אז קודם הפוסט הארוך בתולדות הבלוג שלי=] קבלו אותו:
אתמול בשש וכמה דקות בערב אני וחברה שלי מיכל, חיכינו לאוטובוס לתחנה המרכזית. שלחתי פעמיים אסמסים לאגד והיה אמור להגיע אוטובוס בשש ורבע. חיכינו איזה עשרים דקות ואז החלטנו שנחליף תחנה.אז רצנו ממש מהר כי ראינו אוטובוס שמסתובב לשם. שאלנו אותו עם הוא מגיע לירושלים והוא אמר שלא. אני ומיכל ממש התבאסנו ואז הנהג אמר לנו כזה: אני יסיע אתכן לכיכר ומשם תקחו את האוטובוס. רצינו לשלם לא והוא אמר לא צריך. איזה נהג נחמד!
עלינו על האוטובוס לתחנה המרכזית ובדרך דיברנו על זה שרוב המשפחה של מיכל גרה בארגנטינה ושיש לה משפחה קטנה. ואז היא אמרה:" אנחנו לא מהמשפחות המרוקאיות שמביאות חמישה ילדים." אמנם אני לא מרוקאית אבל יש לי משפחה ענקית ולרוב הדודים שלי יש חמישה ילדים.(והמשפחה של אמא שלי דתיים...) אבל אני ידעתי שהיא לא בכוונה גזענית.
ואז חרדי שישב באוטובוס קרוב אלינו אמר:"אהמ אהמ זה לא יפה להגיד את זה."
ומיכל אמרה:"אבל זה ממש לא היה בכוונה גזענית או משהו כזה." והיא ממש הייתה נבוכה (לא שאני לא)
ואז החרדי אמר:"זה לא המקום הנכון להגיד דברים כאלה." ומיכל מלמלה עוד פעם משהו על זה שהיא לא התכוונה ושהיא לא גזענית.
ועוד אחרי המבוכה הענקית שמיכל כמעט רצתה שנרד באיזה תחנה נידחת אש שישב בספסל מולנו התחיל לצחוק. נשפך מצחוק! אחרי הנסיעה המייגעת ירדנו בתחנה המרכזית ונסענו למלחה (זה קניון בירושלים מי שלא מכיר..) והלכנו לראות את הסרט בעל מזדמן. זה סרט ממש צפוי אבל מדהים.. בקיצור אחרי שאכלנו והסתובבנו קצת יצאנו לתחנת אוטובוס ונסענו שוב לתחנה המרכזית. בחמישה לעשר בערך. חיכינו ארבעים דקות עד שבא האוטובוס שיחזיר אותנו הביתה וכן סוף סוף זה קרה בתזמון המושלם אני חולה!
ואני שמחה שאני חולה כי היה אמור להיות לי מבחן באנגלית שזה המקצוע השנוא עלי.. אבל עדין זה לא כזה כיף להיות חולה עם כל הערמות טישו שמקיפות אותך חח XD
אחרי החפירה הפרק=]
פרק 13: אנג'ל מגיעה לקאריאד.
אנג'ל זחלה במורד החור הכחול המרובע חוששת. כל גופה רעד. היא הייתה כמהה לחזור למקום שאליו הרגישה שייכת אבל לא רצתה לשקוע בזה כי חשבה שזה חלום.
במהרה קירות ותקרתה של המנהרה התרחבו ואנג'ל התרוממה והמשיכה ללכת בקצב איטי. היא פתחה את הדלת השחורה נכנסת לחדר. על המסך היה כתוב:
ברוכה הבאה לקאריאד.
'מה זה קאריאד?'
והמסך כמו קורא את מחשבותיה השיב:
קאריאד זו ארץ הקוסמים. המייסד שלה קרא לה קאריאד בשפה הוולשית שמשמעה אהובה. הוא ייסד את הארץ הזו לאחר שאהובתו מתה. (הערת בכותבת: המילה קאריאד לקוחה מהספר הטירה הנעה.)
'עכשיו זה יותר ברור. בשביל מה אבל אני צריכה להיות בקאריאד?'
ושוב השיב המסך:
את מכשפה. כל האנשים בעלי היכולת לכישוף מגיעים לפה.
'ואיך אתה בטוח שאני מכשפה?'
והמסך השיב:
קודם כל אני בת. שנית בשביל זה את צריכה להיכנס בדלת השחורה שמופיעה מול הדלת השחורה שהביאה אותך לפה.
אנג'ל פתחה את הדלת השחורה ונכנסה. היא עמדה בקרחת היער שהגיעה אליה גם בפעם שעברה. השמלה הלבנה שרצתה ללבוש בפעם הקודמת שהייתה פה הופיעה על גופה.
היא הרימה את מבטה. מולה עמדה אישה צעירה. היה לה יופי יוצא דופן. עדין ונורא בו זמנית. שערה היא שחור עד הכתפיים ועיניה היו כחולות כהות. עיניים מיוחדות. עיניים שהיה נראה שיש בהם חוכמה רבה מעל למצופה בגילה הצעיר.
"שלום אנג'ל, אני שמחה שהפעם ל קרתה שום תקלה." קולה היה רך ומתנגן.
"שלום. מי את, אם מותר לי לשאול?"
"מצטערת שחכתי להציג את עצמי. שמי קרין" קרין חייכה חיוך נעים לעבר אנג'ל.
אנג'ל השיבה חיוך.
"אני אהיה המורה האישית שלך לקסמים מלבד השיעורים הכיתתיים שלך." אמרה קרין.
"לא כל כך הבנתי." אמרה אנג'ל מעוותת את פרצופה גורמת לקרין לשחרר צחקוק.
"את כל כך דומה לאחותך."
"אחותי? מה היא גם מכשפה?"
"בטח. לפני שתשאלי משהו אני רוצה להבהיר לך כמה דברים. זה לא כמו הארי פוטר פה. אין דבר כזה סקיבים ואין סיכוי שמישהו יהיה קוסם אם אין לו מישהו במשפחה שהוא קוסם. ואין סיכוי שאם מישהו מהמשפחה שלך לא קוסם אתה לא תהיה קוסם. זה עובר בגנים."
"אה, הבנתי.מה קרה בפעם שעברה? מה השתבש?"
"לפני מאתיים שנים בערך התפתחה מחלוקת בין הגברים לנשים. משפחות נקרעו ברחובות הייתה מהומה ולא היה סיכוי שמישהו לא יתקוף אותך. היו אבדות רבות. לשם כך חילקו את קאריאד לשני חלקים. אחד מהם שייך לגברים ואחד לנשים. עד היום זה כך. הצדדים הסכימו ביניהם שלא נוכל לחצות לצד האחר. מידי כמה שנים העברות של קוסמים חדשים לקאריאד משתבשות. כמו אצלך למשל. את הגעת שעתיים אחרי שהיית צריכה להגיע והפסדת את הסיור של כל הבנות החדשות. כשהגעת לפה חצית את הקו לצד השני ושומרים הגיעו לשם מיד אחרי שהגעת. כשהנציגים של שני הצדדים נפגשו הבנו שחלה טעות ולא ידעת שאסור לך לעבור. אבל מישהו הגן עליך. אני מניחה שאת יודעת מי זה וכבר הכרת אותו לפני שהגעת לקאריאד." אמרה קרין באיטיות נותנת לאנג'ל עכל את כל מה שאמרה. אנג'ל הנהנה חושבת על גיא.
"ואיך קוסמים נפגשים? כאילו איך הם מתחתנים ומכירים?"שאלה אנג'ל לא מצליחה לנסח את השאלה בצורה מובנת יותר.
"קוסמים נפגשים בעולם הרגיל. קוסמים יכולים להתחתן רק עם אנשים בעלי קסם מכוון שאנחנו לא נמשכים לאנשים רגילים."
"אז איך זה שיש לי חברות רגילות וידידים?"
"כי את לא מאוהבת בהם. את אוהבת אותם כמו משפחה ותעשי בשבילם הכל אבל לא תוכלי להתאהב באחד מהידידים שלך." עיניה של אנג'ל הבזיקו בניצוץ הבנה קטן.
"ואיך את עכשיו מוכיחה לי שאת מכשפה ואני מכשפה? וחוץ מזה, מכשפות הן לא רעות?"
"אני יראה לך. ולא מכשפות הן לא רעות. פשוט הפכו אותן לכאלה. את יכולה להגיד גם קוסמת, זה לא כל כך משנה. בואי אחרי." קרין ואנג'ל התקדמו לעבר עץ. קרין נגעה בעלה ושינתה את צבעו לכל צבעי הקשת. היא הביטה באנג'ל וראתה שזה לא מרשים ומשכנע אותה כל כך. קרין התקדמה לעבר אגם בקרבתן וכל המים התנקזו משם נעלמים. אחרי נפנוף חד בידה של קרין כל המים הופיעו בחזרה. אנג'ל חייכה ומחאה כפיים בהתלהבות של ילדה קטנה.
"ואיך את יודעת שאני מכשפה?" לא הרפתה אנג'ל.
קרין נאנחה בייאוש ואמרה:"את יכולה לנסות לשנות צבע של עלה אבל אני בספק אם תצליחי." אנג'ל התקדמה לעץ ונגעה בעלה. היא עצמה את עיניה מדמיינת עלה בצבע צהוב. היא פתחה את עיניה והעלה הפך צהוב לשנייה וחזר לצבעו הטבעי. אנג'ל חייכה והביטה בקרין. קרין בהתה באנג'ל בהתפלאות וביראה.
"מה?" שאלה אנג'ל לפשר המבט.
"סתם, כלום לא קרה." גמגמה קרין לא מסיטה את מבטה מאנג'ל.
אנג'ל הביטה סביבה, מחייכת. היא הייתה מאושרת שזה לא דמיון ושכל הדברים האלה קיימים באמת. האגמים, העצים, הפרחים, הארנבות שלא פחדו ממנה, היא הרגישה בספר פנטזיה.
קרין שמה לב גם לשמלתה של אנג'ל והביטה בה בהשתאות. היא לא הבינה איך זה שהיא שם רק בפעם השנייה וכבר מצליחה לבצע קסמים שמצליחים לבצע רק אחרי כמה שיעורים.
"אנג'ל, את צריכה כבר לחזור."
"אוקי." חייכה אנג'ל בשמחה. ושנייה לאחר מכן נפלו פניה.
"אבל איך אני יתעורר מחר?"
"אל תדאגי. כל זמן שאת פה מוחזר לך בשעות השינה."
אנג'ל נופפה ונכנסה לחדר ומשם למנהרה.
כשקרין לא ראתה אותה עוד אמרה:"יש בה הרבה יותר ממש שנראה לעין. אני חושבת שהיא התלמידה הכי מוכשרת שתהיה פה מאז שקאריאד התחלקה לשני צדדים."
אנג'ל צעדה במנהרה שלבגדיה שוב המכנס הקצר והגופיה. המנהרה התכווצה ואנג'ל זחלה ויצאה מהפתח המרובע והמואר באור כחול. היא הסתכלה על החור נעלם בהבזק אור כחול ונכנסה למיטה נרדמת במהירות.
אני יודעת שפרק צר אבל מתפוצץ לי הראש ורציתי כבר לשים פרק.
מקווה שאהבתם=]
מיקי (~שיר~)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
