אני לא יודעת אם זה קורה להרבה אנשים אבל שניה אני עצובה ורגע אחר כך אני שמחה...
למשל עכשיו אני שומעת שיר שגורם לי לעצב וצמרמורות ושיר קודם שמחתי ושרתי את השיר בקול...(טוב לא כל כך בקול ההורים שלי ישנים!חחחח=])
אני מרגישה שהמוזיקה זה חצי ממני... אני אוהבת לשיר... המשפחה הקרובה שלי יודעת ושתי חברות..
אפילו זוהר הציעה שאני ינסה להתקבל לאקדמיה כדי שניהיה באותו בית הספר..
אבל אני פשוט לא יכולה! אני בקושי מסוגלת לשיר ליד המשפחה שלי שאני מודעת לזה שמקשיבים לי..
עם זוהר וקרן-החברות הכי טובות שיש בעולם- אני פתוחה ולא אכפת לי לשיר.. לפעמים שרתי בטקסים והייתי במקהלה.. אבל זה כולם ביחד זה לא שאתה לבד ואתה מודע לזה שכולם שמים לב אליך ושתשומת הלב שלהם לא מפוזרת בין כמה ילדים.. וגם אני כבר שנה לא במקהלה ולא בטקסים ככה שעכשיו נראה לי שאפילו לזה אני לא מסוגלת...
עכשיו שאני כותבת את זה היידים שלי קצת רועדות...
אהה וגם עכשיו אני שומעת שיר ממש יפה!! http://www.youtube.com/watch?v=AuJrEBtmM1Q
תהנו=] אני ממש אוהבת את השיר...
טוב מצטערת החפירה שלי הייתה יותר ארוכה ממה שתכננתי..
תודה על התגובות והתמיכות
תגיבו??33333333> מיקי (~שיר~)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
