אמרתי שיהיה פרק מאוחר מאוד ;)
אני חייבת עיצוב חדש... אז אם מישהי יכולה להמליץ לי...
שיר לפרק: http://www.youtube.com/watch?v=1t9K9rM1SVE&feature=channel הוא מתאים רק להתחלה.. ואין לי מושג אם שמתי אותו כבר חח XD אבל זה שיר מדהים אז בכל זאת תהנו ממנו.
פרק 31: הנסיך על האופניים הכחולים
~מנקודת המבט של אנג'ל~
עברה חצי שנה. הרבה אה? אני ושון נפרדנו. אני לא יודעת בדיוק איך גרמנו לזה לקרות, אבל אנחנו כבר לא מדברים. או יותר נכון, מתעלמים אחד מהשני. אני חושבת שהקשר איתו עזר לי להתבגר. אבל אני יודעת גם, שהוא האהבה האמיתית הראשונה שלי והאחרונה שלי. אני יודעת שזה נשמע קיטשי בטירוף. אבל זאת האמת. מה עם שון אתם שואלים? טוב, אני חושבת שהוא התגבר על זה. יש לו כבר חברה חדשה, לעומתי, שאין לי מישהו חדש. אני לקחתי את הפרידה קשה. אני כבר לא כל כך אופטימית, חייכנית ומאושרת כמו תמיד. עוד 3 חודשים מסתיימת השנה. אני חושבת שכולנו עברנו הרבה השנה. החבורה הגדולה שלנו התפרקה. אני מאיה ונטלי נשארנו חברות טובות. כל השאר, ידידים. מדברים מידי פעם ויושבים ביחד בהפסקות, אבל זה לא אותו הדבר. נטלי והמורה שלי להיפהופ חברים. אני חושבת שיתפתח מזה משהו לעתיד הרחוק. מאיה לעומת זאת, עדיין מחפשת את האחד בשבילה. בקאריאד הכל טוב. הכוחות שלי התפתחו ברמה עצומה ולא אופיינית. בנוסף לזה שיש לי יותר כישרונות עיקריים מהכישרונות של כולם (זאת אומרת בסגנון כישוף). זה מעייף ביותר, אבל אני יודעת שאני זקוקה לזה. גם בגלל שאני אוהבת את זה, וגם מכוון שאני יודעת שבקרוב אצטרך להתמודד עם אלברט (סבי). זוכרים את המגמת מוזיקה? המופע נדחה לסוף השנה, כלומר לעוד חודש וחצי. החזרות הלכו והפכו ליותר גרועות מרגע לרגע בגלל המצב ביני ובין שון. וכרגע, אני בדרך לבית הספר עם מאיה.
"אנג', את חייבת להתגבר עליו. את השתנת. את אותה משוגעת אבל את פחות מחייכת ושמחה. כולם שמים לב לזה." היא דיברה אלי בעדינות מתחשבת.
"את צודקת. בבוא היום, אני אתגבר." 'או שלא' חשבתי לעצמי בראש.
"אה!"מאיה נתקעה בבחור שנסע על אופניים. טוב, אולי זה יהיה האביר על הסוס הלבן. יותר נכון על האופניים הכחולים.
"תיזהר אידיוט!" מאיה צרחה. או שלא?
"אני לא מבין מה יש לאנשים בבוקר. תירגעי בובה. קחי הכל באיזי. תנשמי."
"אני אנשום לך את הצורה! זה מה שאני אנשום, דביל!" אוהו. היא מעוצבנת עליו.
"קשוחה אה? זה לא הקטע שלי. סייה!" זרק לעברה הבחור ונסע. אני חייבת לציין שהוא חתיך ברמות לא נורמאליות.
"אני אנשום לך את הצורה!" חיקיתי אותה וצחקקתי.
"חה חה. מאוד מצחיק."
"מאיה. כרגע עבר פה האביר-על-האופניים-הכחולים רק בשבילך ואת לא מפלרטטת? שלא נדבר על העיניים הכחולות והשיער השטני." חייכתי. היא יודעת שאני צודקת.
"אין לי מצב רוח. במיוחד לא לחתיכים שדורסים לי ת'רגליים."
"אז, מה קרה?" שאלתי במלמול. בטח היא הלכה לישון בשלוש בלילה.
"הלכתי לישון מאוחר." אמרתי או לא אמרתי לכם? צפוי.
נכנסנו לבית ספר. ממש אין לי כוח. יש לי בחילה. אולי זה בגלל שעוד שניה אני אפגוש את מיס-פלולה-שדורשת-פיצוץ (המורה להיסטוריה). כבר ציינתי שאני גרועה בהיסטוריה? נראה לי שלא.
"אני אראה לו מה זה." מאיה כיווצה את גבותיה בכעס וחבטה באוויר באגרופה. הסתכלתי לכיוון שבו נעוצות עיניה וגיחכתי. השטני עם העיניים הכחולות.
"מה את מתכוונת לעשות?" אני קצת חוששת. היא מפחידה כשיש לה חרא מצב רוח. היא התקדמה לעברו ופשוט תקעה לו סטירה! הילדה הזאת כל פעם מפתיעה אותי מחדש! היא צעקה עליו כמה קללות וחזרה אלי נושפת אוויר ומעוצבנת. התחלתי להתפקע מצחוק. פשוט נשפכתי. אני לא חושבת שיש מישהו עד כורדיסטן שלא שמע אותי צוחקת. מאיה נעצה בי מבט ארוך וכעברו רגע שתינו כבר בכינו מרוב צחוק. הצלצול נשמע.
"שניכנס?" מאיה הושיטה לי את ידה. תפסתי בה חזק ונכנסו מחויכות למבנה הדיכאוני. אני לא חושבת שבכל החצי שנה הזאת קרה משהו מצחיק כמו זה. שתינו נכנסנו מאושרות לכיתה בידיעה שזה הולך להיות יום מדהים.
יום המזל נמשך. המורה להיסטוריה לא הגיעה.
"אנג', בואי ניסע לעיר היום. אני חייבת לקנות מלתחה חדשה לקיץ." מאיה פרצה במשפט אופייני לה.
"אחלה. דווקא ממש מתחשק לי." דלת הכיתה נפתחה.
"אמ, מאיה?" הוצאתי אותה מהרהוריה.
"כן קרציה מתוקה שלי?" החוותי עם ראשי לכיוון הדלת. השטני עם העיניים הכחולות עמד שם ולטש במאיה מבטים חודרים. מאיה קמה ממקומה והלכה לעבר דלת הכיתה.
~סיום נקודת מבט של אנג'ל~
"מה דעתך שנצא החוצה?" הנער שאל בביטחון.
"אוקי." מאיה ענתה גם היא בביטחון והם יצאו החוצה.
"אני איתי. רק רציתי שתדעי את זה בתור אחת שסטרה לי מבלי לדעת מי אני." הוא חייך בשעשוע ולחיו נותרה אדומה מהמכה שעוד קיבל בבוקר.
"יופי לך. אני מאיה וכדי שתדע את זה בתור אחד שדרס אותי מבלי לדעת מי אני." היא ענתה בחיוך ציני והסתובבה עם הגב אליו, חוזרת לכיתתה.
"היי. לא סיימנו פה."
"מה? מישהו אמר משהו? אני חושבת שמשהו זמזם לי באוזן כרגע." מאיה אמרה בצינות מובהקת ונפנפה זבוב דמיוני אל מול פניה. לאחר רגע הסתובבה וחזרה לכיתה.
"נו? מה הוא רצה ממך?" שאלה אנג'ל כשמאיה התיישבה במקומה.
"לגדי שקוראים לא איתי ואני צריכה לדעת את זה בתור אחת שסטרה לו מבלי להכיר אותו." מאיה ענתה בזלזול.
"אבל את חייבת להודות שהוא חתיך." גערה בה אנג'ל.
"מודה. אני חמה עליו כל כך שעוד שניה אני מתוודה על אהבתי אליו." מאיה הציגה בדרמתיות מוקצנת שגרמה לאנג'ל צחוק.
"אח! את לא נורמאלית." זעקה אנג'ל בכאב כשמאיה היכתה אותה בחזה. במהרה אנג'ל החזירה לה והן החלו רצות בכיתה כשאנג'ל מנסה להתחמק ממאיה. הצלצול נשמע ואנג'ל רצה החוצה צוחקת ובעקבותיה מאיה.
"אני לא אעצור עד שתתייאשי!" צחקה מאיה והן המשיכו לרוץ בין התלמידים.
"אוח." מאיה התנגשה באנג'ל ושתיהן אחזו בראשן בעודן יושבות על הרצפה במסדרון וצוחקות.
"צריכות עזרה?" נטלי הושיטה להן את ידיה,מצחקקת. שתיהן תפסו כל אחת ביד אחרת ונעמדו.
"ועכשיו, מטורפות שלי, בואו נלך לשבת בחוץ."
מצטערת שזה קצר. אני מתה מעייפות. אני בכלל לא שלמה עם הפרק הזה. והבנות שביקשו ממני להודיע על פרק, מצטערת שלא הודעתי. אני עכשיו עפה לישון. ויש לי עבודת מחקר להגיש ביום חמישי ועשיתי רק חצי =[
מקווה שנהנתם. תגיבו=]
3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
