מצטערת שלא שמתי את הפרק אתמול ראיתי טלוויזיה ונרדמתי..
אז לפרק=]
פרק 6: ההוא עם העיניים הירוקות-כחולות
"אנג' קומי!" כמו כל בוקר נשמעה צעקתה של עדי.
"עוד שתי דקות." לחשה אנג'ל בעייפות והתהפכה לצד השני. עדי החליטה שהיא כבר צריכה לנקוט באמצעיים קיצוניים והיא משכה את השמיכה מאנג'ל. בום!
"אופסי?"שאלה עדי בחשש אחרי שהפילה את אנג'ל על הריצפה עם השמיכה.
"אופסי? תגידי את פסיכית? או שאת סתם נהנת להכאיב לאחותך הקטנה?!"צעקה אנג'ל וקמה עם שיער פרוע הולכת למקלחת בזיגזגים.
"אני הלכתי. תתארגני." אמרה עדי באדישות משתדלת לא לצחוק.
אנג'ל התארגנה הכי מהר שהיא יכולה ונעלה אחריה את הדלת. היא נאנחה בעיפות והמשיכה לכיוון ביתה של מאיה.
"מה עבר עליך?" מאיה שאלה נדהמת.
"אוטו,נדמה לי."אמרה אנג'ל בציניות.
"מצחיק מאוד. תגידי הסתכלת על עצמך לפני שיצאת מהבית?"שאלה מאיה בטוחה שהיא תקבל את התשובה שהיא ציפתה לה.
"ת'אמת? לא הסתכלתי. למה מה קרה?" שאלה אנג'ל והן המשיכו בדרכן.
"לא נראה לי שהסתרקת."גיחכה מאיה בעוד אנג'ל ממהרת לסרק את שערה עם אצבעותיה.
כל היום עבר בשיעמום. שגיא וקרן השלימו אבל לא התוודו שהם אוהבים אחד את השניה. נטלי ושי דיברו כמה פעמים ביניהם. ואנג'ל עדיין הרגישה את המבטים העוקבים אחריה ממקום למקום.
"יאללה שופינג!" צרחו אנג'ל ומאיה כשנשמע הצילצול.
הן הלכו לקניון הענק שליד התיכון שלהן ונכנסו.
"אחחח. רק בשבי המזגן הזה שווה לבוא לקניון!"אמרה אנג'ל מתענגת על המזג אוויר הנעים השורר בקניון לעומ החום שבחוץ.
"יאללה איזה חנות קודם?" שאלה מאיה בחיוך מחכחת את ידיה זו בזו.
"אמממממ...TNT?" שאלה אנג'ל.
"סבבה!" ענתה מאיה מרוצה. אחרי שלוש שעות של התרוצצויות בקניון מודדות בגדים עושות פרצופים ומושכות הרבה מבטים אליהן. אנג'ל קנתה 2 ג'ינס סקיני 2 גופיות וחולצה קצרה. מאיה קנתה את כל החנויות. 3 ג'ינס סקיני 4 גופיות 2 חולצות ומכנס קצר.
"אהה זה היה כיף." נאנחה מאיה והיא ואנג'ל התיישבו על כיסאות במקדונלדס.
"אני כל כך הולכת לדפוק עכשיו ארוחה." אמרה אנג'ל בוחנת את הארוחות.
"את בטוחה שזאת אנג'ל מדברת? את תמיד אוכלת כמו ציפור חולה!" זעקה מאיה בחיוך ענק.
"אני אוכלת הרבה! אני פשוט אוכלת ממש איטי! ואל תעשי לי ת'פרצוץ הזה! הכי בריא לאכול לאט" מגיבה במהירות לפני שמאיה הספיקה לעשות פרצוף של 'על מה את מדברת את לא אוכלת כלום! ובאיזה איטיות שאת הורגת אותי!'
הן אכלו ארוחה מוגדלת וישבו מפטפות על הרבה נושאים. לרגע אנג'ל הייתה בטוחה שהפסיקו העיניים להסתכל עליה למרות שלאחר שניה שוב המשיכו המבטים להינעץ גבה. הן חזרו מאיה לביתה ואנג'ל המשיכה לבית שלה.
אנג'ל הראתה לאמה את הבגדים ועלתה למעלה מתקלחת. היא יצאה לובשת טרניג וגופיה ואוספת את שערה לקוקו גבוה. היא יצאה מחדרה לכיוון החדר של עדי לשאול אותה איפה האוזניות של הפלאפון. היא פתחה את הדלת מבלי לדפוק ושאלה:"עדי את יודעת איפה האודניות של הפלא שלי?" לאחר הבחינה שיש אצל אחותה 2 בנות ושני בנים. ביניהם רן.'כמובן. הייתי צריכה לדעת שזה יקרה' חשבה אנג'ל לעצמה.
"כן הם פה שניה אני מביאה לך." אמרה עדי מחפשת בילקוטה.
"את רגילה להיכנס לחדר של אחותך בלי לדפוק?" הקניט אותה רן.
"טוב כן! זה לא אשמתי שאת שונא את אח שלך ואתם כמו זרים שגרים באותו בית!" אנג'ל הקניטה אותו בחזרה.
עדי הביאה לה את האוזניות ושאלה:"לאן?"
"סתם להסתובב." ענתה אנג'ל יוצאת מחדרה של אחותה.
היא הלכה ברחובות נסחפת עם השירים שוקעת במחשבותיה מבלי לשים לב למה שקורה סביבה.
"אח!!"נשמעו שתי צרחות. אנג'ל נפלה על המדרכה מחזיקה בראשה. היא קמה רואה נער עם ראשו בידיו יושב על הספסל.
"אתה בסדר? אני פשוט לא שמתי לב מה אני עושה או לאן אני הולכת אני ממש מצטערת ו.." היא נעצרה מופתעת לרגע. היא שוב שקעה באותן עיניים ירוקות-כחולות. היא אף פעם לא ראתה עיניים כאלה. שיש בהן הכל. עצב שמחה עוצמה רגש עיניים שאפשר לטבוע בהן מבלי לדעת שאה נסחף לתוכן.
"כן אל תדאגי." אמר הנער. מסתכל גם הוא בעיניה. אנג'ל התיישבה לידו רואה שאפו מדמם.
"אני עשיתי לך את זה?" שאלה אנג'ל נדהמת.
"כן.. בערך. הראש שלך נגח לי באף לרגע."גיחך הנער.
"וואי אני ממש מצטערת בוא שניה לבית שלי אני יעזור לך עם זה."
"זה בסדר. הבית שלי בסוף הרחוב."
"שלי שני בתים מפה. לא אכפת לי אתה אלי עכשיו."
"טוב. אפשר בכלל להתווכח איתך?" שאל לא מחכה לתשובה. הם הלכו נכנסים לביתה של אנג'ל. עדי וחבריה ישבו בסלון.
"מה קרה לו?" שאלה עדי בחלחלה.
"טוב.."אמרה אנג'ל במבוכה. "נתקעתי בו.."
"תראי מה עשית לו!" זעקה עדי.
"טוב זה לא היה בכוונה את יודעת." אמרה אנג'ל בעצבים מובילה את הנער אחריה. הם נכנסו לשירותים ובעוד הוא שוטף פנים אנג'ל שאלה:" אתה מכיר את אחותי?"
"כן אנחנו באותה שכבה אנחנו מדברים מדי פעם." ענה מתחמק ממבטה. היא טיפלה לו באף ואחרי שניה ליותה אותו החוצה.
"ושוב אני מצטערת." אמרה אנג'ל.
"זה בסדר. איך קוראים לך?" שאל.
"אנג'ל. ביי." אמרה אנג'ל וחזרה על עקבותייה נכנסת לביתה לא שומעת את צעקתו של הנער הקורא לה לחזור.
היא ישבה על מיטתה קצת בהלם ואחרי רגע התעשתה.
צילצול הפלאפון שלה נשמע.
"הלו?" ענתה אנג'ל.
"היי אנג'."
"היי נטליקוש" אמרה אנג'ל מחייכת.
"את לא יודעת מה קרה עכשיו."
"מה קרה?"
"אח שלי חזר והוא דימם מהאף." מהקטע הזה אנג'ל נכנסה לחרדה.
"אה כן? מה קרה?"
"מישהי נתעה בו." גיחכה נטלי.
"מסכן."
"ממש."
"טוב נטליקוש אני חייבת ללכת נדבר מחר מאמי?"
"כן. ביי מותק."
'הוא אח של נטלי. הוא אח של נטלי!!! מה אני עושה?? אמא'לה! טוב אנג'ל להירגע. אני יתקשר לרועי ויספר לו הכל!'
"הלו" רועי ענה לפלא.
"זאת אנג'ל."
"מה קורה אנג'?" שאל רועי בשמחה.
"את האמת? לא משהו."
"למה מה קרה?" שאל רועי מודאג. אנג'ל סיפרה לו הכל מהרגע הראשון שראתה את אח של נטי ועד עכשיו.
"וואו!" אמר רועי והוסיף"אין לי מה להגיד."
"תעזור לי! מה אני יעשה?"
" תגידי, החיים שלך טנלובלה או שהם רק נשמעים ככה?"
"מצחיק. תעזור לי!!!"
"אוקי. אין מה לעזור לך. פשוט תגידי לנטלי."
"לא מה פתאום?"
"אני באמת לא יודע מה להגיד לך."
"טוב לא נורא רועיקוש נדבר מחר.."
"ביי אנג' ואל תדאגי."
אנג'ל לבשה מכנס קצר גופיה ונרדמה אחרי כמה שניות מחשבה על ההוא עם העיניים הירוקות-כחולות.
מקווה שנהנתם=]
אנשים תגיבו!!
עד לעידכון הבא מיקי (~שיר~)333>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
