תסלחו לי אני צריכה לשחרר משו:
ילדה אני שונאת אותך!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
שחררתי חח...
משעמם לי אין לי כוח לעשות שיעורים ויש לי מוזה לכתוב אז עכשיו יהיה פרק אחרי כמה חפירות שלי.
אתם לא יודעים כמה סיפורים אני קוראת.... זה פשוט קשה לזכור את כולם ולמרות שיש יותר טובים ופחות טובים אני לא יכולה להפסיק לקרוא משו באמצע... שמעתם על הלהקה clikc five? שמעתי עכשיו 3 שירים שלהם ת'אמת הם אחלה להקה...(וסולן שלהם חתיך
)
אז שיר שלהם:
http://www.youtube.com/watch?v=EuBNz8BRfaM&feature=related
ושיר לפרק:
http://www.youtube.com/watch?v=3ZpXdUq4Mjk
פרק 7: ואולי זה באמת מה שהיא רצתה יותר מכל באותו רגע?
מנקודת המבט של אנג'ל:
עמדתי על חרטום של ספינה. הרוח שיחקה בשיערי וליטפה את גופי. לבשתי שמלה לבנה עד הברכיים ושרוולים ארוכים שמתרחבים בסופם. משהו שבחיים לא הייתי לובש אבל הוא היה ממש יפה. טוב נו הוא היה מושלם! עמדתי כמה דקות ככה מביטה בגלים במים הצחורים ובשמים ישר נזכרתי במילים משיר:תתמכר למילים של מיכל שאומרת שכל כך חבל שהמים לא דומים לשמים בכלל. אבל אני חשבתי אחר. מה היה מיוחד בהם אם היו דומים? התמכרתי לתחושה הזאת. לעמוד לי על חרטום של ספינה לראות את הים מה צריך יותר מזה? בעצם מה אני עושה פה בכלל. מאחורי נשמעו צעדים מהירים כאילו מי שהולך מנסה לחסוך צעדים מיותרים.
"אנג'ל?המציאות מחכה לך." הסתובבתי, אך לא ראיתי אף אחד.
שוב נשמע הקול:"תתעוררי מהחלום שלך!"
*סיום נקודת מבט*
אנג'ל התעוררה. וחשבה'כל זה היה חלום? חחח וכנראה שעדי קראה לי. יואו אחד הדברים המוזרים שקרו לי'..
"יאללה אנג'ל! אוף נמאס לי! אם את לא מתעוררת אני לא מעירה אותך שוב! אל תלכי לבצפר מצידי." נשמע קולה של עדי ונשמעה לגמרי מעוצבנת. אנג'ל קמה שוטפת פנים ומסתכלת במראה. היא אהבה איך שהיא נראת אבל ידעה שהיא לא מיוחדת מבחינת המראה שלה. למי אין עיניים חומות ושיער חום? היא התלבשה התארגנה במהירות ויצאה מביתה מורחת שפתון על שפתיה היבשות. היא הלכה לביתה של מאיה והתפלאה לראות שאין אף אחד בבית או בחוץ. היא שלחה למאיה אסמס וקיבלה חזרה:'סורי מאמי אמא שלי יכלה להסיע אותי והתקשרתי ולא ענית ועדי אמרה לי שאת ישנה. אני יחכה לך בכיתה3>' אנג'ל המשיכה ללכת קצת מדוכדכת מהעובדה שעכשיו היא תוכל לשקוע במחשבותיה מה שהיא לא רצתה שיקרה כרגע. היא המשיכה בדרכה וכפי שציפתה אח של נטלי עם העיניים הירוקות כחולות הופיע במחשבותיה.
היא נכנסה לבית הספר מלווה בהרבה מבטים מסיבה לא מובנת. היא נכנסה לכיתה פוגשת את חברותיה ומחבקת כל אחת מהן. "את יודעת למה מסתכלים לי ככה?"שאלה אנג'ל את מאיה.
"טוב.. רק אל תכעסי. רן הפיץ את השמועה שגרמת לאף של אח של נטלי לדמם. והוא הציג את זה יותר כאילו את עברינית."
"מה?" צרחה אנג'ל מסתכלת בעיניה של חברותיה מבינה שמאיה לא ניסתה לעבוד עליה. 'חוצפן אני יראה לו מה זה!'
היא הלכה לשכבת י"ב נכנסת לכיתתה של אחותה ורן בעצבים. היא ראתה את רן יושב על שולחן ומדבר עם חברים.
"תגיד מה אתה מטומטם?" שאלה אותו בעצבים.
"ברור? מה חשבת שאני חכם?"שאל אותה רן בציניות.
"מה אתה מפיץ שמועות על זה שאני עברינית שאתה יודע שאני לא כזאת? איך בכלל אנשים חושבים שאני מסוגלת לגרום לבן כלשהו לדמם מהאף?" הטיחה ברן האשמה שבאמת הגיעה לו.
"תלמדי מה קורה שמעצבנים אותי."חייך רן גאה.
"אני ממש מצטערת." אמרה אנג'ל בחושניות מתקרבת סנטימטר אליו. הוא נעמד מופתע ומרוצה. אנג'ל קירבה את שפתיה אל שפתיו של רן. "באמת חשבת שאני אנשק בבון כמוך?!" צרחה אנג'ל על רן והביאה לו כאפה חזקה ביותר.
"תגידי את שפויה?" שאל רן נושך את שפתיו מתעלם מהכאב שהשאיר את לחיו אדומה.
"לא ידעת? ברחתי מבית משוגעים." חייכה אנג'ל בציניות ויצאה מהכיתה טורקת את הדלת. היא ראתה את אח של אנג'ל מביט בה עם עיניו המיוחדות והתקדמה אליו.
"תודה שאתה לצידי! אני מטפלת לך באף אחרי שנתקענו אחד בשני ואתה מרשה לו להפיץ שמועות? אין בכלל דמיון בינך לבין נטלי." ירקה אנג'ל בבוז והלכה לכיתתה בדיוק בצילצול.
היום עבר במהירות ואנג'ל חזרה לביתה מלווה במבטים של מישהו בלתי נראה שבעצם התרגלה אליהם כבר.היא הלכה לחדרה זורקת את תיקה על הרצפה ופורקת את כל רגשותיה בניגון גיטרה ושירה. היא ידעה שבחלון פתוח ושמישהו מסתכל עליה אבל לראשונה לא היה לה אכפת היא רק רצתה לפרוק רגשות. היא התיישבה על הספה מדמיינת שהיא על חוף הים. משהו שמרגיע אותה בנוסף לשירה וניגון. היא חשבה על המשפט שוב: תתמכר למילים של מיכל שאומרת שכל כך חבל שהמים לא דומים לשמים בכלל.היא חשבה שהשיר כל כך נכון לה עכשיו. 'הלוואי שאני הייתה שונה ומיוחדת כל כך דומה לדברים אחרים במראה אבל כל כך שונה מבפנים. מים סוחפים בשמים מרגישים מעופפים. בשמים מרחפים בים טובעים. כל כך הרבה ניגודים. רק הדבר שהייתה בטוחה בו כמו שיש לים שפל וגאות כך זה גם אצלנו. אצל כולם. לרגע אתה שקט ורגוע ורגע אחרי אתה יכול להיות במצב רוח סוער במיוחד ולרצות לשקוע כמה שיותר עמוק בתוך עצמך.' אנג'ל קראה ספר חיממה אוכל ראתה טלוויזיה ועברה יום משעמם בתוך הבית. ובעצם אולי זה באמת מה שהיא רצתה יותר מכל באותו רגע?
מקווה שנהנתם מהפרק תגיבו3>
מיקי (~שיר~)=]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
