1/2009
היי פרק 20=]
מצטערת מראש.. לא יהיו שני פרקים. הסבר אחרי הפרק.. מקווה שתסלחו.. ותהנו
החלפנו קידומת=] שיר לפרק:
http://il.youtube.com/watch?v=p8LFs5ODWCEפרק 20: 'כבר מאוחר.'
"גיא!" ירדה נטלי לסלון בצרחה מחרישת אוזניים.
"אוי לא." גיא מלמל וניסה לפלס דרכו לחדרו.
"לאן אתה חושב שאתה הולך?!"
"אמ... לישון?"
"תקשיב, אני לא יודעת מה בדיוק עשיתם שם ולא בא לי לדעת" סומק טיפס ועלה במעלה צווארו של גיא לראשו ופיו התעוות במבוכה. נטלי המשיכה:"אבל, אם תפגע בה שוב התחת שלך יפגוש את העקבים שלי מהר מאוד! אני רוצה שתתקן את זה בצורה כלשהי ולא אכפת לי מה תצטרך לעשות, העיקר שאנג' לא תזכור את מה שקרה!מובן?!" פרצופה של נטלי נהיה אדום ועיניה זעמו ובלטו מחוריהן.
"מ-מובן." הוא גימגם בפחד אבל בתוכו צחק קצת על מראה. פניה של נטלי שבו למצבם הנורמאלי.
"יש י רעיון. אני יחזיר את הזמן לאחור!" "לא להרבה זמן רק לשעתיים וחצי לפני שהכל קרה." הוא הוסיף במהירות לפשר מבטה החוקר והדואג של נטלי למשמע הקסם המסובך שאחיה מתכונן לעשותו.
"תיזהר. אולי פגע בה, אבל לא הייתי רוצה שתשכב בבית חולים- מוגבל." היא הפנתה לו את גבה וחזרה לחדרה.
"יופי ח'תכת מטומטם! ס'תכל מה עשית! עכשיו אני צריך לתקן את הטעות הזאת!" הוא מלמל בכעס על עצמו ועצם את עיניו נושם עמוק כדי להירגע. הוא ניקה את ראשו ממחשבות בהתאמצות, שכן כל פעם מחדש עלתה תמונתה של אנג'ל למוחו. הוא דיבר בקול ברור את לחש הדיבור הקשה:"סמאר קילור מובסטה, פרנו פאסטן אנג'ל!" אור זהר בבית למשך כמה שניות. הוא הוסיף את שמה של אנג'ל כדי שכל מי שידע מה קרה יזכור את העבר לפני השינוי ורק אנג'ל לא תזכור דבר.
~
""בוא נלך ונשאיר את שני המפגרים לבד להתוודות שהם לא יכולים אחד בלי השני." נטלי לחשה ומשכה את ניב במעלה המדרגות.
"שמנה!" גיא צעק והתקדם לעברה צעד.
"חש!" אנג'ל התקרבה אליו ותקעה אצבע מאשימה בחזהו.
'אוקיי. זה הזמן לעצור את מה שקרה.'
גיא הלך לחדרו משאיר את אנג'ל מבולבלת. הוא התמוטט על מיטתו חסר כוחות ואיבד את הכרתו.
אנג'ל עלתה לחדרה של נטלי.
"היי אנג', איפה גיא?" שאלה ניב וקם ממיטתה של נטלי.
"בחדר שלו." פרצופה של אנג'ל הביע את הרגשות שלה: בלבול וכעס לא מוסבר.
נטלי חייכה לעצמה בלב 'הוא הצליח!'
"את ישנה פה נכון?" נטלי שאלה.
"כן,אחלה. נט? את לא מרגישה משהו מוזר?"
"מז'תומרת?"
"לא יודעת. אני מבולבלת כאילו... לא יודעת. אוח!" היא התעצבנה שהיא לא מצליחה להסביר את תחושותיה ונפלה באנחה על המיטה.
"מחר יום שבת נכון?" ניסתה אנג'ל להיזכר.
"כן." גיחכה נטלי. "רוצה להתקלח?"
"וואי, כן! אני ממש צריכה מקלחת עכשיו." אנג'ל הודתה לה.
נטלי ניגשה לארונה הוציאה בוקסר וגופיה. "מגבות יש בארון למעלה."
"תודה נט." אנג'ל לקחה את הדברים שנטלי הגישה ונכנסה למקלחת. היא הביטה בדמותה בראי. 'כל כך הרבה עבר בזמן כל כך קצר. פתאום גיליתי שאני קוסמת, שאני מאוהבת באח של חברה שלי, מה עוד יכול לקרות?' היא נאנחה ונכנסה מתחת לדוש. מה שהיא לא ידעה, זה שעוד יקרו לה הרבה דברים. המון.
"גיא?" נכנסה נטלי לחדרו. היא הביטה על המיטה.
"גיא!" היא צעקה בחלחלה למראה דמותו החיוורת הנושמת בקושי. "אמרתי לו לא לעשות את הלחש הזה!"
היא התקשרה במהירות אמבולנס הגיע תוך 5 דקות. הם הכניסו את גיא ונטלי שביקשה לבוא איתו וביקשו פרטים. נטלי הכחישה את המידע שהיה ברשותה שכן, מי יאמין לה שהוא עשה קסם מסובך במיוחד שהוא לא לרמתו? מה היא תגיד?אח שלי עשה משהו לא בסדר אז הוא החזיר את הזמן לאחור כדי שחברה שלי לא תדע שהם התמזמזו? נטלי צחקקה למחשבה זו. כן, היא הייתה חייבת להודות שזה מאוד שיעשע אותה.
***
"נט?" אנג'ל יצאה מהמקלחת וחיפשה את נטלי וגיא בכל הבית. 'נו באמת! רק דיברתי על מה שעוד יכול לקרות! אני שונאת את חוקי מרפי!ובנוסף לזה, עכשיו אני לבד.'
לפתע תקפה אותה חולשה ולפני שהספיקה לשבת בחדרה של נטלי, נרדמה על המיטה בנפילה-חבטה.
***
"גאיוש?! אתה בסדר?" נשמעה צווחה מאושרת בוקעת מבין שפתיה של נטלי בעת שגיא זע בחוסר נוחות במיטת בית החולים.
"נראה לי."
"לא היית צריך להסתכן ככה! הייתי עוצרת אותך אם הייתי יודעת שזה כל כך מסוכן!"
"אל תדאגי. העיקר שזה עבד." מלמל גיא בקדרות. נטלי הנהנה לשם הסכמה.
"היא הייתה קצת מבולבלת אבל היא לא זכרה כלום. דרך אגב, הרופאים אמרו שאתה משתחרר מחר בבוקר והם אמרו שהגזמת במידת הפעילות והתמוטטת." היא ציחקקה. גיא חייך חיוך קטן.
"זה היה צפוי. מה עם אבא ואמא?"
"העדפתי שלא לומר להם אתה יודע. אמא הייתה נכנסת לפאניקה ושניהם היו מגיעים לפה בתוך שניות. תגיד להם מחר בבוקר. אין לי כוח לחקירות של אמא. אני עייפה מדי."
"והרופאים לא אמרו משהו על זה שאבא ואמא לא יודעים?"
"טוב, אמרתי להם שדיברתי איתם והם אמרו שהם יגיעו מחר בבוקר. הם לא כל כך האמינו לי אבל כנראה לא היה להם כוח להתייחס אלי יותר מידי. ת'אמת אני חושבת שהם התקשרו לאבא ואמא בעצמם. בטח עוד שני אמא תכנס ותעשה סביבך טררם שלם." וכפי שחזתה נטלי, הוריהם נכנסו אחרי חצי דקה ואמם התחילה בשאלות:"גיא חמוד אתה בסדר? איך אתה מרגיש? מה עשית שצרך כל כך הרבה אנרגיה? נטלי, למה לא סיפרת לנו? מה ק-"
"אמא!" גיא קטע את אימו בצעקה. "הכל בסדר. נטלי לא אשמה בכלום. העיקר שאתם כבר פה. עכשיו, עדיף שתעשו לי טובה ותהיו בשקט כי כואב לי הראש."
"אוי לא! השארת את אנג' לבד! אני חייבת לחזור." היא נשקה על לחיו של גיא נפנפה קצרות בידה להוריהם ויצאה בריצה מבית החולים. היא כעסה על עצמה שהשאירה את אנג'ל לבדה בבית שלה. היא הסתכלה בפלאפון: 23:00 'כבר מאוחר. מעניין מה אנג' עושה לבד.' היא נסעה חזרה באוטובוס לביתה ועלתה בריצה לחדרה. היא ראתה את אנג'ל מקובצת במעין תנוחה כדורית. היא חיכה למראה החמוד ונכנסה להתקלח. היא יצאה כיבתה את האור והתכסתה בשמחה שכיסתה גם את אנגל.
"לא משנה כמה פעמים גיא יחזיר אותנו לעבר, בכל מצב תהיי ישנה." היא ציחקקה והתהפכה לכיוון ההפוך, נרדמת.
~
"לפני כמה זמן נפסק המעקב?"
"שבוע בערך."
"ברצוני שתמשיך אותו. אחרי הכל היא לא סתם קוסמת."
"כן אדוני."
"תוודא שהיא לא תגלה אותך. היא חשה בקרבתך, אל תזלזל בכוחה למרות שהוא לא מפותח והיא לא מודעת אליו."
"בסדר." הוא פנה ויצא מהחדר המהודר לעבר חדרו שלו.
זהו.. מקווה שנהנתם.. אני לא שמה שני פרקים כי אחותי הועילה בטובה לתת לי רק עכשיו את המחשב ואני עוד שניה נרדמת על עצמי. אני לא יודעת מה קורה לי בזמן האחרון. אני כל הזמן נרדמת. גם היום בצהריים ישנתי לאיזה שלוש שעות ואני עכשיו עייפה-מתה. מצטערת.. אל תאגו.. שבוע הבא באיזה יום אני ישים פרק חוץ מהפרק הקבוע שאני תמיד מעדכנת ביום שישי...
הרשימת קבועים שלי ריקה ואין לי מושג למה.. אז אני מודיעה רק למנויים על פרק.. תתכוננו=]
ותגיבו^.^
333333333333> אוהבת המון...
מיקי (~שיר~) שסוף סוף חזרה.
| 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
