אני ממש עסוקה ועייפה בימים האחרונים אז נעבור ישר לפרק בלי עוד חפירות..
פרק 4 חלק א' - באולינג? לא נראה לי!
מנקודת המבט של אנג'ל:
"שלום". אמרתי לאיש בדלפק.
"שלום. כמה בנות אתן ומה השמות?"הוא שאל משועמם מהמשפט הנפוץ אצלו.
עניתי במהירות וכבר התחלנו לנעול נעליים.(אחרי ששילמנו כמובן)
"הוא חתיך!" אמרה מישל בחיוך. חחח הוא לא כזה חתיך. אבל אולי זה בגלל שאני נדלקת רק
על נערים בגיל שלי או קצת יותר גדולים ממני.
"לא אמרת את זה היום על המורה להיסטוריה?" שאלה ניצן קצת נדהמת.
"מה?? אני נדלקת על מבוגרים. מה אני אמורה לעשות?!"מישל אמרה בחיוך שובב. חחח הילדה זה משהו מיוחד...
"איך אני אוהבת לשים נעלי באולינג!" שינתה נושא תמר.
" כמה שינויי נושאים תנו לדבר על משהו הרבה זמן!" התלוננה רוני.
"נכון גמני אוהבת! זה נותן לי הרגשה שאני איזה שחקנית מקצועית."קרן אמרה.
"איך מתאים לך לחשוב ככה.." אמרה גל.
"וואי היום קרה לי משהו מוזר!" אמרה טל.
"עוד פעם שינוי נושא?!" שאלה רוני כבר מעוצבנת.
"תני לה להמשיך! מה קרה?" שאלה נעמה סקרנית. אולי באמת לא צריך ללכת כל כך הרבה בנות הראש שלי כבר מסתובב מרוב נושאים אחרים למרות שזה נחמד ואף פעם לא משעמם. טוב מה אני חושבת לעצמי מעניין מה קרה לטל! נזפתי בעצמי. מזל שאף אחד לא שומע את המשחבות שלי.
"טוב אז ככה: אחותי הקטנה שבת חמש למי שלא מכיר אותה אמר לי לבוא לשחק איתה בבובות. אז הלכתי איתה לחדר ושיחקנו ואז" עשתה טל הפסקת נשימה אחרי רצף מהיר במיוחד של דיבור.
"ואז???" שאלה נטלי.
"ואז היא התכופפה להרים ברבי מהריצפה כי היא נפלה מהמיטה והחולצה שלה עלתה למעלה וראיתי סימן כחול על הגב שלה ושאלתי אותה מה זה והיא החכמה הזאת התחמקה ואמרה שהיא צריכה לשירותי.אמרתי להורים שלי והם אמרו שהם יבדקו את זה. מה זה לדעתכן אומר?" שאלה טל מוטרדת.
"אולי היא קיבלה סתם מכה" הצעתי. אבל ידעתי שזה לא הגיוני אחרת היא לא הייתה מתחמקת.
"אולי מישהו נתן לה מכה?" הציעה תמר.
"אולי.." אמרה טל מודאגת שזה נכון.
"טוב בואו נעזוב את זה ונתחיל לשחק.ההורים שלך יטפלו בזה." אמרה נטלי מונעת מטל את המחשבות הרעות.
מעניין באמת מה קרה לאחותה...
התחלנו לשחק כשכל שניה מישל מצחיקה את כולנו ואפילו את טל היא הצחיקה קצת. גל ניצן ומאיה הובלנו. באמת היא קצת שקטה עכשיו. בטח היא שועה במחשבות. אחר כך אני יבדוק את זה.
"אני ממש גרועה בזה!" התעצבנה קרן, אחרי שכולנו ראינו את הזריקה הכי מצחיקה שיכולה להיו: שמנו בצד את המעצורים לאנשים גרועים(כמונו..)וקרן העיפה את זה לצד של המסילה בגלל שהיא שמאלית. כולנו הסתרנו את הצחוק עד שגל פלטה ציחקוק ואחריה כולנו נשפכנו בלי להפסיק.
"אל תצחקו עלי רעות!" אמרה קרן אבל אפילו היא צחקה. אחרי עוד כמה דקות שמתי לב שנטלי קצת עצבנית. טוב מאוד עצבנית. למעשה, היא עמדה להתפוצץ מרוב כעס. ובדיוק שניה אחרי שחשבתי על זה נשברה רצפה מתחת לנער שעמד לזרוק את הכדור על המסלול.
כל המקום היה מלא בלאגן וצרחות(שכן היינו בקומה שנייה ולא בקומת קרקע..) אנשים יצאו בחשש שמשהו יקרה גם להם והאיש בדלפק הזמין מכבי אש ואמבולנס. אנחנו פשוט לא הפסקנו לבהות במה שקרה עד שנטלי פרצה בבכי ובכתה בלי שליטה בורחת מהמקום.
התחלנו לרוץ אחריה עד שכולן התעיפו (חוץ ממני כמובן. אפילו אין לי מושג מאיפה היה לי את הכוח לרוץ כל כך הרבה!) וסוף סוף נטלי נעצרה ואני אחריה.
"מה קרה נטליקוש?" שאלתי מתיישבת איתה על המדרכה. אבל נטלי לא ענתה רק המשיכה לבכות ולבכות ואני החלטתי לעזור זאת אומרת- לחבק אותה. אבל היא הסיטה את ידי בעדינות ממנה והסתכלה לי עמוק בעיניים שכבר התחלתי להרגיש הרגשה לא נעימה כאילו היא חודרת למחשבות שלי.
"אני עשיתי את זה." אמרה.
" את מה עשית?"
"אני גרמתי לריצפה להישבר. ואני אפילו לא יודעת איך!"אמרה בטוחה במה שהיא אומרת.
"מה את מדברת שטויות?" שאלתי מופתעת אחרי שנשארתי עם פה פעור כמה שניות.
"אני בטוחה שזאת אני."
"נניח שכן מישהו גרם לזה. למה את חושבת שזאת את?"
" הנער הזה זה חבר שלי לשעבר. החבר הראשון שלי. הוא ראה אותי והתחיל להגיד שהוא לא התכוון לבגוד בי אבל הוא לא יכול להיות עם מישהי שבקושי רוצה להתנשק ומשחקת אותה חסידת עולם ושהוא רוצה לחזור אבל שזה יהיה קשר פתוח. אני ממש התעצבנתי עליו והתחלתי לצעוק עלי. והוא קילל אותי ואמר שהוא בא כדי להשלים איתי. ואמרתי לו:" זה ניקרא להשלים?" נתתי לו כאפה והלכתי חזרה לכיוונכן והרגשתי שאני ממש עצבנית וחשבתי עליו עוד ועוד מחשבות רעות ורציתי שיקרה לו משהו רע ופתאום הריצפה נשברה... אני ידעתי שאני עשיתי את זה? את מבינה?! זה בגללי! אני אפילו לא מבינה איך הצלחתי לעשות כזה דבר!" עכשיו כבר הודהמתי מכמות המידע שזרמה מתוך פיה והיא שוב פרצה בבכי בלי שליטה.
חיבקתי אותה ואמרתי:" את לא התכוונת שזה יקרה. את לא ידעת שזה יקרה! הרבה פעמים חושבים על אנשים דברים רעים וכמה שהם רעים זה לא מגיע להם ואנחנו אף פעם לא מתכוונים באמת.." אחרי כמה דקות של הריגעות מידה ועיקול המידע אצלי, הודענו לשאר הבנות שאנחנו בסדר והן מצידן אמרו שהנער בסדר ושההורים שלו הבטיחו לתבוע את הבעלים של הבאולינג כבר היום.
התקשרתי לאבא שלי שיחזיר אותנו ונטלי באה לישון אצלי. דיברנו קצת ראינו טלוויזיה ההתארגנו ונרדמנו מותשות.
מקווה שאהבתם את הפרק
תגיבו ובהמשך השבוע עוד פרק3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
