me(at the end of me)
Trying to hold to what I can't see
I forgot how to hope
This night's been so long
I cling to your promise there will be a dawn

 
Chorus

חולה

ויחד עם זה

הרבה אוכל

עריכה 22:33  יום שלישי 18 בנובמבר

די פליזזזזזזז עזבו אותי אני כזו פטטית!!

אני עלובה

ושקרנית

וחלשה

וטיפשה

שמנה

ומכוערת

פשוט כישלון אחד גדול!

אני בטוחה בזה! מחר אני נלחמת מחר אני פשוט נלחמת. כמו שהיה בסוף כיתה ט', כשהצלחתי וירדתי 7 קילו! כמו אז, או כמו בשביתה שירדתי 5! כמו אז! אני זוכרת מה עשיתי, אני זוכרת כל צעד וצעד, פשוט אני צריכה להתמיד. למצוא את הכוח הזה שהיה לי אז, את אותו רצון. לא סליחה, יש לי עכשיו יותר רצון, אני פשוט לא יודעת למה אני לא מצליחה כמו פעם. אולי כי הנפש כבר קשורה יותר מידי לאוכל. אם הייתי יכולה להגדיר במילים כמה נמאסלי מזה הייתי מסבירה לכן, אבל אין, אין משו שיוכל לתאר את העייפות הנפשית שלי מכל זה.

עד כאן

HAVE A THIN WEEK

ליאן, ממש הכנסת בי מוטיבציה

אני כבר לא יכולה לחכות לרגע שאני אעלה תמונה לפה שבאמת אתגאה בכך שרואים שרזיתי.

** עריכה **

בחיים, אבל בחיים, לא בכיתי בכזו הסטריה ועם כזה כאב!!

****: את נראת סבבה לגמרי אפילו טוב מאוד לא יגיד כוסית על או משהו, אני לא היחידי שאומר את זה

בחיים לא בכיתי ככה.

"סבבה לגמרי" במשך חצי שעה הסתכלתי מהחלון ורציתי לקפוץ. וכן זה היה ב-02:30 בלילה.. אז אף אחד לא היה רואה

ו...

בולמוס היום!! לא היה לי אוכל בבית והייתי רעבה לפני האימון ספורט אז אכלתי באמת שאיזה 5 קערות קורנפלקס צ'יריוס בלי חלב!! באלי למותתתתתת פשוט!!!

אבל אז ספורט עשיתי חדר כושר עשיתי חצי שעה אופניים שרפתי 200 קלוריות ואז רבע שעה הליכון ושכחתי לראות כמה קלוריות. אח"כ 400 כפיפות בטן ו-80 חזרות תרגילים לגב.. גמישות וכאלה וזה גם קצת שורף. ואח"כ שחיתי שעה ו-45 דקות !

רציתי להשקל מחר אבל בגלל הבולמוס של היום אין מצב! באלי למות באמת שהיה לי יום הכי נוראי בעולם!

נמאסלי כבר מהג'ינסים

נמאס לי מהבגדים

נמאס לי שאני צריכה להראות רגיל בבצפר

ולשחק אותה כאילו כלום

כל הזמן להיות עם חיוך על הפנים

... למרות שלפני זה בוכה כל ההפסקה בשירותים [ וכן זה קורה כמעט כל יום]

נמאס לי ששואלים מה קרה ואני "כלום כלום"

פשוט נמאס לי מזה

אבל מצד שני... לא נמאס לי.

אוך אני כזו מתוסבכת.

thinpspration

  מה אתן אומרות על התמונה הזו?? פשוט מושלמת האא.

ואי עזבו אל תתיחסו לפוסט הזה זה רשום ממש בבורות ושטחיות גמורה! פשוט הייתי צריכה להוציא באמת את מה שאני מרגישה!

העיקר שהאיפוד חזר אלי..

יכולה שוב פעם

לשקוע בשירים

במנגינות העצובות

במילים העמוקות

במשמעויות הרבות

בכאב הגדול

ובבכי הארוך

להכנס שוב לבועה הזו

ובאמת התגעגעתי אליה כ"כ

גם אם זה כולה נגן שירים.. זה החיים שלי, הם בתוכו!

skinny is love

skinny is happy

skinny is perfection

כמה בכי בן אדם אחד יכול לגרום לך

בלי אפילו לדעת שהוא זה שגורם לכך
אלפי שאלות והתענינויות מצד אחרים

שואלים בפליאה "מה קרה לך" למה את עצובה ואף אחד לא מבין. וכשאני עונה בשלילה שהכל בסדר, הם לא קולטים שהכל שקר אחד גדול! והם לא רואים את זה מבעד לעיניים שלי

את הדמעות שמתות לצאת אחוצה, שרוצות להתפרץ, שרוצות לזלוג להן מהעיניים אל הלחיים ועד למטה, לאט לאט, כדי שאני ארגיש אותן טוב טוב על הפנים. כדי שאני אבין שזה המציאות, שזה אמיתי וחי, וכל דמעה היא דמעה מכילה רסיסים מליבי. אחת אחת הן זולגות להן והכאב לא פוחת.

הלב יוצא מהמקום. נקרע אחוצה.

וגם כשהוא לא שם יותר, הוא פועם כ"כ חזק שכשיש שקט אני יכולה לשמוע אותו. ואז, אז אני יודעת שהוא עוד קיים שם בפנים, וכואב עוד יותר. לדעת שלא חשוב מה יקרה הוא תמיד ישאר שם ותמיד יכאב. כי הפלסתרים לא מכסים כלום, והתפרים לא מתקנים דבר וכל מילה ומילה שלך, או יותר נכון, כשאתה לא אומר מילה , זה מה שהכי פוגע.

כי אתה לא מבין כמה אתה חשוב לי וכמה זה כואב לי כשאתה כזה שלא מתקשר ולא נזכר ולא מתגעגע. משחק אותה קר כקרח וזה בהחלט לא בכוונה. אני יודעת את זה, באמת. אבל זה כואב גם ככה. ואתה לא מבין אותי לא מבין בכלל כשאני מסבירה לך בין השורות למה אני לא יכולה להפגש ולמה קשה לי שתיראה אותי, ולמה קשה לי בכלל מלכתחילה לצאת מהבית, עם בגדים אתה יודע, הכל קשה לי יותר מידי. והכאב באמת שלא נעלם אני מרגישה את זה כאן כאן על החזה וזה פשוט לוחץ ולא משתחרר. לא משנה כמה אתאמץ וכמה אתעלם זה לא נפסק.

ובאופטימיות חסרת כל ביסוס אני מאמינה מעמקי ליבי

שיום אחד

יום אחד

מתישו, בחיים

יום אחד אני אהיה מאושרת, כי הרי מגיע לי, לא? ככה כולם טוענים. אבל אני בספק גדול.

בנות שלי אני לא במצברוח לענות לתגובות המדהימות והתומכות שלכן

אוהבת אתכן מלא

ומי שרוצה, 463600593

עשיתי בשבילכן

33>>

שבוע קל, מדהים..

ורזה.