Is that your lucky day, CookieMonster?
בלוג קשוח ואפל. |
| 4/2009
Children.
היום,
ראיתי ילד וילדה רצים ברחוב ועושים תחרות.
והיה להם חיוך ענקי בעיניים, משהו כובש כזה, כמו בסרטים.
Iוחשבתי לעצמי,
כמה שאנחנו חברה שהתדרדרה.
היום זה אינטרסים, אנשים צבועים,
אנחנו ניזונים מפלסטיקיות.
מסדרות ריאליטי, מרכילות צהובה,
וכן, אני אומר את זה, למרות שאני יודע שאת אוהבת,
וזה לא שאני מאשים אותך בזה שאת אוהבת, אבל אני מרגיש שזאת פשוט בושה לשמוע את המוסיקה המזרחית הזאת.
וחשבתי לעצמי... כמה יפה שיש לנו ילדים בעולם, להזכיר לנו איך אנחנו לפני שהתדרדרנו.
להזכיר לנו את היופי של החיים האלה, לפני שנכנסו לגלגל הזה של החיים, לפני ההתבגרות שלנו שאנחנו נהרסים בה ונהיים לאנשים חסרי תרבות שמוציאים סכינים אחד על השני.
וכמה שזה עצוב...
כשהייתי אצל דודים שלי,
הם ראו הישרדות.
ורציתי לראות ביחד איתם
וכל הפרק
הם אכלו איברים פנימיים או עיניים של איזה תמנון או חולדה או נשר.
ופשוט כל המדינה צופה בסדרה הזאת.
וסליחה על ההתנשאות.
כל המדינה פשוט מפגרת .
זה גועל נפש. ואני לא מדבר כי אני צמחוני או כי זאת התעללות.
אלא כי זה חוסר תרבות לשמו. לראות אנשים בתחרות ללאכול מעיים של חולדה?
אז גועל! לאן התדרדרנו שאנחנו רואים את זה?
עכשיו אני מבין למה אני מעדיף תמיד לראות סדרות מצויירות, כי זה מזכיר לי את הילדות. את התום של החיים, את מה שנשאר לי מכל היופי הזה...
אח, תובנות משיחה עם רחלול. *נלקח מהשיחה*
עריכה: וידעתי שזה יגיע, אני חוזר בי על מה שאמרתי על המוסיקה המזרחית,
כשאני שומע את זה פשוט בא לי לצחוק, אבל זה פשוט טעם מוזיקלי ואני לא יוצא נגד זה. זאת תרבות שונה שאני לא אוהב אבל אני לא מתנגד לה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
BusinessMan.