| 12/2008
חשיבות הלימודים.
את הפוסט הזה כתבתי בימי החופש הגדול, בסוף יולי, כשעוד התחריתי בתחרות, והעברתי לטיוטה כי חשבתי שהוא חפרני מדיי.
היום, לא אכפת לי, אני רק רוצה שכמה שיותר אנשים יבינו את המסר.
חשיבות הלימודים.
כן, יש דבר כזה. 
נכון שאנחנו עדיין בחופש, ולמה צריך בכלל להזכיר את הנושא הנורא כואב הזה,
המלווה בתופעות לוואי כגון: חרשנות, שיעמום, הברזות, לחץ ובעיקר רצון תמיד לרצות את ההורים ואת עצמך, לא תמיד בהצלחה.
אבל למרות זאת, אני מאמין שרובנו פה רוצים לעוף להגיע למעלה שנהיה גדולים,
רוצים
בעוד כמה שנים להסתכל עם עצמינו מסיימים את הבצפר בהצלחה, או בעוד איזה
10-20 שנה להתסכל עם המצב שלנו ובעיסוקים שלנו.. ובגאווה לאהוב את מה
שאנחנו רואים.
לצערי הרבה אנשים מזלזלים בלימודים, מכל מיני סיבות.
אולי כי הם לוקחים את זה בתור עונש מההורים, יכול להיות שזה בגלל שהם רואה בזה כחובה ולא כזכות,
אולי כחברתית זה לא מקובל להשקיע בגלל תוויות חברתיות כמו "החרשן הזה.." ויכול להיות שזה בגלל התופעה הרווחת - אנחנו עצלנים. 
אני לא חושב שצריך לראות את הצפר בצורה כזאת,
לפני כמה ימים יצא לי לשוחח עם מישהי שאמרה לי שהיא לא חרשנית, אבל שהיא כן לומדת, ושהיא עושה את זה בכיף.
ואני חשבתי לעצמי "איזה כיף שיש אנשים שלוקחים את זה ברוח הטובה הזאת". (:
אז, למה בעצם אנחנו צריכים את כל זה, ולמה זה כן חשוב?
הנה כמה חומר למחשבה...
בעבר, לפני שנים רבות, בכל מיני מצבים אצל מדינות שלמצוא עבודה היה קשה,
רק האצילים והעשירים הלכו לבצפר.
הם נחשבו למכובדים, התרבותיים ביותר והם נסעו ללמוד אצל פרופסורים חשבון, גיאורפיה ואת שאר המקצועות שאנחנו מכירים.
וכל שאר הילדים נאלצו להישאר בבית ולהסתובב ברחובות או להתעסק בכל מיני עיסוקים שהיו מקובלים.
אותם ילדים יכלו רק לקוות ולהאמין שיום אחד הם יוכלו להיות במקום כזה,
רובם היו חסרי תקווה כי להורים שלהם לא היו את האמצעים לשלוח אותם לשום מקום.
פה ושם היו פרופסורים עשירים, טובי לב שרצו להעביר את הידע שלהם הנרחב שלהם לאותם ילדים.
כשזה היה קורה, הילדים קרנו מרוב אושר.
הם היו מלאים בסקרנות ובשאיפה לגלות את העולם ולהרחיב את הידע שלהם.
וכן, הם העריכו מאוד את העובדה שיש בצפר. זה היה מה שהעסיק אותם ומה שהציל אותם מלהיות מסכנים ובודדים.
ולא הייתה להם שום דרך לגלות את העולם או להתפתח כי להתקבל למשהו באמת שווה היה נדיר.
ההורים שלהם עבדו בעבודות פיזיות קשות, וזה היה המצב.
היום, האם כולנו מעריכים את העובדה שיש לנו את המקום הזה?
הבצפר כמקום לקידום
לכו, תשאלו את ההורים שלכם (במידה ולמדו רציני) אם בית הספר לא עזר לה להתקדם.
זה נכון שלא לכולם הוא עוזר.
יש אמנים פלסטיים, מוסיקאים, שחקנים, רקדנים ועוד.. שהבצפר לא הוא שנתן להם כלים
ונכון, לא כל מה שנלמה בו יעזור לנו בחיים, וגם חלק אנחנו באמת נשכח, אבל זה ידע כללי וזה חשוב.
וציוני בחינת הבגרות תעזור לנו בלהתקבל לכל מיני מקומות!
כשעבדתי, עזרתי לפועלי בניין בבנייה של בית.
אהבתי את העובדה שאני עובד, כי היה חופש גדול וסוף-סוף עשיתי משהו עם עצמי, ובנוסף הרווחתי כסף,
אבל היה משהוו שנורא הפריע. זה היה קשה.
הייתה שמש יוקדת, זיעה בכל תא בגוף, ועבודה פיזית קשה.
ואני רק עזרתי, ועוד לא הייתי ממש פועל בתוך כל הסיפור הזה.
ובשלושה ימים... רק שלושה הספקתי לשמוע מחמישה אנשים בעבודה על זה שאני לא צריך להיות פה,
בגלל שיש לי את היכולת לעזוב, ולהם אין. כי זה הדבר היחיד שהם יודעים לעשות.
כי אין להם תעודה בכלום. וחוץ מלעבוד קשה בלהיות פועלים, אין דבר אחר שהם יכולים לעבוד בו ..
אבל אני, אני יכולתי לעזוב. והם המליצו לי.
ובנוסף, הוזכר הבצפר. ואז הבנתי באמת עד כמה זה חשוב.
"עכשיו תלמד להשקיע בבית הספר שלך, תכבד אותו... שתהיה משהו גדול, שתעבוד במשהו טוב, לא בעבודה שחורה..."
וזה נורא כאב לי. ותאמינו לי, שרק מהמחשבה שאולי אני יכול להיות במקומם...
לקום באיזה 5-4 בבוקר, לעבוד 8 שעות ולקבל רק 4,000 שקל בחודש בעבודה מפרכת, וככה כל יום אותו הדבר...
יש לכם מושג איזה קושי זה?
האם הכל חשוב?
למען האמת - התשובה, לדעתי, היא לא.
יש המון דברים שנשכחים, שנעלמים אחרי שלומדים אותם. לעומת זאת, תאמינו לי שאתם כן לומדים וקולטים הרבה.
ובנוסף, יש כל מיני דברים שהבנאדם לא מתחבר אליהם כמו בספרות, בתנ"ך או בכל מקצוע אחר.
ואם זה לא לתעודת הבגרות, אני מרשה לעצמי לקבל 70-80 בקלות... כי זה לא באמת חשוב.
למרות זאת, כן תרגילו אם עצמכם לעבוד. שלא תגיעו לכיתות י'-יא'-יב' ותהיו עצלנים תחת.
ומה,
אתם יכולים לדבר על זה עם ההורים שלכם... סתם לפתוח באיזו שאלה ולתת לזה לזרום...
תגידו את מה שאתם חושבים ואולי הם יבינו אותכם בזה שלא הכל צריך להיות 90-100.
(אני בעיקרון חושב שחינוך שלהורים ששואפים רק למאה הוא חינוך שלילי לחלוטין...)
אז זהו, אם בא לכם לאמר משהו, כל דבר, אני אשמח.
אני משער שלא קראתם את כל הפוסט אבל חפיף.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
BusinessMan.