שבת שלום!!!! שתיתי בירה לבנה עם ספרייט! זה ממש טעים תנסו!! אני הולכת לישון אצל ענברי
=] והנה הפרק.. שאני מבטיחה אני מקיימת ;)
שיר מומלץ לפרק: (תפעילו כשיש ***)
http://www.youtube.com/watch?v=vA-PcyACc40
פרק 23: תדבונים.
אנג'ל בהתה ביצור המוזר. הוא היה באורך של 5 ס"מ גופו שמנמן ולחיו תפוחות. היו לו עיניים עגולות גדולות בצבע ורוד ואפו המחודד היה ללא נחיריים. בטנו הקטנה הייתה חשופה ורק חלקו התחתון מכוסה עלה-חצאית. במקום רגליים היה משהו מחודד שהתברר אחרי עוד כמה שניות של צפייה כעוקץ. הוא נפנף בכנפיו מחכה שאנג'ל תדבר.
"מה אתה?" שאלה אנג'ל שעל פניה מופיע מבט חמוד ולא מבין. היצור היה כה דומה לתינוק שאנג'ל השתוקקה לחבק אותו ולנשק אותו.
"אני תדבון! מי את? למה את לבד?" שאל בקול הקטן והדקיק שלו.
"אני אנג'ל. זימנו אותי לבית ספר כמו שאתה רואה," היא עצרה והחוותה על בגדיה "אבל היו כמה תקלות. מה זה תדבון בכלל?!"
"אנחנו יצורי יערות. כל מי שחי ביער הזה הוא יצור יערות. אנחנו לא מזיקים לאף אחד. אנחנו לא משתמשים בעוקץ שלנו ואוכלים רק פירות יער." אנג'ל הסתכלה על התדבון בעניין. הוא היה נראה תינוק קטן ומצד שני היה נדמה שיש לו תבונה רבה.
"הרבה יצורי יערות יכולים לדבר?" שאלה אנג'ל ועיניה נצצו מסקרנות.
התדבון גיחך. "כן כמובן. חוץ מהיצורים מהעולם הרגיל, למשל: ארנבות, צבים, ציפורים, פרפרים."
אנג'ל פתחה את פיה בתדהמה 'מה זאת אומרת יצורים מהעולם הרגיל? עוד מעט הוא גם יגיד לי שיש דבר כזה אלפים.'
"באמת יש אלפים. אך כאן הם נקראים אנשי היערות." ענה התדבון בידענות.
"איך ידעת שזה מה שחשבתי?" שאלה אנג'ל עוד יותר נדהמת.
"גם לנו יש תכונות קסם, אבל מעטות. אני סבור שכדי שתחזרי לבית הספר אנג'ל. אם ברצונך לראות אותי, תדעי ששמי בדול." הוא החווה בידו תנועה קטנה וחמודה ונעלם במהירות מנפנף בכנפיו במרץ.
אנג'ל ניערה את ראשה והתחילה ללכת במסלול שממנו הגיעה. היא הלכה למשך כמה דקות עד שהבינה שאיבדה את הכיוון. היא התיישבה על הדשא החמים וניסתה להיזכר בדרך בה הגיעה.
"שוב את?" נשמע קול משמאלה.
אנג'ל סובבה את ראשה במהירות. גיא ישב על הדשא כמוה במרחק של מטר וחצי בערך. הוא סרק את גופה והתעקב על רגליה החשופות ועל המחשוף הקטן.
"מה אתה רוצה?" שאלה אנג'ל בקור. מסיבה לא מובנת כלשהי אנג'ל הרגישה ריחוק וידעה שהוא מסתיר ממנה משהו.
"כלום. את יודעת שאת יושבת בדיוק סנטימטר ליד הגבול בין החלקים שלנו?" שאל גיא.
"לא, לא ידעתי. את המכיר את התדבונים?" שאלה אנג'ל.
"בטח. עוד מעט ילמדו אתכם עליהם. איך את יודעת עליהם?"
"פגשתי עכשיו תדבון. קוראים לו בדול."
"אה. אני מכיר אותו. הוא חברתי במיוחד מבין התדבונים."
"תגיד, מה אתה מסתיר ממני?"
"כלום." הוא ענה בפרצוף אדיש והתקרב למרחק של חצי מטר מאנג'ל.
"שקרן! אתה ממש מעצבן, אתה יודע?" פלטה אנג'ל בארסיות.
"את חושבת שאכפת לי שאת קוראת לי מעצבן? נטלי כל היום קוראת לי ככה."הוא זלזל בשחצנות והתקרב עוד קצת עד שהיה גם הוא סנטימטר מהגבול.
אנג'ל השתתקה והסתכלה עליו בעצבים. "אתה פשוט נוד נפוח! אני לא מבינה למה התחלת לדבר איתי אם אתה מתנהג אלי ככה! אם היה פה בקבוק מים הוא ממזמן היה נש-" גיא קטע את אנג'ל בנשיקה קטנה על שפתיה.
"חוצפן!" צרחה אנג'ל והאדימה. גיא פלט צחקוק ונעלם משם בהבזק אור מסנוור.
אנג'ל לא פסיקה לחשוב על הנשיקה. כל הבטן שלה התערבבה ופרפרה. פתאום היא הייתה מלאת אושר ואדרנלין והתחשק לה לקפוץ. היא קפצה בחיוך ענק ורצה מנסה למצוא את דרכה חזרה. היא הגיעה לקרת היער שבה עמדה וחיכתה הדלת השחורה. היא נכנסה בדילוג וזחלה לחדרה במהירות. היא יצאה מבעד לחור במהירות פושטת את בגדי בית הספר ולבשה פיג'מה. החור נעל בינתיים ואנג'ל נכנסה למיטתה.
***
מנקודת המבט של נטלי:
נכנסתי לחדר של גיא בדיוק שהוא נכנס מהחור הירוק והעיגולי בקיר. זה היה לי מוזר לראות חור עיגולי עם אור ירוק כי שלנו זה חור ריבועי ואור כחול. נו, מילא.
"מה קורה?" שאלתי אותו. גיא לא הגיב ופניו נראו חיוורות.
"גיא?" שאלתי בחשש.
"נישקתי אותה." הוא מלמל במהירות.ישר הבנתי שזאת אנג'ל.
"אז למה אתה כל כך מדוכא?"
"זה אסור." הוא אמר בקול הרבה יותר מובן. כעסתי עליו. הוא משלה את אנג'ל. אבל לא ברור לי משהו.
"אבל אתה לא שמח? כאילו, אתה מרגיש אליה משהו, לא?"
"כן אבל אני לא יכול! אסור לי להתאהב בה."
"אתה מגעיל אותי, גיא! אתה לא מבין מה אתה עושה לה? ומה איתך? אני לא מבינה, אם זה משמח אותך אז למה אתה כזה עצוב? למה אתה מתנהג באנוכיות כזאת? למה זה אסור?" צעקתי עליו בתסכול. אני בכלל לא מבינה אותו.
"את לא תביני אוקי?!" גיא צעק עלי. כולי בערתי מעצבים.
"תעשה מה שבא לך. אבל תתרחק מאנג'ל אם אתה לא רוצה לפגוע בה." אמרתי בקרירות וחזרתי לחדרי טורקת את דלת חדרו אחרי.
מה עובר עליו? 'אסור' הוא אומר לי! גיחכתי. אני מקווה שאנג'ל לא התרגשה כל כך מהנשיקה. זה לא מגיע לה. ואם זה כן משמח אותו אני לא יכולה להיות כל כך רעה אליו, כי גם הוא מרגיש משהו. שיהיו בריאים בני אלה. מתוסבכים מסיבות לא מוכנות. החלפתי לגופייה ובוקסר ונכנסתי למיטה.
~~~~~~~~~
אנג'ל קמה לקול צעקותיה של עדי.
"אני קמה קרצייה! תעזבי אותי כבר!" צרחה אנג'ל וזרקה את הכרית שעליה הניחה את ראשה על עדי שמשכה ברגליה, מנסה להפיל אותה מהמיטה.
"הו! תודה לאל שקמת! בגללך אני אאחר! אני מתחילה לפנייך!" עדי צעקה ויצאה בריצה מהחדר.
"טיפשה." מלמלה אנג'ל והלכה באיטיות למקלחת. היא התלבשה בחולצה קצרה ומכנס שלושת רבע.
היא ארגנה את התיק שתתה נס נעלה נעלי ספורט במהירות ויצאה מהבית.
אנג'ל התקדמה לעבר מאיה שכבר חיכתה לה בחוץ.
"בוקר טוב, מלאך עייף שלי." חייכה מאיה וחיבקה את אנג'ל.
"בוקר טוב מאמי. בא לך לבוא אלי היום?"
"סבבה.. אבל את יודעת שהיום יש היפ הופ."
" אז נלך ישר מהבית שלי..."
אנג'ל ומאיה הגיעו לתיכון.
"אנג'ל, מאיה! בואו מהר!" נטלי רצה אליה במבט לא מובן מושכת אחריה את מאיה ואנג'ל.
טוב, זהו..
מקווה שנהניתם=]
תגיבו...
טרלללה אנימאושרת!! פתאום נזכרתי שלא הלך לי טוב במבחן בספרות=[ לא נורא!! היים טובים
בבלוג זה
בכל הבלוגים
