And I thought that will be easy

טיסה לארה"ב: 1.4.09 ~ 17.4.09 – חופשת פסח

פלאש באק + ההגעה לנמל התעופה-

יום לפני כן התמזמזתי עם הילה (חברה שלי) בפעם האחרונה לשבועיים וחצי, יותר מאוחר באותו יום שלפני הטיסה חברים באו אלי. ישבו אצלי כדי לומר לי שלום אחרון..

קמתי בשעה AM5:00, היה דיי מעייף אבל מרגש.. אין לי כח לחפור יותר מדי על זה.. היה מעייף..

הטיסות-

הטיסה הראשונה הייתה יותר טובה ממה שחשבתי, אבל מאוד מאוד ארוכה. היה לי רצון עז להתאבד. 11 שעות בתוך מטוס זה ממש כמו לחתוך וורידים (ולא הצלחתי לישון לצערי). אבל המזל הוא, שטסתי עם אל-על. באמת תותחים חבל על הזמן.. הייתה טלוויזית LCD קטנה מול המושב שלי עם סרטים ומוסיקה, והכיסא היה ממש נוח. בנוסף הבאתי כל מיני דברים שיעבירו לי את הזמן כגון; שני ספרים (שלא קראתי בכלל), עוד ספר זבנג (שדווקא אותו כן קראתי), אייפוד ומכתב טיסה שהילה שלי כתבה לי, שהיה כיף, מצחיק ומרגש באותו זמן מת על הילדה הזאת. בטיסה הזאת ישבתי ליד אדם בן שלושים, שמו היה טל, שנראה כמו בן 26, שיצא לי להתיידד איתו ודיברנו כל הטיסה. הנחיתה בניו יורק הייתה מעייפת. אחרי 11 שעות טיסה, הייתי צריך לעמוד כמו מניאק בתור שיחתמו לי על הדרכון מתנשאים אמריקאים על ההגירה לארץ שלהם. טל עמד איתי בתור ועדיין דיברנו והתקדמנו עם הציוד שלנו כל הזמן. התור היה משהו כמו שעה וחצי. כדי להגיע לטיסה השנייה שלי, מניו יורק ללוס אנג'לס, הייתי צריך לעשות מאין יציאת מצריים בשביל להגיע לטרמינל 8 (נחתתי בטרמינל 4). למזלי, טל היה איתי ועזר לי למצוא את המקום. קשה לדבר עם האמריקאים אנגלית. חשבתי שלא תהיה לי בעיה כל כך קשה לתקשר איתם בשפתם המחורבנת.. אבל לא, היה להם מבטא מעצבן ודיבור מהיר מדי בשביל להבין, מה שדיי הוריד לי את הביטחון העצמי שלי בשימוש האנגלית שלי, אז התנהגתי כמו מהגר ממוצע שמגיע לארה"ב, שיודע רק לומר "כן, לא, ו-המבורגר בבקשה!". לבטא אנגלית בכתב זה יותר קל בשבילי מאשר לדבר, אפילו שיש לי טעויות דיקדוק מעצבנות, כי דיבור באנגלית צריך להיות ספונטני מגעיל כזה. אבל התחלתי לדבר ואז היה סבבה לגמרי.

הטיסה השנייה הייתה מעצבנת יותר. טסתי עם החברה "American Airline" שאני חייב לציין, שווה לתחת לעומת אל-על (אחח היהודים האלה).. לא מסך LCD מול המושב ולא נעליים, היה יותר צפוף מהטיסה הראשונה ופחות נוח.. האמנם 6 שעות, אבל העדפתי את הטיסה הראשונה עם ה-11 שעות טיסה של אל-על.. ישבתי ליד איזושהי זקנה מבוגרת ודיברנו קצת.. היא מורה לאנגלית בלוס אנג'לס.. היא חשבה בהתחלה שאני הודי או משהו חחח, ואז הסברתי לה שאני תימני ישראלי.. אחר כך היא הייתה בטוחה שבאמת נולדתי וגדלתי בתימן עד שהסברתי לה שאני דור שני בארץ ואני עומד לסיים את בית הספר וכו', היה דיי משעשע.

הנחיתה בלוס אנג'לס-

נחתתי בשדה התעופה בלוס אנג'לס בשעה 22:30, דיי התברברתי שמה עם כל המדרגות והשטויות..

פגשתי את מייק בשדה התעופה והלכנו לאכול המבורגר שמה באיזור.. אחר כך הלכנו הביתה וקיבלתי את הניקון D90! אני חייב לציין שזוהי מצלמה מדהימה, שבאה אלי עם עדשות אייכותיות ומעולות.

היום הראשון-

אז ביום הראשון קמנו ולא עשינו דבר כל כך שונה.. הלכנו לחנות המצלמות כי לא הצלחתי לפתוח את המקום ששמים את הסוללה. הדבר המפגר הוא, שהמוכר עשה את זה תוך שנייה ואמר "It's easy..".. כמו שאמרתי, הרגשתי מפגר.. אבל לא הצלחתי לפתוח את המכסה בצורה העדינה אז היה שווה לשאול את זה.

חזרנו, ורצינו ללכת למוזיאון, שלא יכולנו להכנס באותו יום בגלל שהיינו צריכים כרטיס מראש.. אז חזרנו הביתה והזמנו כרטיסים לאיזו מסעדה של פירטים, זה היה גדול!

הופעה של פירטים בתוך מן איצטדיון כזה בזמן שאתה אוכל, עם אקשן ודברים מצחיקים.

חזרנו והיה נחמד ביותר..

היום השני-

קמתי מוקדם ביום הזה.. משהו כמו 4:30.. לא הצלחתי לחזור לישון, נשארתי במיטה עד שעה 6:00 ומשהו, או 7:00.. אחר כך לקחתי את המצלמה למקלחת והתעסקתי איתה, כי לא רציתי להעיר את דוד שלי מייק, ורציתי לשחק איתה עוד קצת..

אחר כך, כשמייק התעורר, הלכנו לגן מסויים שהיה עם בעלי חיים (לקחתי כמה תמונות), הייתה שמה צמחיה ואגם מאוד נחמד..

יותר מאוחר, נסענו להוליווד ואכלנו בבית קפה בארומה. המקום היה הומה בישראלים, והיה דווקא נחמד לשמוע קצת עברית מדי פעם, התחברתי לאינטרנט ויצא לי קצת לדבר עם אנשים.. דוד שלי שמח שאכלתי את כל האוכל.

אחרי הארומה, יצאנו לשתי חנויות גיטרה ברחוב; קודם כל נכנסו לחנות Sam Ash, שהייתה מפוצצת בגיטרות, ולא כמו בארץ, פה ביקשו ממני לנגן על גיטרה כמה זמן שאני רוצה, ועל איזו שאני רוצה.. אז חטפתי לי איזו סטראטוקאסטר והתחלתי לעשות Rock On

חנות הגיטרה השנייה שהיינו הייתה Guitar Center, שהייתה נחמדה לא פחות! לפני הכניסה, היו המון אנשים מוסיקאים ידועים שעשו טביעות ידיים בבטון, מפורסמים כגון; Joe Satriani, Steve Vai, Eric Clapton ועוד! היה אדיר...

יותר מאוחר, הלכנו למקום בהוליווד שמחלקים את האוסקרים. עמדו שמה כמה אנשים שהתחפשו לכל מיני דמוייות, היה נחמד ביותר, יש תמונות..

כדי להעביר את הזמן עד להופעה שתכננו ללכת, נכנסנו למוזיאון שמכיל חיות פרה-הסטוריות. היה אדיר. כל החיות שיש היום רק באבולוציה יותר מוקדמת כמו פילים, נמרים, זאבים. יש ממצאים ארכיאולוגים של חיות שנשארו תקועים בזפת והוציאו את זה כמו שזה, עם הזפת והכל, ושמו את זה כתערוכה במוזיאון, היה נחמד ביותר.

אחרי זה, הלכנו לכמה הופעות במקום House of the Blues, היה פשוט עצום! פאב מגניב עם להקות פשוט אדירות!; הלהקה הראשונה- הייתה חיקוי גמור של Guns 'n' Roses. פשוט אותו הדבר!, הסולן היה נראה ונשמע בדיוק כמו אקסל רוז, הגיטריסט היה בדיוק סלאש וכך השאר.

אחרי שהם ירדו מהבמה יצא לי ללחוץ את היד של הגיטריסט, הבאסיסט והזמר, אמרתי להם שהם היו תותחים לגמרי, ויצא לנו לדבר עוד קצת.. הלהקה השנייה- הייתה טובה אבל אני לא זוכר את שמה ואילו שירים היא עשתה.. אבל היה ממש טוב ואחלה שירים.. הלהקה השלישית- הייתה Atomic Bomb, שעשתה קאברים של Van Hallen, הגיטריסט היה פשוט תותח על. חשבתי שיש ואן הלן אחד בעולם והתברר שטעיתי. היה אדיר..

הייתה זונה שהתחילה איתי ועם דוד שלי.. אני לא ידעתי בכלל שהיא זונה, והיא סתם באה ודיברה איתנו ושאלה אותנו מאיפה אנחנו ואמרה שאני יותר מדי רציני.. חשבתי שהיא סתם מישהי, לא הבנתי את זה בכלל.. אחר כך בדרך חזרה, דוד שלי אמר לי שהיא הייתה זונה חחח וואי זה היה מפגר.. שיהיה..

היום השלישי-

קמנו בבוקר, התארגנו ויצאנו לבנק. היה תור יותר מדי מטורף אז וויתרנו. במקום זה, הלכתי להסתפר! כן כן הסתפרתי!.. אחרי הארכת שיער מכיתה ח'! סוף סוף אין מקלחת של 20 דקות! (: בהתחלה היה קשה כאשר הספרית המקסיקנית הזאת הורידה לי את השיער, אבל אחרי מקלחת עם שתי חפיפות, ההרגשה נהדרת. השיער מתייבש אחרי שנייה במקום שעה, לא צריך לייבש ולסרק אותו.. גם ככה אני אהיה בצבא עוד חצי שנה, אז מה זה משנה? עדיף שאתרגל עכשיו..

אז יותר מאוחר, הלכנו לחנות פשוט עצומה של דברי יד שנייה (שהיו במצב מעולה).. מתכשיטים קטנים ויקרים, ועד לרהיטים מרשימים בעלי עיצובים מיוחדים. דוד שלי רצה להפתיע אותי ולהראות לי כמה קריסטלים שמכרו שמה (כי יש לי אוסף קריסטלים), אבל התברר שהאדם שהביא את הסחורה שלו לשם עזב את המקום לפני שבוע. דיי התבאסנו. כשאין מטרה לקנייה, אפשר להסתובב במקום הזה שעות.. הסתובבנו שעה ולא קנינו כלום.

לאחר מכן, הלכנו לOld Town, אכלנו המבורגר (yeahhh junk fooood) ושתיתי קוקה קולה עם דובדבנים (OMG Fucking Awesome) – היה מעולה!

אחר כך, השעה הייתה משהו כמו 16:00. חזרנו הביתה, התארגנו לקונצרט שתכננו ללכת- בשעה 19:00 הייתה הרצאה על התקופה ובשעה 20:00 הקונצרט עצמו התחיל. היה כיף לשמוע את ההרצאה ולדעת דברים שהמרצה הסביר כמו היפוכי אקורדים וכו' שהוא לא נכנס אליהם כי אמר שזה דיי מסובך :P. הקונצרט היה עם המוסיקה של הנדל (תקופת בארוק) ושל היידן (התקופה הקלאסית). היה מעולה, רק חבל שהייתי עייף נורא, חוץ מזה היה נחמד ביותר.. בניין מאוד מרשים (Disney Hall).. חזרנו בשעה 23:00 בערך, הייתי גמור מעייפות.. השעה בישראל הייתה 9:00, ורציתי כל כך לדבר עם הילה.. ידעתי שהיא עוד ישנה אז דחיתי את זה לבוקר.. בינתיים דיברתי עם אמא שלי ששמחה לשמוע את קולי והלכנו לישון.

היום הרביעי-

קמנו, סידרנו תיק ויצאנו ללאס ווגאס. נסיעה של כ-6 שעות במדבר. חצינו את קליפורניה ועברנו את הגבול לכיוון נבאדה. דוד שלי השכיר חדר במלון שנקרא The Mirage. מלון יוקרתי מאוד שנמצא ברחוב הראשי של לאס וגאס ודומה לעיר קטנה, יש בו; קאזינו (ברור), בתי הצגות, גן חיות, חנויות שונות ממש כמו בקניון, מסעדות, מפלי מים ועוד! מקום דיי הזוי. שמנו את הדברים שלנו בחדר והתחלנו להסתובב ברחוב הראשי. הסתובבנו בחצי רחוב ואת השאר השארנו ליום לאחר מכן.. אחרי שעתיים-שלוש הגעתי למסקנה שאני למען האמת, לא ממש סובל את לאס וגאס.. הכל כאן דיי חומרי- הימורים, בתי זונות, חנויות בלי סוף.. פשוט לא אני.. אבל מנסה להנות כמה שיותר, ולא להתעקב על החרא שבמקום.

הרחוב הראשי מדהים (מדרך הסתכלות חיובית ביותר)! הארכיטקטורה אדירה! המלונות בנויים בסיגנונות שונים ברחבי העולם כגון; מצריים העתיקה (המלון בנוי בצורת פירמידה עצומה עם פסלים מצריים), ניו-יורק (כשנכנסים למלון רואים רחובות בצורות שיש בניו יורק. יש גם מיני פסל חירות-שבגובה ביניין קומות מכובד, ויש גם את גשר ברוקלין.), מלון בסיגנון רומא העתיקה (המלון בנוי בסיגנון רומאי עתיק עם קירות ופסלים מרשימים עתיקים שנוצרו ע"י אמנים דגולים.. מזרקות וגנים יש בשפע כדי למשוך תיירים. מבפנים המלון מפוצץ בציורים על התקרות, פסלים וכו'.), מלון בסינון צרפת! (ישנו מעל המלון מיני מגדל אייפל- שמגיע בערך לשליש מהמקורי- שבנוי בצורה אדירה! אני ודוד שלי עלינו לתצפית וצילמנו את לאס וגאס מלמעלה.) ועוד ועוד מלונות רבים שתיעדתי באמצעות המצלמה..

אחרי שמיצינו את הסיבוב שלנו, חזרנו למלון. סביבת השעון הייתה על הלילה, משהו כמו 12. קניתי כרטיס של כ24 שעות אינטרנט, שלעזאזל עלה לי 14 דולר, בשביל שאני אהיה קצת באינטרנט ואדבר עם חברים ועם הילה כמובן. מה שאני יכול לומר, שה-14 דולר האלה היו שווים כל סנט. היה כל כך כיף לדבר איתם שוב! (: אחרי שעתיים מול המחשב, הלכתי לישון.

היום החמישי-

דיי יום חופשי. יום לפני כן עשינו חצי אחד של הרחוב הראשי, והיום זה היה החצי השני.

אז קמנו בבוקר, הלכנו למקדונלדס לשתות אייסקפה, ויצאנו לסיבוב. בערך בשעה 11:00. הסתובבנו וצילמנו בערך עד השעה 17:00. אכלנו, שתינו, היה טוב. אני חושב שאני אוכל יותר מדי ג'אנק פונד, אבל אני לא צריך להתרגש מזה כל כך.. מדוע? כי תימנים שלמים לא משמינים :P תראו לי תימני שלם אחד שמן! וגם אם אני אשמין, זה רק לטובה. אני מרגיש שהזיכרון שלי הרבה יותר טוב עכשיו, אני אשכרה זוכר דברים שעשיתי בשבוע הזה! האמת שאני אוכל כמו מלך.

אז חזרנו למלון, דוד שלי הלך לישון, ואני עד עכשיו על המחשב, מעדכן על היום החמישי וכרגע על השישי. בשעה 21:30 יש הופעה על משהו של הביטלס, נראה מה יהיה ואעדכן.

מחר אנחנו קמים מוקדם ונוסעים לגראנד קניון (Grand Canyon) לכמה שעות כדי להיות על ה-Sky Walk, הולך להיות אדיר. לאחר מכן נחזור חזרה ללוס אנג'לס ונראה מה יהיה. כשאני אהיה בלוס אנג'לס, לא יהיה לי אינטרנט אלא אם כן אני אקח את המחשב לאיזה בית קפה.

היום השישי-

עדכון מיום לפני- בהופעה של הביטלס היה אדיר! אי אפשר פשוט לתאר את זה. לא יכולתי לצלם לצערי כי אסרו על כך.. מה שאני יכול לומר זה שהיה אדיר. לקחו שירים של הביטלס וביצעו אותם בצורה וויזואלית עם עשרות שחקנים. מה עוד? השיר שלי ושל הילה זה All You Need is Love, של הביטלס כמובן, ועם השיר הזה ההופעה הסתיימה. כל כך רציתי שהילה תהיה איתי עכשיו :\ .

ועכשיו היום השישי; אני ומייק קמנו בבוקר מוקדם, כי רצינו ללכת מוקדם לגראנד קניון. קמנו בשעה 8:00 התארגנו והתחלנו לצאת. נזכרתי שאני רציתי לקנות DVD של ההופעה שהייתה של הביטלס בשביל שאני והילה נוכל לראות ביחד. דיברנו עם איזה איש אחד שאמר שהחנות תפתח בשעה 10:00. אז העברנו את הזמן בזה שהלכנו לקנות קפה ולהתעורר. השעה הגיעה והלכנו לחנות. ומה מתברר? שיש רק חצי שעה מההופעה וזה עולה 20$. התבאסתי ואמרתי שזה כבר לא שווה.. מחיר יקר וזה אפילו לא חצי הופעה (שעה וחצי). התארגנו ויצאנו לכיוון הגראנד קניון.

הדרך הייתה מדברית, יש המוני תמונות. תחילה הלכנו לשכר הובר קצת כדי לראות, לצלם, וכדי לומר שהיינו שם :P . אחר כך התחלנו לנסוע לכיוון הגרנד קניון.

כשהגענו למקום, היה סביביינו מדבר בלי סוף (כן יש תמונות). עשינו סיבוב בהליקופטר. ההליקופטר עצר לנו בתחתית הגראנד קניון ושמה עשינו סיבוב על סירה. אחר כך חזרנו למקום שההליקופטר עצר לנו וחזרנו עם ההליקופטר למקום שהיינו בו. אחר כך לקחנו אוטובוס לאטרקציה אחרת על שם "Sky Walk" שזו- מן מרפסת כזאת על איזה הר בגראנד קניון. הריצפה במקום הזה היא שקופה, וכשהולכים שם אפשר לראות ממש את תחתית המקום בגובה של 1300 מטרים. דוד שלי חשב שהביצים שלי יפלו מרוב פחד אבל לא פחדתי אפילו לרגע P: היה נחמד ביותר וזה היה המצפה הראשון. במצפה השני הייתה מסעדה כזאת ויש שולחנות אוכל שהיו ממש מול הגרנד קניון, היה אדיר! אחר כך השעה הייתה משהו כמו 18:00 והתחלנו לחזור הביתה כל הדרך מאריזונה לקליפורניה. הגענו הביתה בשעה 1:00. ישנתי קצת בדרך ואיך שהגענו הביתה הלכתי לישון.

היום השביעי-

קמנו בשעה 10:00. התרחצנו ובדיוק ממש עכשיו אני מעדכן וכותב על היום הזה. כרגע אנחנו מחכים שיהיה פנוי במכונות כביסה. אחרי שנכבס את הבגדים נלך לעשות סיבוב בכמה חנויות (:

אעדכן יותר מאוחר D:

אז עכשיו כבר ערב, השעה 20:55 פה והינה אני מעדכן על היום שעבר J. קניתי היום כמה דברים שאני צריך ואת חלקן חיפשתי המון. אבל אני מניח שהיה שווה את זה ושהאנשים שיקבלו את מה שקניתי להם ישמחו P: (שש.. זו הפתעה...).

אז זהו.. לא היה זול ממש כל עיניין המתנות, אבל אלה אנשים שהם יקרים בשבילי, אז למה לא? האמת שלי מספיק אפילו שיגידו לי "מזל טוב" ביום ההולדת, זה מה שמחמם לי את הלב. אני לא מודד מתנות בכסף. אני לא עשיר, אבל תודה לאל שיש לי קצת בשביל משהו נחמד שהם אוהבים.

אז יותר מאוחר אני ומייק (דוד שלי) הלכנו לאכול במסעדה מקסיקנית, היה נחמד, טעים. אחרי זה הלכנו לחנות מסויימת כדי לברר קצת על אייפוד חדש. רציתי גם טיפ טיפה לפנק את עצמי במשהו, אז למה לא? ביררנו קצת על אייפוד טאץ' 32 ג'יגה. רק לא ידענו את כל הפרטים אז החלטנו לדחות את עיניין הקנייה בכמה ימים.

אז זהו להיום, אולי נצא עוד מעט לסיבוב או משהו בעיר ואז נחזור. עד כאן להיום J

היום השמיני-

קמנו בבוקר, כמו בכל יום רגיל. התכוונו לנסוע למוזיאון הנטינגטון(The Huntington), אבל לפני זה הלכנו לחנות מסויימת בשביל לרכוש אייפוד טאץ' (בין הדברים המדליקים ביותר). אז בחזרה- זהו מזיאון מאוד מיוחד, וזה בגלל שהמוזיאון הזה היה בית של עשיר אחד לפני עשרות שנים שאחרי מותו תרם את ביתו. במוזיאון הזה הוצגו המון אוספים שונים של העשיר; ספרים לפני 400-500 שנה (או יותר), המוני פסלים של אמנים ידועים, מאות ציורים של אמנים ידועים (עשרות מהם או יותר בגודל של אדם אמיתי). סוגים של חצרות שונות כמו; גן ג'ונגל, גן טרופי (עם צמחים טרופים לפני מיליוני שנים שמגודלים בחממה מיוחדת), גן וורדים, גן מדבר, גן יפני וכו'. אחרי הליכות רבות חזרנו הביתה בסביבות  אחר הצהריים, ואז היה לי זמן להתעסק עם האייפוד החדש. חבל שאין בסביבות הבית של דוד שלי אינטרנט אלחוטי שלא מוגן ע"י קוד :. אז העברתי כמה שירים ותמונות לאייפוד, וכך נגמר היום.

היום התשיעי-

קמתי בשעה 9:00, אחרי שמיזמזתי את האייפוד יום לפני בערב עד כמעט 2. כל כך כיף להתעסק עם המכשיר הקטן והחכם הזה. מצד אחד זה מכשיר לשמיעת שירים (שאליו הוא מיועד) ומצד שני זה מיני מחשב עם יכולות מדהימות; בדיקת אימייל, גלישה מלאה באינטרנט, שימוש בתוכנות חכמות במיוחד המיועדות למכשיר ועוד, אני ממש מתלהב ממנו. כמה דקות אחרי שקמתי התקשרתי לאהובתי הילה. קשה לי (ואני בטוח שלא רק לי) להיות רחוק ממישהי שאני אוהב להרבה זמן.. גאד דאמיט.. אבל לא נורא, רק עוד שישה ימים ואני אראה אותה. אז בחזרה לתכלס... יצאנו לפארק ששמו- יוניברסל סטודיו (Universal Studio). זהו פארק ממש מגניב שמצלמים וצולמו לידו כל הסרטים הגדולים. בפארק עצמו יש כל מיני מתקנים מגניבים כמו רכבת הרים, חנויות למיניהן, בית אימה- שבו אנשים אמיתיים מחופשים לגופות. אנשים מטורפים עם דם עליהם שמטרתם היא להפחיד את העוברים והשבים בזמן שהבית חשוך בסביבות ה90% לעין אנושית. עשיתי כבר את הדבר הזה לפני 5 שנים כשהייתי בארה"ב בפעם הראשונה, אבל לפי מה שראיתי הם שיפרו את זה, וזה היה אדיר, לדוגמה: אדם הולך במקום כמעט חשוך לחלוטין ופתאום יד מוכתמת מדם נשלחת אליו ללא ידיעה ומפחידה אותו מכף רגל ועד הראש. אני חייב להודות שאחרי פעם-פעמיים בתחילת המסלול שהאנשים המחופשים האלה עשו לי את זה, הפכתי להיות מן פרנואיד. בקושי רואים לאן הולכים ומכל עבר יכולה לצאת יד או יצור מפחיד. זה היה גדול האמת חחח ממש נהנתי. היו עוד כמה מתקנים בפארק כמו רכבת הרים "The Mummy"; רכבת הרים שהיא מופעלת בחושך מוחלט שזה אומר- שלא יודעים לאן נוסעים (במהירות אדירה אגב), ואחרי שמגיעים לסוף המסלול, הרכבת נוסעת כמעט באותו מסלול אבל אחורה, שזה יוצר אפקט של רגש מגניב כזה, קשה לתאר. אחרי סיבוב של כמה שעות, ישבנו, אני ודוד שלי, בחנות של קראפים ותודה לאל הצלחתי למצוא רשת אלחוטית ללא קוד! אז התחברתי מה-iTouch החדש והמדליק שלי לאינטרנט וגלשתי בפייסבוק, שמה הגבתי בכמה מקומות. חבל שאני לא מצליח לסדר שהמקלדת תהיה בעברית. אבל לא נורא.

יותר מאוחר- חזרנו הביתה, והינה אני כותב את היום שעבר. השעה עכשיו היא 22:07 בדיוק. עוד מעט אלך לישון ואקום ליום חדש.

היום העשירי-

קמתי בבוקר, שתיתי קפה, כמו בכל יום רגיל שהיה, טוב, כמעט. דיברתי עם הילה ובכינו בטלפון אחד על השנייה שאנחנו מתגעגעים וחרמנים. אחר כך נסענו למוזיאון כוכבים (אסטרונומיה). היה נחמד סה"כ.. הראו סרט ממש מגניבה על תיקרה עגולה ענקית ואחר כך היו כל מיני דברים חמודים כמו מדידת משקלים של כמה לדוגמה אני אשקל בירח או בשאר הכוכבי לכת במערכת השמש.. היו גם כל מיני אבנים מהירח, ממאדים, ממטאורים שהוצגו שמה.. היה ממש ממש נחמד, אהבתי.

יותר מאוחר הלכנו לשחק קצת באולינג ואז הלכנו לישון.

היום האחד עשר-

אני ודוד שלי קמנו מוקדם בבוקר, משהו כמו 8. התכוונו לנסוע לשמורת טבע ששמה יוסמיטי (Yosemite). אז נסענו 6 שעות מלוס אנג'לס עד לאיזושהי עיירה קטנה כאן. אני עכשיו נמצא בבית מלון בעיירה הקטנה הזאת וגולש סוף כל סוף באינטרנט בצורה נורמלית. השעה עכשיו היא 16:25 בדיוק, ומחר בבוקר נהיה  כל היום בשמורת הטבע הזאת. יחד עם המצלמה המעולה אני אצלם המוני תמונות. אני מצפה לזה בקוצר רוח, אני מת על הטבע.

אז בינתיים אני גולש באינטרנט. עוד מעט אני ודוד שלי נלך לאכול, להסתובב ואז נחזור.

היום השניים עשר-

אני ודוד שלי קמנו מוקדם כמו יום לפני. התעוררנו בשעה 8:00. התארגנו, וכבר בשעה 8:45 היינו בכיוון ליוסמיטי. הדרך הייתה אדירה- המוני עצים יפהפיים בגדלים עצומים, מפלים ועוד המון המון! יש 114 תמונות P: , אבל האמת היא שאני מרוצה אולי מ7 תמונות, בגלל שבשאר התמונות יש יותר מדי בהירות או טישטוש.. לא נורא. היה אדיר בכל אופן!

אז אחרי הליכה רבה, צילומים רבים, צפייה במפלים, בעצים, בחיות וכו' וכו', נכנסנו למכונית בשעה 15:00 וקצת בשביל להגיע חזרה ללוס אנג'לס, הביתה. אני ישנתי 3 שעות מהדרך, ואז הייתה עוד נסיעה של כמעט עוד שלוש שעות. כן, מאוד מעייף, אבל היה שווה את זה. הטבע היה פשוט עצום, ואני מת על הטבע!

אז עכשיו אני מעדכן פה, ביומן מסע המעפן הזה. השעה היא 23:19 בדיוק, עוד שלושה ימים אהיה על המטוס בדרך הביתה סוף סוף.. מתגעגע לכולם כמו לא יודע מה..

אז למחר ולמחרתיים אין תיכנון מיוחד.. נראה מה יהיה.. לילה טוב.

היום השלוש עשר-

קמנו בבוקר ולקחנו את הזמן להתארגן, לצאת.. לא היו תכניות לפי לוח הזמנים שלנו.. הייתי צריך לקנות עוד משהו אחרון וזהו. מה שעשיתי בנוסף הוא לפתח כמה תמונות שצילמתי. פיתחתי איזה 60 ומשהו תמונות (וזה אחרי סלקציה של 800+ תמונות..) ו-7 תמונות מובחרות בגודל של 12x18, שזה דיי גדול (: ממש ממש אהבתי את התמונות.. חבל על הזמן.. אני אחפש להן מסגרות ואתלה בחדר.

אחרי זה, נסענו, אני ודוד שלי, לחנות Sam Ash, כי רציתי לנגן קצת. הגיטרה חסרה לי מאוד. באותו זמן שבאתי, עמד להופיע הגיטריסט הקוקסינל של DragonForce, העובד זר הזה, בחנות לפני הקהל הרחב בחינם. איך המורה שלי לגיטרה ניסח אותו? לא מספיק שהוא נראה כמו קוקסינל, הוא גם מנגן גרוע. מה הכיף בלשמוע אדם מנגן מהר כמו מחשב? בלי רגש, כל הזמן על אותו 1/64 מסריח, שיהיה -_-. קניתי פדאל דיליי מגניב של BOSS בעל שיבעה מצבים של דיליי! דיי מגניב לגמרי! אז קנינו את הפדאל ואמרתי לדוד שלי שנעוף משם כי אין לי סבלנות לקבל כאב ראש מה-0 הזה.

טוב, מספיק להיות שלילי להיום.. יצאתי עם פדאל ותמונות גדולות (פיזית) ((:

מחר יהיה יום הבילויים האחרון בארה"ב. אנחנו נקנה מזוודה בגלל שהתיק שלי קטן מדי וקשה לסחיבה. התכנון גם הוא שנלך לים, נקח כמה תמונות, נהנה בפעם האחרונה וזהו! יום לאחר מכן אני כבר אהיה במטוס בשעה 11:00, חזרה הביתה, אל החברים, משפחה, חברה, מיטה, גיטרה, חדר, פרטיות.

לילה טוב.

היום הארבע עשר-

קמנו בבוקר והעברנו את היום באיזי. קנינו מזוודה בשביל כל הבגדים והקישקושים, הלכנו לארומה בשביל האינטרנט, נהנו, צחקנו, וחזרנו הביתה. אירגנתי את כל הבגדים, המתנות  ויותר מאוחר הלכנו למסעדה ואכלנו קצת.

הטיסה חזרה הביתה-

קמנו מאוד מוקדם בבוקר, משהו כמו 6:30. התארגנו, ויצאנו. היה קשה להיפרד. אחרי שבועיים וחצי שמעבירים את כל ה24 שעות ביחד עם בנאדם ממש נקשרים אליו. אבל עם זאת רציתי לחזור הביתה אל המשפחה, הילה, חברים וכמובן לשיגרה.

הטיסה הראשונה הייתה מפרכת. הטיסה איחרה בסביבות ה-3 שעות בלוס אנג'לס. הפחד הגדול הוא שהיה אסור לי לפספס את הטיסה השנייה שלי מניו-יורק לישראל והיו לי 4 שעות הפרש.

3 שעות ירדו להן לפח מכיוון שלאמריקן איירלינס המעפנים האלה הייתה בעיה במטוס. אני ממש נלחצתי מזה מכיוון שאם הייתי מאחר את הטיסה השנייה שלי אז הייתי צריך להשאר יומיים בניו-יורק בגלל שאל-על לא מטיסים מטוסים בשבת. המזל שלי היה שראיתי ישראלים בטיסה בלוס אנג'לס אז הם עודדו אותי קצת ואמרו לי שאם נאחר אז אל-על יסדרו לנו בית מלון עד הטיסה הבאה. בסופו של דבר טסנו והגענו לניו-יורק אחרי 6 שעות מפרכות. דיברתי שמה עם איזה יפני שישב לידי בטיסה על כל מיני דברים; על הצבא הישראלי החכם (הוא ממש מעריץ אותנו חח), על הסינים שהם האוייבים שלו חח ועוד. לאחר הנחיתה נצמדתי לשני ישראלים שהתיידדתי איתם במטוס והם דיי ידעו את הדרך לטיס הבאה. בלעדיהם לא הייתי מגיע בזמן לטיסה ואני ממש שמח שהצלחתי. אין כמו הישראלים תאמינו לי.

בטיסה השנייה הרגשתי כאילו כבר חזרתי הביתה. מוקף בישראלים, דיילות שאשכרה הביאו לי אוכל (באמריקן איירליינס האוכל עלה כסף, והרבה.) והצלחתי אפילו לישון קצת. ממש שמחתי לחזור הביתה והטיסה הייתה ממש טובה, עברה מהר ובנוחות.

הנחיתה בישראל-

אמא שלי חיכתה לי בשדה התעופה וחיבקה אותי כל כך חזק עד שהרגשתי שהעיינים שלי עומדות לצאת מהמקום. אבל האמת שממש התגעגעתי. היא אמרה לי שהיא ניסתה לדבר עם חברה שלי כד יש שהיא תבוא איתה לשדה תעופה אבל לא הלך. אז איך שנחתתי בישראל ופתחתי את הפלאפון כבר ראיתי SMSים שהשאירו לי חברים שהם רוצים להפגש, אז הרמתי טלפון ואמרתי להם שנפגשים אצלי בשעה 21:00. דיברתי גם עם הילה והיא באה אלי באותו יום. כל כך היה כיף לראות אותה שוב והרגשתי מאושר כאילו שבחיים לא הייתי. לחזור הביתה ולדעת שיש מישהי שאוהבת אותי כל כך (גם חברים ומשפחה, אבל זה משהו אחר..), והיה מדהים.

יותר מאוחר חברים באו אלי, הביאו חיבוקים, צחקו והחמיאו על התספורת וסתם צחקנו לנו. הזמנתי 3 מגשי פיצות והיה נהדר.

סיכום הטיול-

היה מהנה ביותר. ראיתי מחזות מדהימים של הטבע והעולם המודרני, ויותר מזה את דוד שלי, מייק. היה מעולה ונהנתי מכל רגע שהות שמה, בלוס אנג'לס הרחוקה, שנחשבת כעיר וגדולה בהרבה מישראל, איי במדינות המערב.