 כינוי:
RoyalBlood בן: 34
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הוסף מסר | 10/2008
מבחן בתולדות המוסיקה
המבחן בתולדות המוסיקה שנערך היום, 29/10/08 , עבר בהצלחה. ז"א אם נסתכל שלושה ימים אחרונה אפשר לראות שפשוט טחנתי לחומר את הצורה.
דיי טירוף למען האמת. התכוננות כל היום. אפילו לא יצאתי לטיול עם השיכבה שלי בגלל המבחן הזה. אתמול ישבתי שעות על גבי שעות עם ספר הלימוד, קורא לי על תנועת ההשכלה במאה ה18, המניעים שלה, והשינויים במוסיקה ויצירתה של המוסיקה הקלאסית. המון המון לקרוא, לשנן, לסכם. שלא נדבר עוד על תולדות המלחינים של היידן, מוצרט ובטהובן.
שני חברים טובים באו אלי אתמול בערב, חברים מהגמה, חבר וידידה, בשביל להתכונן למבחן. ישבנו בערך שלוש שעות וחרשנו, במקביל שמענו יצירות שהיינו צריכים לזכור בעל פה. אחר כך, אחרי שהם הלכו, חזרתי ללמוד. בערך הלכו ב23:30 ואני ישבתי ולמדתי עד 2:00.
"למה? למה אתה כל כך חורש למקצוע הזה?" שאל אותי ילד מכיתת המגמה, האמת היא שלא ידעתי ממש איך לענות. אולי ישמע קצת פלצני לומר "מוסיקת זאת אהבת חיי".
המבחן התמלא בהצלחה. אני אסביר על החלק במבחן שנקרא "האזנה"- לומדים בבית חמש עשרה יצירות כלשהן. לומדים לזהות אותן לפי השמיעה ובנוסף צריך לכתוב את השם המלא של היצירה+שם המלחין+שם הסולם+מספר היצירה+מספר פרק+ז'אנר.
לדוגמה: היידן- סימפונית ההפתעה, מספר 94, בפה דיאז מינור, פרק 2.
או לדוגמה: בטהובן- הסימפוניה החמישית בדו מינור, "הגורל", אופ. 67, פרק 1.
ככה חמש עשרה יצירות. אבל זה עוד החלק הקל לעומת כל התולדות.
במבחן הייתי אמור לזהות 4 יצירות מתוך 6 לפחות בשביל לקבל את מלוא הניקוד, אבל אני עשיתי 6 מתוך הרגל, כי יש מצב לבונוס.
בנוסף עשיתי עוד שאלת בונוס, ועניתי על שלוש שאלות כפי שנדרש. איזו הקלה, אני מקווה לציון טוב.
מבחן בתנ"ך ביום ראשון, אך קודם נראה לי שהגיטרה קוראת לי.
| |
אורגן, גיטרה, מוסיקה - אהבת חיי.
אני חושב שאת הדבר הכי טוב שקרה לי בעולם.
כשהייתי עוד ילד צעיר, בן 6 ~ 7, הוצאתי את המוסיקה הקלאסית של באך, בטהובן ומוצארט משמיעה וביצעתי אותם על האורגנית שלי ששכן שלי הביא לי. כל כך אהבתי מוסיקה קלאסית גם בעודי צעיר. הייתי אפילו בחוג לאורגן איזה שנה וחצי או שנתיים, הזיכרון קצת מתעתע בי עכשיו, אני צריך לשאול את אמא שלי על זה. אני זוכר שישבתי פשוט שעות והקשבתי לאיזה דיסק אנציקלופדיה מעפן כזה שקיבלתי מידיד של אמא שלי. הוא עדיין ברשותי.
עברתי דירה מחדרה, ככה הופסקו גם שיעורי המוסיקה שלי. עברתי לעיר אריאל, בירת השומרון. נרשמתי לקראטה שגם בזה די השקעתי, הגעתי לחגורה כחולה ויכולתי להיות בוינגייט בקורס מדריכים צעירים. פרשתי בגלל סיבות אישיות, לא כספיות אגב, וחזרתי ללמוד אורגן בגיל 14 בערך. המוסיקה עדיין הייתה בי והייתי חייב להמשיך בלימודים האלו. למרבה הצער הייתי בשיעור אורגן הזה רק כחודשיים בלבד לפי מה שזכור לי.
הסיבות העיקריות היו הן:
א. המורה תמיד הייתה יורקת כשהיא מדברת.
ב. היא לימדה אותי דברים שלא עיניינו אותי כמו שירים של עפרה חזה ז"ל. אני לא מפקפק בעפרה, זה פשוט לא לטעמי לנגן שירי ארץ ישראל ובולשיט כזה.
ג. המורה הזאת חשבה שאני מתחיל או משהו, הטכניקה שלי הייתה טובה, ידעתי לקרוא תווים ולנגן אקורדים ביד שמאל כשהמלודיה ביד ימין. אין לי מושג למה היא לימדה אותי דברים כל כך פשוטים למרות שהערתי לה על זה וזה עיצבן אותי.
אז יצאתי משיעורי האורגן, יופי. בחופשת הקיץ שלפני כיתה ט' עברתי מהעיר אריאל למושב תנובות, שם השתלבתי בבית הספר האיזורי "קריית חינוך דרור".
יום אחד אמא שלי אמרה לי שיש אבא של ילדה אחת בגן (אמא שלי גננת ומורה), שהוא מורה לגיטרה. ובצורה הכי פשוטה היא אמרה לי "ירדן, בא לך ללמוד גיטרה?". האמת היא שאני הייתי מופתע, לא דימיינתי את עצמי כנגן גיטרה או משהו, לא הייתה לי חיבה אדירה כלפי הכלי הזה, רק כלפי הקלידים. ואמרתי "כן למה לא".
קנינו גיטרה קלאסית ב600 ש"ח, גיטרה קלאסית מעולה שמשרתת אותי נאמנה עד היום - תלמיד כיתה י"ב. התחלתי ללמוד כמה חודשים לפני סוף הלימודים, ישר קלטתי את העיניין עם הכלי החדש שברשותי, אהבה ממבט ראשון. מגע המייתרים הרוטטים זה דבר שלא מרגישים בקלידים. המתיחה הטבעית הזאת, השליטה בכלי המוסיקה הזה.
שבועיים אחרי שקיבלתי את הגיטרה, התחלתי ללמוד עם המורה הזה. לפני זה למדתי כמו כל גיטריסט מתחיל איך מבצעים אקורדים. מצאתי את עצמי שעות על גבי שעות, יושב על השיר House of the Rising Sun, שיר פשוט עם חמישה אקורדים, שהיה קשה בשבילי כמו לנטרל פצצה בסרט אקשן.
וככה וככה התקדמתי לעצמי. כעבור שלושה - ארבעה שיעורים ביקשתי מהמורה שילמד אותי את השיר האגדי Stairway to Heaven, הוא אמר לי שהשיר יותר מדי קשה לרמה שלי. כמובן שלא קיבלתי את זה. ישבתי בבית שעות על גבי שעות ולמדתי את זה לבד. כעבור חודש, אחרי ששמרתי על זה בסוד שאני עובד על זה, השמעתי לו את כל מה שהצלחתי לנגן, שזה היה הכל עד הסולו - שהיה מעבר ליכולתי. הוא היה קצת המום ומופתע, לקחתי את זה כמחמאה. אחר כך הוא החמיא לי המון כשהוא דיבר עם אמא שלי, והיא סיפרה לי. אני לא ממש אוהב מחמאות. אני אדם שאוהב ללמוד מאנשים אחרים כל הזמן, ולתקן את עצמי כל הזמן כדי להפיק את המירב. מוסיקה זה דבר נפלא ושווה כל מאמץ.
שנת ט' עמדה להסתיים, הציונים שלי לא היו משהו שאפשרו לי ללכת למגמות כמו פיסיקה כימיה וביולוגיה. מזלי היה שבשנה הזאת הוחלט שלמגמות האומנותיות אין רף של 4 יחידות מתמטיקה, (אני ב3), ובמהרה שקלתי על האפשרות ללמוד במגמת מוסיקה. היועצת סידרה לי לדבר עם המורה למגמת מוסיקה בטלפון, אמרתי לו את רצוני, הוא שאל אותי כמה זמן אני מנגן על גיטרה, השבתי לו "כמה חודשים". הוא בתגובה אמר לי שאם הוא יקבל אותי זה יוריד את ערך המגמה, קצת נפגעתי כי הוא אפילו לא בחן אותי, אבל אמרתי לו שאני דורש מבחן אודישן כמו כל אחד. אחרי שלחצתי עליו הוא הסכים ללא ברירה.
מבחן האודישן התקיים בחופשת הקיץ שלפני כיתה ט'. ניגנתי עבורו את stairway to heaven, הוא טען כל הזמן שאני לא בקצב ולא הבנתי מה הוא רוצה ממני, אחר כך ביקש שאנגן לו כל מיני דברים, ואז אמר לו שהוא נותן לי צ'אנס למרות הכל, בטח למרות שאני יותר מדי גרוע בשביל להיות במגמה. הבטחתי שלא אאכזב אפילו לא לרגע.
שבוע לפני תחילת שנת הלימודים של כיתה י', ביקשתי מדוד שלי שנמצא בארה"ב שיקנה לי גיטרה חשמלית, הוא תמיד רוצה שאני אבקש ממנו כל מיני דברים, בלי קשר לזה שהוא קנה לי כמעט את כל החדר. אני ממש מרגיש בר מזל, ואני מעריך כל דבר שבא ממנו. אז אחרי שיכנועים רבים כלפי אמא, כמו זה שהייתי צריך גם ככה בשביל שאני אשתפר וגם כי לכולם יש במגמה סביר להניח. הלכנו לקנות לי גיטרה חשמלית. זה היה היום הכי טוב בחיי. המורה שלי סידר לי הנחה + שילמנו במזומן ככה שיצא הנחה של 400 ש"ח.
אז קנינו בשבילי ציוד. התחלתי להשתפר כפי שהבטחתי למורה הזה למגמת מוסיקה. הכרתי חברים חדשים במגמה, חברים טובים ויקרים. עבדנו שעות על גבי שעות בשביל שיר מסכן ע"ש Knockin' On Heavens Door בביצוע של גאנס&amp;רוסס כמובן. הרמנו את הקהל, הופענו בתור השיר השלישי, קיבלתי קצת מחמאות מילדים מי"א ומי"ב על כך ששיניתי את הסולואים ליותר לטעמי. גם מהמחמאות אני לוקח דברים לתקן, ולומד.
אז גם בכיתה י' אני ועוד מספר חברים למגמה לא היינו בTop List של המורה למוסיקה, ככה הוא, לאחרים הוא פשוט מתייחס כמו אל זבל, בסדר שיהיה.
כיתה י"א היה כיף גם כן, המורה האידיוט התחיל לשים לב קצת יותר אלי, כשהרמתי עם שאר חברי ההרכב מהמגמה את השיר Hotel California של The Eagles. הופענו עם השיר הזה בהפסקה באמצע השנה. אחר כך הוצאתי איזה קטע קטן מתוך יצירה של באך, זה היה Fugue in G Minor, אני וחברי יישמנו אותו לקטע הופעה, המורה הזה דווקא דיי החמיא אבל רק לי כשהרעיון היה עוד לפני הביצוע אלא רק רעיון "תשמע ירדן אני חושב שאתה מקשה על חברים שלך, אתה יכול להתמודד עם זה אבל הם לא." זה עיצבן אותי. כי אני לא זילזלתי באף אחד מחבריי. אני האומנם משקיע, אולי טיפה יותר טוב, אבל אני מאמין שכל אחד עם רצון יכול לעשות מה שהוא רוצה. אני ידעתי שנצליח לעשות את זה. שמנו עליו פס בסופו של דבר ועבדנו על הקטע, והוא כמו בכיתה י' עם נוקינ' און, התלהב רק כשסיימנו לעבוד על השיר. הופענו בסופו של דבר עם היצירה הזאת של באך בערב מגמת מוסיקה. דווקא אחרי הערב הוא אמר לי "אני זוכר את האודישן שלך למגמה, אתה הבטחת לי שתשקיע, ואתה באמת השקעת. בשבילי אתה מוסיקאי". אין בי יוהרה. אני לא חפץ בדבריו. האמנם זה מחמיא לקבל מחמאה כזאת ממנו אבל אני לא תופס מעצמי שום מוסיקאי ושום כלום. יש לי הרבה מה להשתפר.
והינה עכשיו- כיתה י"ב, חופשת סוכות. יושב לעצמי עם הגיטרה על ברכיי, פורט מנגינה אחת מהעשרות שהמצאתי, מתאמן על טכניקה מהירה, מתאמן על בלוז של סטיבי ריי וואן וחושב שהפגישה ביני לבין הגיטרה זה הדבר הכי טוב שקרה לי בעולם.
| |
ובזמן האחרון
הימים עברו בסבבה- בבית הספר, בית, הגיטרה, בלי מחשבות מעצבנות.
יום כיפור לא עושה לי רגש כלשהו. אני לא צם כי אני לא מאמין שאני צריך לצום בשביל אנשים שרבתי איתם, בשביל חטאים שעשיתי. אותם אנשים שרבתי איתם ושמרתי להם טינה לא שווים את זה שאני אענה את עצמי בשבילם, וחשבון נפש אני עושה כל יום. אז העברתי את כיפור בדרך אחרת.
כיפור עבר בכיף. העברתי אותו עם החברים הכי טובים שלי. מהערב עד הלילה, ויום לאחר מכן מהבוקר עד הערב. היה ממש כיף, שיחקנו הרבה משחקים של מאנצ'קין - שבהתחלה שנאתי את המשחק הזה בגלל שהוא קצת ילדותי, אבל לאחר מכן, אחרי שהסבירו לי את חוקי המשחק ואת הרעיון שלו, התחלתי לאהוב ולשחק איתם.
סוף השבוע גם עבר דיי בסבבה, אתמול [יום שישי] בערב שיחקנו חברים ואני DND. היה מהנה ביותר למרות שמתתי בשלב מסויים -.-
את רוב היום [שבת] העברתי בנגינה. במקביל אני קצת חולה, השתעלויות וצינון, אבל בנפש אני מרגיש טוב.
בינתיים אני מחזיק תה עם פלח לימון בתוכו, מבריא ולא מפסיק לנגן לרגע.
אהבה? אין. אבל אני שומר על ראש פתוח : P
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
