תפעילו את השיר הזה מתי שיהיו כוכביות:
http://www.youtube.com/watch?v=M45O5EqU7Xg&feature=related
פרק 8: היה יכול להיות יותר גרוע מזה?
אח יום שישי. היום הקצר ביותר בשבוע. יום של פחות לימודים ויותר בילויים. מה שאנג'ל אוהבת במיוחד.
"אנג'ל נסיכה שלי קומי." הפעם נשמע קול הרבה יותר עדין ומתוק מזה של עדי. היה זה הקול של אימה. הקול שאנג'ל כל כך אוהבת לשיר בעזרתו.
"אנג'ל חמודה קומי!" אמרה אמה יותר חזק. היא התחילה להתייאש. היא ידעה שזה יקרה והיא צריכה לנקוט אמצעים יותר מיוחדים. לפתע נשמעה צפירה.
"אה! מה קרה?? בואי אמא אני יגן עליך!!" אנג'ל נעמדה באיזה סוג של עמידת ג'ודו פרועת שיער וכריות שחורות מתחת לעיניים. "ידעתי שזה יעבוד אבל לא עד כדי כך." אמרה אימה של אנג'ל מתפקעת מצחוק. בעצם,כל משפחתה של אנג'ל עמדה שם וצחקה. אנג'ל פלטה נהימה רוגזת והאדימה. היא רקעה ברגליה וטרקה את דלת השירותים ממשיכה לשמוע את קולות הצחוק מתגברים. היא התלבשה וארגנה כל מה שדרוש כדי ללכת לבית הספר, בינתיים כולם חזרו לעיסוקיהם. היא יצאה מהשירותים קצת יותר רגועה. היא לקחה את הגיטרה בשביל מגמת הרכבים מוזיקליים והלכה למטבח.
"אבא אתה מסיע אותי?" שאלה אנג'ל יודעת שאין סיכוי שהתשובה היא לא.
"מצטער חמודה האוטו שלי במוסך ואמא כבר יצאה לקחת את עדי." השיב בנימה מתנצלת.
"אוף.. נו טוב. כנראה שגם היום אני ומאיה נלך ברגל." לאחר רגע הוסיפה:"ביי אבא תחזירו אותי טוב?" שאלה נושקת על לחיו.
"בטח שנחזיר אותך. ביי חמודה יום טוב." השיב ופתח בקריאת עיתון.
אנג'ל יצאה מביתה לעבר ביתה של מאיה. שפריץ!
"נהג מטומטם!" צרחה אנג'ל על הנהג אוטובוס שהשפריץ מים שהיו על הכביש משום מה. החולצה הלבנה של אנג'ל הפכה לשקופה ומכנסיה היו קצת רטובים. "עכשיו מה אני יעשה? איך זה שהכל קורה לי?" אמרה אנג'ל עושה כמה צעדים וכבר בביתה של מאיה.
"מה קרה לך?" שאלה מאיה מבלי לחבק את אנג'ל ולברך אותה בוקר טוב אחד קטן. אנג'ל סיפרה ומיד מאיה גררה אותה לביתה כדי להחליף בגדים. אחרי כמה דקות שתיהן שוב היו בחוץ ממהרות לבית ספר.
"אז את מוכנה?" שאלה מאיה בחיוך ערמומי.
"מוכנה למה?" הרימה אנג'ל את גבותיה בחשד.
"לא אמרתי לך?" שאלה מאיה ממשיכה עם החיוך.
"די מאיה! מה לא אמרת לי?" שאלה אנג'ל מתעצבנת במהירות.
"שכל מי שנרשם למגמת הרכבים מוזיקליים חייב לעשות אודישנים ושאודישנים חייבים לשיר או לשיר ולנגן. אי אפשר לא לשיר. גם אם מישהו שר מכוער. אבל רק כדי שזה לא יהיה רק מנגינה. ובמקרה שלך..." אמרה מאיה בחיוך מסופק מבלי להשלים את המשפט.
"מה?! אני לא מאמינה שלא סיפרת לי!" אנג'ל התעצבנה ושתיהן נכנסו לבית הספר ולכיתה.
"ידעתי שאז לא תרשמי הרכבים מוזיקליים אז לא היה צורך להזכיר את זה."
"לא היה צורך להזכיר את זה?!" צרחה אנג'ל על מאיה מושכת מבטים מכל הכיתה.
"מישהי פה עצבנית." אמרה נטי ושאלה:"מה קרה?" מאיה מיהרה לספר מה שקרה:"מאיה צודקת. לפי מה שהיא אמרה את שרה ממש יפה! אין סיכוי שלא תנסי להיבחן." אמרה נטלי מצדדת במאיה.
"יופי עכשיו את לצידה? ומה אתם מסתכלים? אף פעם לא קרה לכם שהחברה הכי טובה שלכם לא אמרה לכם משו חשוב? אהה נכון היא לא! כי אין חברים שעושים דברים כאלה!" יצאה אנג'ל מהכיתה בטריקת הדלת משאירה כמה בנים לגחך.
אנג'ל יצאה החוצה יושבת על ספסל 'מה אם אני ינסה להיבחן? מה כבר יכול לקרות? חוץ מזה שיש לי פחד במה אז שום דבר!'חשבה אנג'ל בציניות והמשיכה:'וזה גם בטח יהיה מול כל הילדים שמנסים להתקבל. מה אני יעשה זה דופק אותי לגמרי!' אנג'ל הסתכלה בשעון שבפלאפון שלה.
"שיט אני מאחרת בחמש דקות." אמרה אנג'ל בשקט והלכת לכיתתה דופקת בעדינות על דלת.
"סליחה על האיחור." אמרה אנג'ל ונכנסה לכיתה.
"אני שמחה שניגשת בצורה כל כך יפה אבל אני רושמת לך איחור." אמרה המחנכת יהודית ואנג'ל ישבה ליד מאיה במקומה הקבוע.
"טוב הבה נחזור לענייננו. מישהו יכול להגיד לי מה היו הסיבות לפרות המהפכה הצרפתית?" שאלה יהודית ואף אחד לא הצביע.
"טוב אני מבינה שאתם לא יודעים. כולם להוציא דפים בוחן על השאלה הזאת." אמרה יהודים גוררת אחריה צעקות נרגזות. כולם הוציאו דפים ורשמו. אנג'ל כתבה: הסיבות לפרוץ למהפכה הצרפתית הן המעמדות: האצילות הכמרות והמעמד השלישי. הזכויות שהיו לאצילים ולכמרים הם: השתמטות מתשלום מס. בחירת המקצוע. היכולת להשפיע על השלטון של המלך ועוד. בני המעמד השישי לעומת זאת היו משלמים מסים גבוהים. לא יכלו להשתתף בהחלטות של המלך. לא יכלו לבחור במקצוע שבו ירצו לעסוק ועוד. סיבות אלו גררו את בני המעמד השלישי לכעס רב. המלך לואי ה-16 פתח את הדיון למשפט בו כמובן בני המעמד השלישי הפסידו. הם פרצו לבסטיליה שיחררו משם את כל האסירים וכתבו חוקה חדשה. בה היה שויון זכויות לכולם מבלי מעמדות מיוחדים ועד עכשיו החוקה הזאת משמשת בכל העולם.באשר למהפכה העניינים התגלגלו והדבר הוביל לסיפורו של נפוליאון.
אנג'ל הגישה את הבוחן ופלטה אנחה. 'יכול להיות יותר גרוע מזה? כנראה שלא..'
הצילצול להפסקה נשמע וזאת עברה מהר. אנג'ל צעדה עם חלק מחבריה שגם בחרו במגמת ההרכבים מוזיקליים. כצפוי האודישנים התקיימו מול כל התלמידים שניסו להתקבל. אנג'ל התיישבה בשקט וצפתה באחד אחד עד שנשמע שמה. היא צעדה ברגלים רועדות לעבר הכיסא שבאמצע האולם והתיישבה לחוצה יודעת שלא יבקע מפיה שום קול. לפתע הרגישה רגועה בבית על הספה. היא ידעה שזה לא משהו שהיא גרמה לו ושמישהו עוזר לה. זאת הייתה רגשה מיוחדת.
היא נשמה נשימה ארוכה והתחילה לשיר.
***תפעילו את השיר***
היא סיימה ונשמה בהקלה. היא זכרה את התחושה הנעימה שמילאה אותה והתכוונה לבדוק בקרוב מאיפה זה הגיע. היא חזרה הביתה מרחפת שהצליחה לעשות מה שלא הצליחה לעשות מעולם מול אנשים. לשיר.
מקווה שאהבתם מיקי (~שיר~)
תגיבו3>
הפרק שכתבתי ונמחק היה יותר יפה=[
אבל הפרק הזה היה 3 דפים=]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
