היי=] סוף סוף פרק. תהנו!
היום אני לא יודיע לכם כי פשוט אין לי כוח כי אם שמתם 3> לשעה היא 3:25...
פרק 14 חלק א': NEVER
"אנג'ל קומי!!" נשמע קולה של עדי. אנג'ל לא קמה. עדי הרימה גבה 'הו יש לי רעיון' היא חייכה חיוך שטני עצמה עיניים, והתרכזה.
מוזיקת רוק שזעזעה והרעידה את כל הבית התנגנה בדיוק ליד אוזנה של אנג'ל.
אנג'ל קמה עיניה אדומות ובוערות מרוב עצבים:"תגידי מה את מטומטמת? איך את יכולה להעיר אותי ככה?! תכבי את זה כבר יצורה!" עדי לא הגיבה.
"אני מתחרפנת תכבי את זה! למרות שזה שיר די נחמד.. מי מנגן את זה? עדי תפסיקי את זה כבר!" את המשפט האחרון עדי שמעה. היא עצמה עיניים והתרכזה ומיד המוזיקה נפסקה.
אנג'ל עצמה עיניים חזק וניערה את ראשה נאנחת.
"איך עשית את זה?" אנג'ל עדיין צעקה- המוזיקה השפיעה עליה חזק והיא עדיין לא חזרה לשמיעה רגילה.
"אנג'ל אני יודעת שהגעת כבר לקאריאד והגיע הזמן באמת להפסיק להסתיר את היכולות שלנו ממך." עדי דיברה לאנג'ל כאל ילדה קטנה.
"היכולות של מי?" שאלה אנג'ל מוציאה מעיניה את קורי השינה.
"שלי, ושל אבא ואמא כמובן." אמרה עדי באדישות.
אנג'ל הוציאה בגדים והתארגנה. היא זמזמה בראשה את שיר הרוק שלא היה כבד ויצאה החוצה נועלת את דלת הבית.
"אוי שיט!" המפתח נפל לביוב.
"אוי לא אני כל כך מתה אמא הולכת להרוג אותי!" אנג'ל התהלכה ליד הביוב ימינה שמאלה, ושוב שמאלה חושבת מה לעשות.
היא סימסה למאיה וסיפרה לה מה קרה. מאיה החזירה אסמס:
את כל כך מוכשרת חחחחXD
נטלי תבוא עם אח שלה לאסוף אותך ויעזרו לך להוציא את זה (לא שאני חושבת שהם יצליחו ועוד עם הכישרון שלך אנג'...)
אנג'ל התיישבה על המדרכה וחיכתה.
"היי אנג'!" קפצה נטלי על אנג'ל בחיבוק.
"מה את כל כך שמחה? אני הולכת למות!" אמרה אנג'ל בדרמטיות ופניה החווירו.
"לא כשאני נמצא פה." קולו של גיא נשמע. הוא הושיט את ידו לידה של אנג'ל והקים אותה.
"יש לך מזל שאני כבר שנה שלישית בקאריאד. אני יוציא את המפתח!" הכריז בחיוך שחצני ועצם את עיניו מתרכז. המפתח הופיע לאחר שנייה בידו.
אנג'ל צבטה את ידה. זה לא היה חלום. "היום הזה כל כך הזוי! אבל מה אכפת לי? הוצאת את המפתח!" אנג'ל קפצה על גיא בחיבוק ענק. גיא הסניף את ריחה מתמכר. אנג'ל לא רצתה לעזוב אבל הרפתה ממנו מחייכת חיוך קטן ונבוך.
"אז ניסע?" שאל-אמר גיא שלא הסיט את מבטו מאנג'ל.
"כן. מה נתקעתם לי?" אמרה נטלי פותחת את דלת האוטו.
גיא ואנג'ל נכנסו למכונית והם אספו את מאיה.
"היי!" נכנסה מאיה לאוטו מנשקת את נטלי ואנג'ל בלחי.
"בוקר טוב." השיבו נטלי ואנג'ל בחיוך.
"איך אין לי כוח למתמטיקה.." אמרה נטלי בקול תינוקי.
"שלא תעזי להבריז." אמר גיא מעוות את פרצופו.
"אל תדאג אני לא יבריז. וחוץ מי אתה שתגיד לי לא להבריז?" התלוננה נטלי.
"בשלושת הפעמים שהברזת תפסו אותך וריתקו אותך." מאיה ואנג'ל פרצו בצחוק.
"זה לא מצחיק! זה לא אשמתי שבכל הפעמים האלה פגשתי את המנהל שהכין לעצמו קפה בפעם האלף!" צחוקם של אנג'ל ומאיה התחזק.
"גם תופסים אותך וגם זה המנהל? ילדה? את ממש גרועה..." אמרה מאיה. אנג'ל גיחכה.
"שתקי אנג'ל שלא נדבר עליך את אף פעם לא הברזת." נטלי החזירה לה.
"חרשנית." אמר גיא מצחקק.
"זה לא אשמתי שאני ילדה טובה. חוץ מזה אפשר למצוא דרכים אחרות לגרום לשיעור להיות מעניין." אנג'ל עשתה פרצוף נעלב.
הם יצאו מהמכונית נפרדות מגיא בתודה. הן הלו לכיתה מוצאות את כל חברותיהן יושבות סביב קבוצת שולחנות שהן הצמידו.
"ביטלו את השיעור!" צווחה מישל באושר.
"יאי איזה כיף!" קיפצה נטלי בכל הכיתה מושכת מבטים וצחקוקים מכל עבר.
מורה מחליפה נכנסה לכיתה ואמרה שהם יכולים לעשות כל מה שהם רוצים בתנאי שיהיו בשקט.
"בואו נשחק NEVER!" אמרה ניצן בהתלהבות.
"סבבה." תומר ילד מהכיתה נדחף לשיחה.
"אף פעם לא הייתה לי אחות." נעמה חייכה בזדוניות.
"נו באמת!" תומר אנג'ל מישל וגל צרחו שמים אצבע.
"אף פעם לא הלכתי בלי עדשות." אמרה קרן מושכת אליה מבטים מופתעים. כמעט אף אחד לא ידע שיש לה עדשות. כולם שמו אצבע.
"אף פעם לא הברזתי." אמרה אנג'ל וכולם שמו אצבע חוץ מתמר.
"אף פעם לא עשיתי חורים באוזניים." רוני אמרה וכולם הוסיפו אצבע.
"אף פעם לא הפלתי מפתח לתוך ביוב." אנג'ל שמה אצבע. כולם צחקו.
"אף פעם לא התנשקתי." אמרה טל וכולם שמו אצבע חוץ מתמר וגל.
"אף פעם לא שמתי בקיני." אמר תומר מחייך בשטניות.
"לא! יש לי חמש! הכשלתם אותי עם המפתח זה לא פייר!" צעקה אנג'ל.
"לכי לרן האח הגדול של רון ותנשקי אותו בפה." אמרה מישל גורמת לכולם לצעוק "הווווו".
"טוב. יש עוד חמש דקות הפסקה ואז נלך לשכבה של הי"ב." אמרה אנג'ל באנחת ייאוש.
מצטערת אני מתה מעייפות וחזרתי רק לפני שעה וחצי הביתה והכרחתי את עצמי לכתוב פרק.. מקווה שתאהבו=]
לילה טוב מיקי (~שיר~) 3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
