חח תתעלמו מהשם של הפרק... ותהנו..=]
פרק 29: חרמנים קטנים.
"גברת בן דור? אנג'ל?" היה זה שיעור לשון. השיעור האחרון להיום. אנג'ל שבהתה בנקודה מסוימת באוויר, ניערה את ראשה בעת נשמע שמה.
"מה?" שאלה אנג'ל בחולמניות.
"אולי לא שמת לב, אבל כבר זמן רב שאני קוראת לך. בחוץ מחכה לדה ממגמת המוזיקה שלך. המורה מבקשת שתיגשי לשם." אנג'ל האדימה, קמה במהירות ממקומה והלכה למסדרון.
"את באה?" בחוץ עמדה ילדה ג'ינג'ית חמודה מכיתה י"א.
"כן. למה צריכים אותי?"
"אוספים את כל הילדים מהבית ספר לכיתה של המגמה. אנחנו מעלים מופע מוזיקה בעוד שלושה חודשים וכולם משתתפים." אנג'ל הנהנה בהבנה.
הן המשיכו ללכת במסדרונות. אנג'ל חייכה. 'משתלם להיות במגמה. גם אני עושה את מה שאני אוהבת וזה גם על חשבון לימודים.' חיוכה התרחב.
בחד היו 36 ילדים. סה"כ 9 קבוצות שבכל קבוצה 4 ילדים. עידית (המורה) שלחה כל 3 קבוצות למקום אחר בבית ספר, כדי שכל קבוצה תוכל לעבוד בנוחיות.
"אנג'ל, אני שמחה שהגעת. את האחרונה. תיכנסי לקבוצה של שון. הם כבר יגידו לך מה צריך לעשות." אמרה עידית ופנתה לשוחח עם עוד ילדים.
"אוקי, תודה." אנג'ל הביטה סביבה מחפשת את הקבוצה של שון. הם לא היו בחדר הזה. היא יצאה מהכיתה וסימסה לשון:
איפה אתם?
הוא סימס לה חזרה:
קומה שלישית סטודיו. אני שמח שאת איתנו=]
אנג'ל גיחכה. 'פלרטטן.' היא עלתה לקומה שלוש ונכנסה לסטודיו. 'מה הוא עובד עלי?!' לא היה איש בסטודיו. 'אם כבר אז כבר.' אנג'ל החליטה שאם היא כבר בסטודיו לריקוד והיא צריכה להשתחרר קצת, אז למה לא? היא הפעילה את המוזיקה על שיר קצבי ורקדה תנועות חופשיות מההיפ הופ. כשסיימה התיישבה על הרצפה מתנשפת.
"מדהימה!" היא שמעה מחיאות כפיים מאחוריה. זאת הייתה הקבוצה שלה.
"אופס." היא מלמלה והסמיקה.
"פשש... אנג'ל, כמה כישורים יש לך? סיפרת לי אבל לא ידעתי שאת טובה בכולם." שון חייך אליה קצת בלעג.
"פוץ." אנג'ל הוציאה לשון. כל חברי הקבוצה צחקו.
"יאללה בואו נתחיל." ערן, ילד מהקבוצה, אמר והתקדם למערכת תופים והגיטרות שהיו בפינה- אמצע של הסטודיו, וכולם אחריו.
"אז אנג'ל. אנחנו מנגנים את 'אמונה'. את מכירה?" שאל האחרון מחברי הקבוצה, יובל.
"אני מכירה, שיר מדהים. אבל אני לא יודעת את כל המילים."
"קחי. עידית הדפיסה." שון דחף לה ליד דף עם המילים.
"מוכנים? 3 2 1 ו..."
הבנים התחילו לנגן ואנג'ל נשמה נשימה עמוקה והחלה לשיר.
http://www.youtube.com/watch?v=X2qwIYSs0xw&feature=related
אמונה:
השאלה, אשר בינינו מרחפת
והכאב, שייך לבני אדם
אותה שממה, את גורלנו היא חורצת
ותקווה אחת, אולי היא תחזור
וקול תחינה בבקשה, רק תחזרי אלי...
אמונה,
אחת קטנה שנשארה לי,
והיא צועקת ומכה בי,
שהחורף יזכור שזמנו לעבור.
אמונה,
שהשמיים לא ייפלו לי,
שהאמת שבי תלחש לי,
שהחושך ילך,
שהאור ימלא את הכל.
הבטחות נעלמות אל תוך השקט
בתוך האין, יש קול עמום של זעקה
הנשמה, בתוך תוכי היא מתעקשת,
היא מבקשת ומוותרת על כל חלקי גופי.
וקול תחינה בבקשה, רק תחזרי אלי...
אמונה...
"ממש יפה לפעם ראשונה. מזל שאת איתנו אנג'ל. את שרה מדהים." יובל אמר וערן הנהן בהסכמה. שון בכלל השתתק. פשוט נעץ את עיניו באנג'ל. היא נראה שנדלק בעיניו איזה ניצוץ קטן. אנג'ל הסמיקה.
"איזה חמודה." גיחך ערן.
"אתם חמודים. מי חשב שי"ב כל כך נחמדים?" אנג'ל חייכה בשעשוע.
"איזה חוצפה, אני אומר לכם. ככה חושבים על הזקנים? פשוט בושה אם אתם שואלים אותי." יובל החליט "להצחיק".
"ת'אמת? לא שאלנו אותך." ערן העיף לו כאפה קטנה.
"שון? מה השתתקת? אנג'ל שיתקה אותך עם הקול המהמם שלה." ערן חייך.
"כן. באמת יש לה כל מהמם." אנג'ל שוב הסמיקה וערן ויובל צחקו.
"גם דלוק עלייך וגם גורם לך להסמיק. אתם יכולים להיות אחלה זוג. רק, אנג'ל, תיזהרי. יש בנות מפחידות בשכבה שלנו. הן שרוטות לו על התחת. ואני לא מגזים."
~צילצול~
'תודה לאל. חשבתי שהם יגרמו לי להרגיש כמו עגבנייה על האש.'
"אנג'ל. תישארי פה שניה." שון אמר וערן ויובל יצאו צוחקים.
"למה? אני פוחדת שתאנוס אותי. בבוקר כמעט לא השתלטת על עצמך." היא חייכה בשעשוע.
"עכשיו כשאת אומרת את זה, אולי זה רעיון טוב." שון אמר בחיוך שטני מתקרב אליה.
"ואולי, זה לא רעיון טוב במיוחד." אנג'ל חייכה בציניות.
"את מדהימה את יודעת?"
"חנפן." היא שוב הסמיקה.
"את גם חמודה שאת מסמיקה."
"קרצייה."
"אולי תבואי ליד הקרצייה הזה?" אנג'ל נאנחה.
"נו, שיהיה." היא התקדמה קצת וישבה לידו- על הרצפה.
"מה דעתך לשבת קצת יותר שמאלה?"
"דעתי, שאני לא מתכוונת לשבת עליך."
"ידעתי שלא תסכימי." שון חייך בידענות, הרים את אנג'ל והניח אותה עליו.
"מה אמרת? לא שמעתי."
"אתה אידיוט."
"חוצפנית? ככה את אומרת למי שאת שלו?"
"כנראה."
"אה, את הולכת על עוקצניות היום? פשוט תביאי נשיקה יא קמצנית."
"אין סיכוי, סחטן." 'אזה חמוד.'
"מה את משחקת אותה? את מתה לנשק אותי."
"בחלומות הרטובים שלך." 'מה הוא קורא מחשבות, החתיך שלי?'
"פשוט תביאי נשיקה." אנג'ל נישקה אותו נשיקה קטנה בלחי.
"תגידי, את פרסית?"
"לא! אני טורקיה!"
"אז איך זה שאת כל כך קמצנית?" (לא לקחת אישי- בדיחה)
"מצחיק מאו-" שון סתם את פיה בפיו. הנשיקה הפכה סוערת יותר והלשון גם הצטרפה.
"די. חרמן קטן."
"מי שמדברת, חרמנית שלי." שון חייך וסחף אותה לעוד נשיקה.
"טוב, מספיק. הזה שלך לא מגיב טוב." אנג'ל הורידה מבטה לטרנינג שלו.
"הוא מגיב מצוין! מה לעשות שאת מדליקה אותו? וגם אותי? ושאת החמודה שלי ורק שלי?"
"איזה קיטשיות, אלוהים!"
"לא טוב? לא צריך! את לא מעריכה שום דבר בשון שלך אה?" שון כאילו נעלב והסתובב אליה עם הגב.
"שונשון! את היודע בדיוק מה אני חושבת עליך! יא גורם לרגשות אשמה שכמותך!" אנג'ל אמרה ונישקה אותו נשיקות קטנות בצוואר.
"את משגעת אותי עם הנשיקות שלך." שון אמר בחיוך וחיבק את אנג'ל אליו.
"שון?"
"כן?"
"כבר סיימנו לימודים. אני הולכת. תבוא ב-11!" היא נשקה לו על הלחי ויצאה מהסטודיו משאירה אצת שון מאחוריה עם חיוך רחב.
~ שעה 22:00~
מאיושקה:
מה שמעתי? שון בא אליך ב-11? מאיה שלחה לאנג'ל את ההודעה הזאת אחרי כמה דקות של התכתבות ב ICQ.
אנג':
כן=] אל תדאגי לי. אני לא אעשה שום דבר שאי לא רוצה.
מאיושקה:
דווקא רציתי לומר שתשתוללי קצת;)
אנג':
חח מחורפנת אחת. נו? יש מישהו חדש? אחרי שזרקת את ניב...XD
מאיושקה:
לא. אני בוחנת ת'שטח. מצאת לי מישהו מעניין?
אנג:
לא ידעתי שאני אמורה לחפש לך. נעשה מחר סריקה ;]
אני חייבת לעוף... כבר 11 ועשרים ואני רוצה להתקלח. אז ביי מאמי33>
מאיושקה:
ביי תהני. שובבה קטנה שלי3>
אנג'ל התקלחה ולבשה טרנינג, גופיה ויצאה בדיוק כששון נכנס מהחלון.
"היי."
"מה קורה אן?"
"אהבתי. כינוי חדש. מעולה, אתה?"
"אחלה."
"בוא נשב." שניהם השיבו על המיטה וראשה של אנג'ל נשען על כתפו של שון.
"אולי נמשיך ב- 20 שאלות?"
"סבבה. יש לך עוד 4..."
"מי יותר שווה, אני, או לאונרדו דיקפריו?"
"אמ... אתה."
"כיף לי. את אוהבת אותי?" אנג'ל הסמיקה.
"כן."
"את שרופה עלי?"
"כן." אנג'ל גיחכה. "אתה מבזבז שאלות. יש לך עוד אחת."
"אם, את רוצה להיות החברה המדהימה שלי?"
"ברור!" אנג'ל קפצה עליו בחיבוק ונישקה אותו.
"אני אוהב אותך אן." שון נישק אותה וליטף אותה בצידי גופה מריח את ריחה הטוב.
"מה אתה מסניף?"
"את החברה שלי. יש לי זכויות." הוא נישק את צווארה.
"באמת?" אנג'ל עצמה את עיניה בעונג.
"כן." שניהם נשכבו על המיטה, אנג'ל על חזהו של שון. שון ליטף אותה בשערה הלח ובגבה מרים קצת את הגופיה. שון נעצר לפתע.
"מה קרה?" מבטה עקב אחר מבטו של שון ועיניה הסתכלו בקעקוע.
"קאריאד." שון מלמל.
"גם את\ה?!"
"כן!"
" אבל איך את\ה?!"
"את\ה קודם!"
"אן. לא ידעתי. אני קצת מופתע, אבל זה משמח אותי."
"איזה חמוד. אני ממש שמחה שגם אתה." אנג'ל החזירה את ראשה לחזהו ושון המשיך ללטף אותה ומדי פעם מנשק. כעבור זמן מה שניהם נרדמו.
מקווה שנהנתם ושזה מספיק ארוך.. לילה טוב ושבת שלום 
אה לה לה לה לה לונג אה לה לה לה לה לונג לונג לונג לונג לונג חח עזבו.. זה מה שקורה שאתה היפראקטיבי XD
מיקי (~שיר~) שהביאו לה מתנות שוות ליומולדת!!! (שחכתי לספר לכם..)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
