מה קורה אנשנושים? רציתי סתם להודיע כמה הודעות וקצת לשעשע אותכם.
יום שישי פרק.=]
אני וחברה שלי ענבר הלכנו לאכול במקדונלדס (צפוי לא?).
הזמנו אוכל מאיזה בחור בערך בן שמונה עשרה. והוא היה חתיך. טוב נו, ממש חתיך.
ענבר בהתה לו בתחת שהוא התכופף (זה לא היה קצר).
"ענבר למה את בוהה לו בתחת?!"
"אני לא בוהה לו בתחת!"
"את ממש בוהה לו בתחת!"
"אני ממש לא"!
"ממש כן!"
"לא!"
"פשוט תודי שאת חולה לו על התחת טוב?"
"מה? יש לו תחתוני בובספוג! זה ממש חמוד." היא אמרה את זה בתמימות המזויפת שלה (אהמ אהמ ענבר טימטום) ואחרי שהוא כבר הביא לנו את המגשים היא עדיין בהתה בו.
"אני בטוחה שתוכלי לדבר עם תחתוני בובספוג אחר כך."
בקיצור אכלנו ובינתים חקינו את שבוע סוף (יהודה לוי טם טם!)
ענבר הלכה לבקש מתחתוני בובספוג קטשופ. דבר ראשון היא גילתה שקוראים לו יונתן ודבר שני (אויה הטימטום!) שיש לו תחתונים של משפחת סימפסון. בקיצור הילדה גרמה לי להישפך מצחוק ולמשוך מבטים לא-כל-כך-נעימים מכולם.
וכל שניה היא הסתכלה על יונתן תחתוני בובספוג (אין מה לעשות. הרגל.) ואמרה שהוא מסתכל עליה. בקיצור היא לא עוזבת אותי בעניין הזה והיא כל הזמן שואלת אותי:
"נכון שהוא הסתכל עלי? נכון?"
"לא יודעת אם הוא הסתכל."
"הוא הסתכל! עלי!"
"בסדר."
בבסוף היא שכנעה אותי ללכת מחר לקנות גלידה במקדונלדס כדי לפגוש אותו. (לא שהתנגדתי כן?) בקיצור הילדה בעננים. לא סתם עננים- עננים ורודים.
מקווה שהשתעשעתם קצת.. אגב הסיפור אמיתי לגמרי.
שיר מדהים: http://www.youtube.com/watch?v=MiPPQqYBEnU&eurl=http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=473634
תהנו.
אגב, קיבלתי 100 בערבית (אהמ סתוניק) ו-85 בהבעה. שזה סביר.
דימדומים: הסרט חזק אבל הספר פשוט משאיר טעם לעוד! לא יכולתי להפסיק לקרוא.
לילה טוב 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
