Story of my life
For some,though,there was a pain not seen- the pain of being Different |
| 1/2009
מה שקורה עכשיו,מפחיד.
יש אנשים שיגידו שזה שטויות,ואולי ישנם את אלה שיגידו שלא.
היום קמתי לבוקר שקט יחסית,עד ששוב הצבע האדום הגיע,ניכנסתי לממ"ד,אני מנסה ליצחוק על זה,כי הרי אומרים שהצחוק הוא הדבר היחיד שעוזר לנפש ולנשמה.
אבל יודעת שאותי זה מפחיד,ומפחיד נורא.
מה שבטוח אף אחד לא יכול להיזדהות איתנו,כל הפוליטיקאים מנסים להגיד אנחנו מבינים אותכם אבל זהו שלא,הם לא יכולים להבין מה זה כאשר אנשים מהעיר שדרות עוברים את זה יום יום במשך שמונה שנים,לחיות במציאות המפחידה הואת שאתה לא יודע היכן זה יפול ומתי.
אני למשל כל היום ישבתי בבית,ואני לא רגילה לזה,לשבת בבית...לא מיזמן יצאתי החוצה,היה די רגועה אחרי השעות הצוהריים שבהם היו פיצוצים,הלכתי לחנות וראתי את העיר שלי,אשקלון{עיר קטנה יחסית,מאט אנשים אין בה משהוא מיוחד},וראיתה כמה שהיא רדופה ריקה ולא היתי רגילה לזה,מפני שאולי העיר היא עיר שקטה יחסית וזה,אבל בימי חול היא מלאה חבר'ה שיוצאים,חנויות פתוחות ועכשיו...שקט רואה איפשהוא אנשים אבל די מפוחדים.
מה שכן אני בעד המבצע שיש בעזה,מגיע לערבים האלה,אולי סוף סוף הממשלה שלנו הבינה שנימאס לאנשים מכול הפיגועים,הקאסמים,ואני נורא מקווה שבצלחמה הזואת אנחנו באמת נשיג את היעדים שלנו,כי למרות הכול אולי ארץ ישראל היא מדינה קטנה,נקוה קטנה על המפה אבל יש לנו צה"ל אשר ראוי לכל הערכה שלנו,הוא חזק וצריך להיתפלל למענם שיחזרו הבייתה שלמים ובראים.
אני כותבת את הפוסט הזה כי אני הרבה פעמים רואה חדשות מיתעניינת במה שקורה{די נימאס מהחדשות האלה}.
מעצבן אותי עד כמה שהממשלה שלנו סתומה,ותמימה!!
אני נורא בלחץ מכל מה שעובר ברצועה,כי יש לי אנשים שאני מכירה שהם משרתים בחילות הקרביות,וכפי שאני יודעת הם אמורים להיכנס לשטח,וכבר שבועיים אני מנסה ליתפוס את אחד הידידים טובים שלי,אבל הפלא' שלו לא זמין וזה מתחיל נורא להדאיג אותי,אני נורא מקווה שהוא בסדר!
בכל מיקרה אני נורא מקווה שזה יסתיים כמה שיותר מהר,והמלחמה הזואת תראה לנו תוצאות טובות של השגת יעדים,וכמה שפחות...שביכלל לא יהיו אצלנו בקירבת האנשים שלנו פצועים\ניפגעים או חס וחלילה הרוגים.
אז שיהיה לכולנו שבוע שקט!
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Blue__Eyes