ילדה אחת . עולם שלם . הבלוג שלי

אתמול הייתה מסיבת סיום (10 ימים אחרי שסיימנו?!) בבריכה. אני ועוד חברה לא הרגשנו טוב אז לא נכנסנו, ישבנו ודיברנו בחוץ, וזה גרם לי להבין משהו.

זה גרם לי להבין שלא כולם בעולם הזה פקאצות וערסים. באמת, היה ממש כיף.

יש ילדים שאנ ממש לא מבינה את הראש שלהם. הם מעליבים אחרים, מעליבים דרך האייסי או המסןן בלי שום סיבה.

ומה יוצא להם מיזה?!?! זה מה שאני ממש לא מבינה.. שהם הצליחו להרוס לאחרים?

אבל שימו לב שרובם גם חסרי ביטחון. הם מעלליבים רק במחשב, ומחכים לזמן כמו החופש הזה שלא יוצא לך לראות אותם, אבל גם אם אתה פוגש אותם הם לא מעיזים להעליב פנים מול פנים. רק במחשב. וזה גם מוכיח משהו.

אבל יש בזה משהו טוב. בתחילת השנה, כשהגעתי לבית ספר חדש עם חוקים חדשים וילדים אחרים, הייתי חלשה, בכיתי כל שניה ונעלבתי מכל דבר. עכשיו יש לי את החברות שלי ומי שרוצה להעליב סימן שאין לו חיים זה כבר לא משנה לי.

 - אני עיצבתי...

עוד דבר מעצבן, הוא שלפעמים אני חושבת לעצמי שחבל שאי אפשר להחזיר את הזמן לאחור.

למה? כי אני ביישנית . מאוד ביישנית . הייתי ביישנית בתחילת השנה וככה תמיד יזכרו אותי . לא משנה כמה אני אנסה (ואני מנסה) תמידד תמיד יראו את אותה הילדה הביישנית. ואם החברות שלי קוראות את זה אז באמת תשימו לב.

אני מאוד רוצה שידברו איתי גם על שטויות , להתחרפן עם כולם ואותם דברים שהייתי עושה בבית ספר הקודם שלי . אבל לא . פה מדברים איתי רק על נושאים רציניים . זה לא שזה לא טוב אני אוהבת לעזור לאחרים והכל אבל הייתי רוצה שלפעמים יראו אותי קצת אחרת . אני כבר לא אותה הילדה הרצינית והביישנית . זה פשוט נראה לכם .

ועוד דבר: בפוסט הזה נשמע כאילו אני איזו ילדה שאין לה חברים ומתלוננת על החיים, אז זהו שלא...

מקווה שאהבתם, ולא נרדמתם,

אילת