פששש מתקדמים.. הגיע הזמן לפרק סוף סוף.. אי מקווה שתאהבו.. ותגיבו.
חג שמיח33>
פרק 30: סבא
"אוח. לא שוב!" אנג'ל מלמלה כשהאור הכחול החזק והמוכר העיר אותה משנתה.
היא פקחה את עיניה וראתה את שון שוכב לידה גם הוא בעיניים פקוחות, מנומנם.
אנג'ל מצמצה בעיניה בתמיהה והביטה לעבר האור. ליד החור המרובע בעל האור הכחול היה חור נוסף, בצורת עיגול שמקרין גם הוא אור חזק אבל בצבע ירוק.
"מאיפה הם יודעים שאני אצלך?" שאל שון שקם ממיטתה של אנג'ל.
"אתה שואל אותי? אני צריכה ללבוש את התלבושת."
"יש לכן תלבושת?" שון שאל בהרמת גבה.
"כן. לכם לא?"
"לא. את האמת שהם רוצים שתהיה תלבושת. בטח נקבל אותם עוד שבוע בערך."
"אה." מלמלה אנג'ל והוציאה מארונה את החצאית והחולצה.
"אכפת לך?"
"כן." על פניו עלה פרצוף שובב. אנג'ל נחרה בבוז והסתובבה עם גבה אליו פושטת את הגופייה ולובשת את החולצה. בעוד שון לא מוריד את עיניו ממנה כשפיו נוטף ריר. היא הורידה את מכנס הטרנינג נשארת בבוקסר צמוד. שון כבר לא שלט בצרכיו וחיבק אותה מאחורה.
"אתה לא יכול להשתלט על האקטים המיניים שלך? אני צריכה להתלבש." אמרה, הסתובבה ונשקה על פיו מגרה אותו.
"את רעה את יודעת?" הוא נשך את שפתו התחתונה.
"אני מכשפה. למה ציפית?"אמרה בציניות מובהקת ולבשה את החצאית.
"סקסית. מזל שהפרידו את קאריאד. אני לא חושב שהייתי יכול לשלוט על עצמי אם כל הבנות לבושות ככה." אנג'ל פערה את פיה בתדהמה והכתה אותו בחזהו.
"בצחוק, תירגעי. אני אוהב רק אותך. קנאית קטנה." אנג'ל הרימה גבה 'אני עוד אחזיר לו.'
"שון." היא לחשה בקול סקסי והתקרבה אליו מבליטה את המקומות הנכונים. שון השתתק ונעץ בה מבט. היא התקרבה נצמדת אליו ודחפה אותו בעדינות על מיטתה. שון פער את פיו בהלם והביט בתשוקה על אנג'ל. היא עלתה על המיטה ופתחה כמה כפתורים בחולצת התלבושת שחשפה את החזיה הלבנה שלה. היא נשכבה על שון מרגישה את פעימות ליבו המהירות. היא הכניסה את ידיה מתחת לחולצתו מלטפת אותו בעדינות ומשכה את חולצתו מעליו. שון השתגע ממגע גופה על גופו החשוף ובלע רוק ברעש. 'אני לא אתן לה להצליח לפתות אותי. למרות שהיא יפה חכמה סקסית ו...אסור! תתרכז שון! אסור לתת לה לנצח אותך! אני א יכול יותר!' הוא תפס את אנג'ל בגבה התחתון והצמיד אותה עליו בחוזקה.
אנג'ל ראתה שהיא מצליחה והחליטה לגרום לו לצאת מכליו. היא נישקה אותו בבטנו עולתה לחזהו עושה לו איקי. היא עלתה לפניו פרעה את שערו ונשקה לו על שפתיו. שון העמיק את הנשיקה והוסיף לה לשון ותשוקה. הנשיקה הפכה סוערת יותר ושון ליטף את אנג'ל מתחת לחולצתה ללא שליטה על מעשיו.
לפתע אנג'ל התנתקה ממנו במהירות סגרה את כפתורי חולצתה סידרה את שערה וחייכה אליו.
"ככה, לא תחשוב אף פעם על אחרות." שון התנשף.
"אני... אני בחיים לא חשבתי שאת כזאת..."
"כזאת מה?"
"לא יודע איך להסביר. אני רק יודע שאת משגעת אותי ושאני רוצה אותך."
"שון, אני אוהבת אותך. אבל עכשיו, בוא נקטע את הקיטשיות ונלך. אני לא רוצה לאחר."
"טוב. את צודקת." הוא לבש את חולצתו במהירות וחייך לאנג'ל.
"אז ניפגש עוד כמה שעות?"
"אהה." אנג'ל הנהנה נשקה על לחיו ושניהם נכנסו לפתחים המוארים.
~
"היי אנג'." אמרה נטלי בפיהוק.
"היי נט." נשקה לה אנג'ל.
"מה קרה שאת כל כך שמחה? בדר"כ את מתה מעיפות ורוצה לרצוח מישהו."
"אמ... שון ישן אצלי."
"ו...?"
"הוא גם מכשף."
"מה?"
"הוא גם מכשף."
"מה?"
"מה, מה? את חרשת?!"
"שמעתי כבר מההתחלה יא דפוקה! יה!!!! בגלל זה אמרו לנו שבדר"כ מכשפים נמשכים למכשפים! ואת מאוהבת בו! איזה חמודים!" היא קפצה עליה בחיבוק ענק ומוחץ.
~
"מה קורה אחי?"
"הא דניאל? אני אחלה אתה?"
"סבבה. מה אתה מעופף?"
"שמים לב?"
"ברור. שון, אתה נראה כאילו אתה מרחף. אולי אני לא חבר מהבצפר ש'ך אבל אני מכיר אותך די הרבה זמן. ות'אמת? גם מי שלא מכיר אותך יכול לראות שאתה בעולם ורוד משלך."
"מה אני הומו?"
"סתם מטאפורה. נו, אז מה קרה?"
"זוכר את זאת שסיפרתי לך עליה?"
"האנג'ל הזאת?"
"היא מקאריאד."
"מי?"
"אנג'ל."
"אתה צוחק?"
"ממש לא. נשבע לך אחי. היא משגעת אותי. כל הזמן מגרה אותי."
"בטח היא כוסית."
"הכי שבעולם. גם הכי יפה, וחמודה ומדהימה ו-"
"בנאדם, אתה מתחרפן. אל תשתף אותי בהתאהבות שלך. אתה מפחיד אותי."
"ברור. כי אתה מחליף בנות כמו גרביים. חכה שתתאהב."
"שקט." קול חזק נשמע וכל הנערים השתתקו.
"אני המחנך החדש שלכם. שמי אלברט בן-דור." דיבר אדם שנראה צעיר מכפי גילו. הוא היה בן 65 ונראה כבן 55. זה היה האיש שהופיע בחלומה של אנג'ל. עיניו שחורות וקרות פרצופו מעט אכזר.
"בן-דור? זה השם משפחה של אנג'ל." לחש שון באוזנו של דניאל.
"בטח סבא שלה או משהו."
"אני אכן סבא של אנג'ל. והודה לכם אם תהיו בשקט בזמן שאני מדבר." אלברט קטע את שיחתם ובזמן שאמר את שמה של אנג'ל עיניו נצצו.
'מוזר.' חשב שון. 'היא מעולם לא הזכירה אותו כששאלתי על משפחתה.'
"לא שוב!"הנערים שמעו צעקה של בת והסתובבו למשמע הצעקה. על הגבול בחוצה בין שני החלקים עמדה אנג'ל.
"זה כל הזמן קורה לי! פספסתי כבר כמה שיעורים בגלל שלא הופעתי בזמן ובמקום שהן הופיעו!" אנג'ל דיברה לעצמה מבלי לשים לב שלידה ישנה קבוצה גדולה של נערים. הנערים הביטו עליה וסרקו את מראה היפה. שון התעצבן מבטיהם והלך לעבר אנג'ל.
"אנג'ל?! מה את עושה כאן?!"
"שון?! אוי לא! כל הזמן זה קורה לי! אני שוב בגבול נכון?"
"אהה." הוא החווה בעיניו לקבוצת הנערים ולאלברט שלטשו בהם עיניים. אנג'ל הביטה על כולם והאדימה. כשראתה את אלברט החווירה ולקחה צעד מפוחד אחורה.
"מה קרה אן?" שון חיבק אותה באי הבנה.
"הוא. זה הוא. ה... החלום." מלמלה אנג'ל ולא הסירה את מבטה המבועת מאלברט.
"אנג'ל. נכדתי. כמה התגעגעתי אליך." התקדם לעברה אלברט.
"לא. לא! תתרחק!" אנג'ל פסעה עוד צעד מהיר אחורה ונפלה.
"למה את מפחדת ממני?"
כולם הביטו בהם המומים ומשותקים כמו לסרט מתח.
"תתרחק ממנה." התעשת שון עזר לאנג'ל לקום וחבק אותה בידיו.
"אני סבה. מי אתה שתגיד לי להתרחק ממנה?"
"הוא חבר שלי. ואתה לא סבי. אתה איש מרושע שהרס את הילדות שלי!" אנג'ל התקדמה בזעם לעברו.
"הכל באשמתך! בגדת בסבתא ואז כשהיא זרקה אותך, אתה חשבת שהיא אשמה! אתה הרגת אותה! את ניסית להסיט אותי נגד ההורים שלי! בגללך, בגללך קאריאד חצויה לשתיים."
"אנג'ל תפסיקי לדבר שטויות."
"זה לא שטויות! לא זכרתי את זה בגלל שאתה עם העוצמה שלך והכוח החזק שלך השכחת את זה ממני! עד שהחלומות האלה הגיעו! ואולי אף אחד לא זוכר שאתה עוללת את זה ושהכל נגרם בגללך. כי מי יודע מה עשית לכולם שהם לא החזירו את קאריאד לאומה מאוחדת!" אנג'ל צרחה ודמעותיה פרצו ללא שליטה הופכות את ראייתה למטושטשת.
"תפסיקי! את רוצה שיכלאו אותי בגללך?! את, תינוקת גחמנית, שהיית יכולה להפוך למכשפה הכי גדולה בקאריאד ולרשת את כל זכויותיי! אבל בגלל הרגשות האנושיים שלך, והמגבלות של מה אסור ומה מותר נשארת הילדה הקטנה של אמא ואבא! את בדיוק כמו אבא שלך! גם לו הייתה הזדמנות כמו שלך! כדי שתסתמי את הפה הגדול שלך לפני שתגרמי לעוד צרות!" אנג'ל התייפחה ללא שליטה.
"בחיים אני לא אסתום את הפה! עד שלא ידעו כולם איזה חלאה אתה!"
"תסתמי את הפה אמרתי!" אלברט צרח בחוסר שליטה ובהינד עפעף גרם לאנג'ל להיעלם. כולם השתתקו. שון זעם ועיניו בערו בשנאה. לאחר רגע נעלם בדלת השחורה שממנה יצא ליער.
'נו מילא. לא אכפת לי שהחבר העלוב שלה ידע. אבל כל השאר חייבים לשכוח מה שהתרחש פה.' אלברט עצם את עיניו וכעבור רגע הנוכחים שכחו את מה שקרה.
ארבעה עמודים.. אז לא לזלזל...
333> שוב: תגיבו וחג שמח=]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
