 כינוי:
RoyalBlood בן: 34
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
נובמבר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | | | | | | |
הוסף מסר | 11/2008
בזמן האחרון....
נעדרתי מלעדכן בבלוג כמספר מכובד של זמן, לא היה משהו כל כך יוצא דופן
שהיה צריך לאזכר, וגם אם כן, אז לא היה לי מצב רוח או בכלל כח לזה. אני מקווה שאחזור לעדכן כמו פעם.
בכ"מ- היה לי טיול שנתי לרמת הגולן בימים שלישי~חמישי - 25-27.11.08 -
היה ממש כיף בטיול, נהנתי מהמון דברים. במיוחד מהרעיון שהייתי עם כל
החברים הכי טובים שלי (עשרה) בקבוצה שקבענו מראש, לא רק באכסנייה, אלא גם
במסלולים ובאוטובוס כמובן. היו המון צחוקים, חוויות בלתי נשכחות.
היו המון סיפורים, למשל-
חבר אחד התחבא כאשר הוא ערום מתחת לשמיכה של חבר אחר באכסניה. אחר כך בא החבר השני וגילה אותו עירום, זה היה פשוט מצחיק חחחח.
היו עוד המון סיפורים, אבל אין לי כח לספר את כולם והם בכלל לא עולים לי לראש משומה.
יש סיפור אחד, שאני ממש לפני רגע דנתי עם עצמי אם לכתוב אותו פה או לא. החלטתי שכן-
יש מישהי בשכבה ששמתי לב שאיכשהו תמיד המבטים שלנו נפגשים. אפילו בין המוני
האנשים ההלוכים והשבים, הרגשתי שהעיניים שלנו נפגשות. זה נמשך בערך שנה,
אולי טיפה יותר.
שמרתי את זה ביני לבין עצמי זמן מה, ואז סיפרתי את זה לאחד מחברי הקרובים, מכונה פה במגיבים כ"דוד הכי טוב", משהו כזה.
אמרתי לעצמי כל הזמן "ירדן אתה סתם פרנואיד" אבל באופן שולל אמרתי לחברי
"אני אומר לך היא מסתכלת עלי!", אני לא זוכר איך הוא הגיב. אני לא זוכר
הרבה דברים גם בלי קשר, דיי סנילי P:
בטיול השנתי הקרח נשבר. העיניים שלנו כל הזמן נפגשו, ובכלל בזמן האחרון
הרגשתי שאני אשכרה מחפש אותה בשביל לבחון שוב אם היא מסתכלת עלי או לא.
סיפרתי את הסיפור לשאר חבריי הטובים וביקשתי מהם לאמת את מחשבותיי אבל במקביל לשמור על פרופיל נמוך, לא לעורר חשש לא רצוי.
שניים או שלושה חברים אימתו את מחשבותיי, זה קרה בערב השני של הטיול בחדר
האוכל. כל הזמן היא הסתכלה עלי, ואפילו חבריי, אני, היא וחברות שלה נשארנו
בין האחרונים ישובים שמה. אני פשוט לא הסתכלתי ושיחקתי את עצמי קורא
הודעות בפלאפון בזמן שחבריי בודקים את השטח.
בא היום לאחר מכן ומאוחר יותר נגמר הטיול. עטתי למחשב כדי לדבר עם ידידה
קרובה במסנג'ר ולספר לה את הסיפור. שמתי לב שהיא דיברה עם אותה אחת
וביררתי ממנה פרטים.
היא אמרה לי בהפתעתי הרבה שהיא שמעה את אותה אחת (שהיה נראה לי שצופה בי)
מזכירה את השם שלי בכך שעשיתי איזה משהו שהצחיק אותה. ידידה שלי אמרה לי
שהיא לא הקשיבה ממש לשיחה אבל ההיא אמרה "ג'ורדן כזה..".
המחשבה הראשונה שעלתה לי לראש הייתה: wtf
השנייה הייתה: למה לעזאזל היא קוראת לי בשם החיבה שלי אם היא בכלל לא מכירה אותי?
השלישית בנוסף הרחיבה: אז היא בסופו של דבר סימנה אותי כיוצא דופן לאור המידע החדש.
אמרתי לידידה שלי לנסות להשיג עוד מידע בשבילי לגבי זה, מניע כלשהו? דלוקה? או שאני סתם כאות בידור? מסקרן ביותר.
היא אף פעם לא באה לדבר איתי, ניסתה להשיג את המסנג'ר או משהו, ולכן אני
בכלל לא מכיר אותה, יודע איך האופי שלה פועל ומה מעניין אותה בחיים. היינו
בכיתה ט' ביחד בכיתה, שגם אז בקושי ודיברנו. כיום אני בכיתה י"ב. אז משך
הזמן ששמתי לב לזה שהעיניים שלנו נפגשות היה שנה ואולי טיפה יותר. מי יודע
כמה זמן היה לפני? האמת כשאני מסתכל במבט לאחור אני זוכר שהעיניים שלי
ושלה עוד היו נפגשות טיפה בכיתה ט', אבל אני לא זוכר שזה היה יותר מדי
מיוחד.
בינתיים אני מחכה לתשובה מידידה שלי שתספר עוד מידע בשבילי לגביה שקשור אליי. מעניין מה יקרה? אני מבטיח שאספר שוב.
 סתם ציור חמוד שנתקלתי באינטרנט ועיצבתי אותו לטעמי בפוטושופ (במקום שחר לבן) | |
השבוע שהיה.
היה בסדר. לפחות מה שאני זוכר ממנו. בזמן האחרון אין לי עצבים לאנשים מהמסנג'ר, ואני מוציא עליהם את רוב העצבים שלי. עונה בקרירות או פשוט לא עונה. מצטער.
קיבלתי את המבחן בתולדות. הציון היה 97. האמת היא שבהתחלה הוא היה 90, ואז שמתי לב שלא עשיתי שני סעיפים, פשוט שכחתי מהם או לא ראיתי. די התבאסתי בקולניות ואז המורה לתולדות נתנה לי את האפשרות להשלים את הסעיפים האלה בבית. אמרתי לה שאני יכול להלשלים אותם גם עכשיו, ומיהרתי לעבודה. חבר התלהב שזכרתי כל כך הרבה מחומר שלא נגעתי בו שבוע. אחר כך הגשתי לה את הסעיפים והיא העלתה לי את הציון ל-97, מאושר עד הגג.
המבחן בתנ"ך היה נחמד. לא היה האמנם מספיק זמן לדעתי (שעה אחת שהיא + תוספת זמן בשביל 4 שאלות שלכל שאלה היו כמה סעיפים), ממש שחיתות :\ סיימתי את המבחן המזורגג הזה בלחץ. אבל לפחות עשיתי את כולו עם ביטחון. בקושי התכוננתי אליו. ז"א קראתי את כל המחברת וזהו. העקרון הוא לזכור בת"ך את התבניות ולא את הסיפורים והפרושים עצמם (שאת הפירוש אפשר להסיק לבד מהטקסט), לעומת כמה אנשים מהכיתה שלי שחרשו את הנשמה ועוד קראו חומר לפני המבחן. הסברתי להם שאין טעם בלשנן את הטקסט אבל הם רק שללו אותי. נראה לגבי זה.
אתמול הייתי אצל סבתא בשישי, אכלתי טיפ טיפה ארוחת ערב ואז יותר מאוחר יצאתי עם חבריי למסעדה (שזה סתם היה תירוץ להפגש). היה נחמד, נתתי למלצרית להמליץ לי על הפסטה הכי טובה, שבהתחלה שקיבלתי את המנה דיי הרתיעה אותי אבל הייתה טעימה בשלב מסויים.
ראיתי אתמול את הסרט V for Vendetta. דיי התבאסתי מהסוף. למה הוא היה צריך למות? האמת היא שאני יודע את התשובה כבר, והיא דיי הגיונית. אבל אני שונא סרטים שהם לא happy end, זה גורם לי אי נוחות כזאת. אני יכול לומר בבירור שהדמות השפיעה עלי מאוד, כי אתמול, לפני שהלכתי לישון, אני פשוט הרגשתי שאני הולך לחלום חלום שאיכשהו קשור לסרט הזה. וכך היה. חלמתי שאני עובר בין ייקומים שונים ואני איכשהו קשור לונדטה. אין לי מושג איך. זה היה כל כך שהייתי פעם אחת ביקום כזה, ואז ביקום שונה. אני זוכר שהיו איתי עוד שני אנשים, אבל אני לא זוכר מי הם היו. חבל.
You may call meV
| |
סערת רגשות
במקביל לזה שאני מרגיש מדוכדך, מעוצבן, בודד, אני גם מרגיש שמח, משוחרר, ובעל חיי חברה.
אני מרגיש שכל העולם מתאהב סביבי ורק אני נשאר הגולם שבמעגל. סוג של קינאה כזאת. זה משגע להדלק על מישהי כל פעם מחדש ובסוף לא הולך כלום, בין אם היא פנויה והיא לא בקטע, ובין אם היא תפוסה ואני צריך לרדת מזה.
לפעמים בא לי לקחת תרמיל ולחיות על איזה הר ברמת הגולן, רחוק מכולם, להיות בודד. זה מדכא לראות שכולם מתאהבים חוץ ממני, כאילו שואבים ממני את השמחה.
אתמול הייתה פגישת חבר'ה אצלי בבית, עשינו שטויות עם המצלמה (שכבר את התמונות העלתי לפייסבוק), הלכנו לתחנת דלק שקרובה לבית שלי בשביל לקנות משהו לשתות וגרעינים, וצחקנו כל היום.
ירדן, שמרגיש שהוא בודד למרות שיש לו את החברים הכי טובים בעולם.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
