Dont wish for it. work for it

אז זהו. מחר זה נגמר.

החופש הזה.

חופש מדהים, אמנם קצר, אבל משחרר מאוד.

אני שמחה ועצובה יחד.

מחר התחלה חדשה, כיתה חדשה, שנה חדשה.

ואני מאחלת לכולכן שתיהיה לכן שנה מדהימה.

קלה, כיפית, עם המון הצלחה בכל המבחנים ובגרויות למניהם (אם יש)

שתגיעו למטרות שלכן. לכל מה שהצבתן לעצמכן.

ובכלל שתצליחו בכל דבר שתרצו.

שתגשימו את כל המשאלות והרצונות שלכן.

ושיהיה באמת רק טוב.

את כל האושר בעולם אני פשוט מאחלת לכל אחת ואחת מכן כי אתן מדהימות,

לא יודעת איפה הייתי פורקת את כל מה שעברתי בחופש הזה שאולי בשביל חלק מהאנשים

זה יראה ממש כלום, אבל בשבילי זה היה מאוד קשה כל מה שעברתי עם עצמי, כל הרגשות והמחשבות.

אתן באמת כ"כ תומכות ועוזרות. וכמה שזה לא פייר, כי לכל אחת מכן מגיע במיליון אחוז להגיע למטרה שלה

כי אתן עובדות קשה נורא ואני בטוחה שהשנה זה יגיע.

אז שנה טובה לכולכן

היום הייתי בשיחת פתיחה בקבוצה הזו של הספורט שאני מצטרפת אליה ממחר.

המאמן אמר לי, אממ הוא אמר לי שאני חייבת לרזות.

זה היה קשה לשמוע

אבל ואי, חבל על הזמן כמה מוטיבציה זה נתן לי.

הוא אמר לי עד ה-21 לחודש הזה אני נותן לך זמן לבד להתמודד עם זה.

ב-21 הם מביאים לכל הילדים בקבוצה דיאטנית שתעזור להם ומאז היא תיקח את זה לידיים שלה.

אני לא מאמינה בדיאטנית ואני בטוחה שהיא תפוצץ אותי באוכל

אבל אני באה עם כמה דברים מראש אני אומרת שאני צמחונית, אנלא מערבבת פחמימות וחלבונים ואני אוכלת רק פעם בשבוע פסטה ( זה מה שאני יגיד לה אבל אני לא באמת אוכלת פסטה חח )

בקיצור עד אז אני כבר ימשיך לעדכן שלא תחשבו שנטשתי. אמנם אני חייבת אני חוזרת, אני לא רוצה אני חייבת, לנטוש קצת את אנה לזמן הקרוב ואני לא יכולה לעשות צומות וכאלה אבל אני יאכל נכון, וקצת, הרבה סלט ורק ירקות. בלי ארוחת בוקר, ביצים,גבינות וזהו. כמעט בלי פחמימות. אני מצפה לרדת ל-47 תוך אמממ חודשיים? משו כזה. טוב נו די פרה פרה חח קודם לחזור ל-50 עגול.

קיצור חפרתי.

היום היה ככה:

בוקר: 2 קפה

צהרים: 4 ענבים ( לא 4 אשכולות אלא 4 ענבים )

ערב: פלפל צהוב חתוך ו-3 עגבניות בינונית-קטנות עם חצי גביע קוטג'.

בריא (:

אוהבת המון 3>

think thin

עוד איןלי מחשב ואני במחשבים מאולתרים אז אין יותר מידי דברים יפים ותמונות \=

ואי היה קשה. כל יום ויום חשבתי עליכן ומה איתכן ואיך הולך לכולן.

רציתי לעדכן מה קרה בימים האחרונים כי היו לי ימים ממש כיפים.קשים אבל כיף. אני כ"כ שמחה שעברנו

כזה כיף לי פה והבית ענק ויפה נורא.

בינתיים אנחנו עוד חיים עם כל הארגזים ובאלגן מטורף אבל לא נורא זה יסתדר.

אין לי עוד חדר ככה שאני ישנה על מזרון מסכן כזה. לא נורא (:

קיצור אני ממש ממש שמחה. וכמו שאמרתי לא מחשיבה כרגע יותר מידי מחשב על מה אני אוכלת ומה לא.

זה נורא קשה אני באמת נורא שמנה יותר מאי פעם. אבל זה יסתדר ואני אופטימית ומסתכלת קדימה

וכבר מ ת ה להתחיל את השנה ולהכנס לקבוצת ספורט ההיא ולהתחיל אימונים במסגרת וכל יום.

יהיה כיף גם בא לי להכיר מלא ילדים חדשים. ילדה אחת שאני מכירה משם אמרה לי שמלא ילדים אמרו לה שהם ממש מחכים שאני אצטרף לקבוצה שלהם ושאלו עלי מלא וזה. אני ממש ממש ממש שמחה.

בקיצור אז עם האוכל הולך לי ממש רע אני אוכלת די מה שאני רוצה וזה גם קשה כי יומולדת והכל... אז אין מה לעשות

חברות שלי כ"כ חושדות בי. כל הזמן אני קולטת איך הן רומזות לי ומנסות שאני יאכל לידן זה כזה מצחיק.

נגיד אנחנו יוצאות או מתחננות לצאת והם מבררות במיוחד לפני שנלך למקום עם אוכל כדי שאני יאכל והן אומרות לי תאכלי תאכלי תאכלי וזה נורא מצחיק בקיצור. העיקר הכוונה אבל אני לא רוצה שהן יפריעו לי ויחשדו בי. אין מה לחשוד ואין להן מה לעשות עם זה.

מה איתכן? אני לא יודעת אם יצא לי להכנס אליכן לבלוגים ולראות פוסטים חדשים אבל אני אשמח בקצרה לדעת פה איך לכל אחת הולך אני באמת רוצה לדעת איך הלך השבוע הזה

בכל מיקרה היום ישלי יומולדת וזה אממ נחמד בהתאם לזה שאני שונאת ימי הולדת ותמיד מתאכזבת בהם.

בינתיים היה ממש כיף, אתמול מסיבת הפתעה היום הפתיעו אותי בבוקר ועוד ימשיך כל היום.

אבל אני נורא התאכזבתי מהמון אנשים קרובים אלי או שהיו פעם קרובים והתרחקנו שאפילו SMS מסכן עם מזל טוב לא שלחו. אני נורא נפגעת מדברים כאלה זה ממש חרוט לי בלב, אל תחשבו שאני רגשנית מידי אבל בקטע הזה אני נורא נעלבת כי זה מסמל הרבה וזה דבר נורא קטן להגיד מזל טוב או ביום שכזה זה הזדמנות לחדש את הקשר ולהתקשר לשאול מה שלומי. אני עושה את זה תמיד תמיד לכל מי שיש לו יומולדת ואנחנו לא בקשר אז דווקא אני מתקשרת לדבר טיפה בטלפון יחד עם המזל טוב כי זו כזו הזדמנות. מסכימות איתי?

בקיצור אני אעדכן בקרוב אני מקווה עוד פעם. אין לי עוד מחשב אני נכנסתי מהלפטופ שיש לנו של המשפחה והמחשב שלי בכלל בתיקון. מחר אני נוסעת לחפש לי חדר, אמרתי את זה כבר לא?! חח  

קיצור בנות שלי תהנו לכן בכמה ימים האחרונים שנשארו בחופש.

מקווה שהכל בסדר איתכן. שלכולן הולך טוב.

לכל האנות שצמות את כל השבועות האחרונים ( לא מבינה איך זה אפשרי לצום שבועיים רצוף) מקווה שהולך טוב ושלא נשברתן, שהורדתן ושאתן מרגישות טוב.

 אין לי שום טינספו או תמונות נחמדות לשים פה בגלל שהמחשב לא שלי.

אבל אני התגעגעתי נורא ואני אוהבת אתכן אז שיהיה המשך שבוע\סופשבוע נעים לכולן.

מתה עליכן ומקווה לעדכן בקרוב.

בנות אני מצטערת שאני לא נכנסת לכאן ולא מעדכנת ולא כלום.

אני בעיצומו של המעבר.

כל הבית שלי בארגזים וזה פשוט סיוט

אורזים אורזים אורזים וזה לא נגמר.

המטבח ארוז.

אז אתן יודעות מזה אומר?

לא. אתן טועות. זה לא משהו טוב.

כי זה אומר שאנחנו כ-ל צהרים וערב מזמינים מסעדה.

שזה רע רע רע רע רע רע.

והולך לי רע.

אני שמנה. בחיים לא הייתי כזו שמנה אני לא מפסיקה לגעת בשומנים שלי אני כבר מתביישת.

לא זכור לי מתי יצאתי מהבית לאחרונה בשביל הכיף ולבלות ולהפגש עם חברות או משהו.

זה ישתנה ב-1 בספטמבר.

כי אני מצטרפת לאיזה שפורט שאני לא יגיד מהו וזה אימונים כ-ל יום שעתיים. מה תגידו על זה.. שעתיים ספורט כל יום חובה.

זה אומר שאני אצטרך להפסיק עם הצומות והכל הכל להפסיק! ולאכול צהרים וערב כל יום.

זה יהיה לי קשה מבחינה מנטלית והכל אבל מה לעשות.

הרבה ירקות בלי פחמימות ובלי בשר\עוף וכאלה. אז יהיה בסדר אני מקווה.

אז מתחילת הלימודים עד חודש שאחריו אני מצפה בקוצר רוח לרדת ל-50 עגול שוב. [כי אני כבר הרבה מעליו].

אני מתגעגעת אליכן ונורא קשה לי.

אני רושמת פה ושומעת את ההורים צועקים ברקע שאני כבר אבוא לעזור ולהמשיך לארוז.

תקופה קשה. בהחלט. אבל אחריה תבוא התחלה חדשה שאני כבר מצפה לה בקוצר רוח.

וביום רביעי יש לי יומולדת. אני כותבת את זה בפחד גדול שיחשפו אותי עם כל הפרטים האלה כבר.

אני נורא מתגעגעת אליכן ואני מנסה כמה שיותר להכנס להתעדכן מה איתכן.

המחשב שלי גם חצי מת.

וממחר בערב אני בכלל לא יוכל להכנס הרבה זמן.

אני מקווה שאני יוכל להכנס מהלפטופ של אבא כשהוא לא יהיה בבית או משהו.

נקווה לטוב.

עד כאן לזמן הקרוב.

- 

 22:11 עריכה :

"כשמתחילים הלימודים את נכנסת לדיאטה דחוף"

אוקי המפקדת. אמא.

אז אתן פה בעצם, כמעט היחידות בעולם שיודעות את זה.

אמנם זה לא סוד גדול, אבל, ביום שני הבא אני עוברת דירה.

לא רחוק, לא משהו שונה, או חדש, פשוט עוברת.. קרוב אלי לאיפה שאני עכשיו גרה.

בכל מיקרה אני לגמרי רואה את זה כדף חדש.

התחלה חדשה. בחירות חדשות. הצלחות חדשות. מטרות חדשות. דרכים חדשות.

והפעם אני אצליח.

אני נחושה. נחושה בדעתי להצליח עכשיו.

יש לי קצת שינויים קיצוניים במצב רוח, אולי אני צריכה לקבל (שיט. למרות שלא קיבלתי כבר איזה חודשיים זה מדאיג ביותר)

אז כרגע, למרות ששוב, שוב, היה לי בולמוס, ממחר אני מתחילה מחדש.

לא אנה, לא צומות, לא הקאות, אני לא רוצה אפילו לקרוא לזה דיאטה, כי זה ישר מזעזע אותי וישר אני נתקפת אנטי

ובגלל זה מגיעים הבולמוסים. כשאתה יודע שמשהו אסור אתה דווקא רוצה לעשות אותו. או לאכול אותו לצורך העיניין.

< עריכה 00:55 >

חשוב לציין שהתכוונתי לבינתיים בלי צומות. רק בינתיים. אחרי שאני טיפה אכנס לקצב והכל ואז נחזור לזה קצת. (:

מחר אנחנו כבר מתחילים להעביר דברים. ובגלל זה אני רוצה גם לרשום לי תפריט שאני יעמוד בו מחר.

אני יעמוד בו די אני מבטיחה עכשיו, לעצמי, לכן, לכולם, אני פשוט מבטיחה.

יהיה קשה, כי הקיבה שלי כבר בגודל העולם, שבועיים כמעט רצופים מלאי בולמוסים שמגיעים הישר מהרגשות ולא מהקיבה יסתיימו עכשיו. ולאט לאט אני אצמצם את הקיבה הענקית הזו ואחזור לשיגרה.

בוקר - קפה

צהרים - ירקות מבושלים שאין לי מושג כמה קלוריות זה.

ערב- סלט (88 קלוריות ל-250 גרם) + ביצה קשה (80 קלוריות) + גביע קוטג' 0.5% או 3% (187 קלוריות ) + המון המון מים כדי שאני אשבע.

ולצחצח שיניים מהר מהר.

HELP

בנות אין לי שמץ של מושג בקשר לכמויות אוכל. נגיד חיפשתי במחשבונים כמה קלוריות זה סלט ירקות אבל בעצם אין לי מושג כמה כמות וכמה גרם סלט ירקות אני אוכלת. אז מחר אני אמדוד כמה גרם סלט ירקות אני אוכלת כשאני אוכל בערב ואעדכן פה כמה קלוריות זה יצא בסוף. אז לזכור- 100 גרם סלט ירקות זה 35 קלוריות לפי מה שרשרום במחשבון של אולימפוס.

אוהבת אתכן הכי שיש בעולם.

אתן לא מבינות עד כמה אתן תומכות בכל מילה ומילה שלכן.

מצאתי אתר מחשבונים ממש טוב שכל המחשבונים שם יחד.

בנוסף מחשב הוצאת קלוריות יומית בלי פעילות כאילו סתם ככה כמה קלוריות נשרפות לך ביום, זה מעודד ביותר,

ועוד כל מיני דברים נחמדים והכל יחד.

אם למישהי אין, למרות שאני בטוחה שלכל אחת פה יש כמו שלי יש לפחות 4-5 מחשבונים כאלה

כשאנה נכנסת בתוכך,

כשהיא כבר חלק ממך,

היא לוקחת ממך הכל,

את כל מה שהיה שם לפניה.

                              חברים

    חברות     

    אושר

    חופש

    כיף

    שמחת חיים

    את החיים.

אני מרגישה כ"כ ריקה.

כשאנה נמצאת את אמורה להיות לבד, בלי אף אחד, בלי חברים, בלי כלום,

רק כדי שתוכלי להשקיע בה את כל כולך.

אני כל הזמן מבריזה להן. רק תירוצים כל הזמן. תירוצים ושטויות שאני אפילו לא הייתי מאמינה אם היו אומרים לי דברים כאלה.

א ף פעם אין לי מצב רוח. אף פעם.

אין לי כוח גאד אין לי כוח נפשי יותר לעשות את זה. כבר אין לי איפה לפרוק אפילו.

אני מדמיינת את עצמי בראש בוכה. בוכה עד שאני נחנקת מהדמעות של עצמי. טובעת או משהו.

אני כבר לא מסוגלת לבכות יותר. זה גם משהו שאנה לקחה לי.

היא רוצה שכל הכאב הזה, שכ"כ קשה להחזיק בו, שהוא ישאר בתוכך ולא יצא. לא יתפרץ בצורת בכי ולא בשום צורה אחרת.

בגלל זה זה כ"כ קשה לי , כי הכל בפנים, אין לי עם מי לדבר יותר. ולמען האמת, אני לא רוצה לדבר על זה עם אף אחד.

אין אף אחד בעולם שיבין אותי ואין אף אחד שיוכל לעזור לי.

וגם אם חברה שלי אומרת לי " אני מבינה אותך" , לאאאאאאאאאאא את לא מבינה!! אוף את כ"כ לא מבינה!!

הלוואי שיהיה קסם שמישהו יגע בי ויעשה אותי רזה. מאושרת.

אין במילים בפי יותר. אני לא יודעת מה לספר אני לא יודעת איך להגדיר את זה איך לתאר כל מה שאני עוברת.

עדיף לי אפילו שזה יהיה לצד השני, שיום אחד אני אתעורר ואני אהיה במחלקה להפרעות אכילה, כ"כ רזה שיחשבו שאני שלד. שאנשים יבהו בי מרוב שאני רזה ולא מרוב שאני שמנה. שאני הולכת עם אותה חולצה שענקית עלי לכל מקום וכבר כולם אומרים לי ורומזים לי שאני חורשת עליה יותר מידי. אבל מה לעשות שזה הדבר היחידי שמסתיר?!?

מה אני עושה? תגידו לי מה? אני חייבת כבר שינוי. שיתחילו כבר הלימודים, אולי כשיהיה לי שם קשה אני יצליח לאכול פחות.

בשבוע האחרון אני רק זוכרת את עצמי בבולמוסים. אפילו לא מנסה לעצור את עצמי.

אני כבר כלכך מתדלדלת והכל שומן הכל רק שומן אפילו שרירים אין לי. צלוליטיס מגעיל שכזה.

ואני אפילו לא יכולה להגיד שאני ניראת טוב.

מחר אני הולכת ללאדעת, משהו כמו לדגמן?!? לא לא נו פשוט מצלמים אותי לקטלוג של משהו.

זה נוראי. למה הסכמתי בכלל?! או שאלה יותר טובה- למה ביקשו ממני?

למה אני לא יכולה להיות מאושרת?

אני חופרת פה כלכך בלי סיבה ובלי היגיון בכלל. אין שום פואנטה בדברים שלי.

הדיבורים החופרים שלי לא מתבססים על שום רעיון חוץ מזה שקשה לי וזה כבר גדול עלי בהרבה.

ההפרעות האלה רק גדלות מרגע לרגע.

אבל אני לא רוצה שהן יעזבו אותי.

אני רוצה לנצח להיות ככה. לספור קלוריות. לבכות על זה . לכאוב בפנים. לרצות מטרה.

כי זה עושה אותי מיוחדת. גם אף אף אחד בעולם לא יודע. אני אנה. ויש לי הפרעות אכילה ואני מיוחדת. אני שונה מכולם ויש לי משהו להגיד עלי, שאני משהו, לא משנה מה אני משהו.זה חלק ממני, חלק בלתי נפרד.

אם רק הייתי יכולה להיות רזה. הכי רזה. שיגידו " זאתי הרזה הזאתי" ולא שום דבר אחר.

ביום שאני אשמע את זה. אני אהיה הכי מאושרת בעולם.

עד אז

לא.

אני מעריצה אותן. אני פשוט מעריצה אותן.

איך אפשר להעריץ מישהי שאני בכלל לא מכירה?

רק ע"פ איך שהיא ניראת, על הנתונים הטיבעים שהיא קיבלה שבטח לא מזיזים לה כלום והיא לא מערכיהה אותם.

נשבעת, הייתי רוצחת בשביל זה.

פתטית שכמותך.

חלק משיחה עם ידיד שלי

שיחה עם חברה הכי טובה שלי בקשר להחלטה שלי ומה שאמרתי בפוסטים הקודמים:

** אני ** אומר/ת:

** אני ** אומר/ת:

** אני ** אומר/ת: