סיפורי ט"ה

פרק 9

“או זה אתם..כנסו אני מחכה לכם" אמר שון פותח את הדלת לרווחה, שניהם נכנסו לבית בחשדנות הדלת נסגרה מאחוריהם, שניהם הסתובבו לאחור היו שם עוד שני ערפדים חוץ משון, שון הנהן להם והם תפסו את ביל וטום מאחור בידים, “מה אתה עושה? שחרר אותנו!” טום מיד תקף, “תרגעו אני חייב להיות בטוח שלא תוכלו לברוח ולעשות שטויות אז אני שם אתכם עד מחר בחדר מבודד" אמר שון, “מה? מה אנחנו חיות?! “ צעק טום , שני הערפדים סחבו את ביל וטום בכוח אל תוך חדר בבית של שון, הם הכניסו אותם ונעלו מבחוץ, החדר היה בינוני, היו שם שני מיטות, מקרר קטן, עוד חדרון עם שירותים, ושני כורסאות מול טלוויזיה שטוחה שהייתה תלויה על הקיר . “בנים!” שניהם לפתע שמעו , הטלויזיה נדלקה שון הופיע שם , “מה אתה רוצה?!” טום תקף אותו , “שבו על הכורסאות" הוא אמר , “ואם לא בא לי?” שאל ביל , הוא שנא פשוט שאומרים לו מה לעשות, “אתה רוצה לדעת מה קורה מחר או לא?” שאל שון, ביל תקע מבט עצבני במסך ולאחר מיכן התיישב באחת הכורסאות וטום התיישב אחריו , “אוקי נתחיל מזה שאם המשפחה וחברים שלכם חשובים לכם, אתם תהיו מוכרחים לשתף פעולה" אמר שון , “מה?” שאל טום מביט במסך כלא מבין, “זאת אומרת שהגורל של האנשים הקרובים אליכם בידיים שלכם!” הוא אמר ולחץ על כפתור מסויים , על המסך הופיע ריבוע קטן ובו ראו חדר לא גדול , בחדר ישבו קשורים לכיסאות סימון-אמא של התאומים, גוסטב, גיאורג ואנדי ואפילו הכלבים שלהם, “אתה חולה נפש !!! תשחרר אותם מייד!!” צרח ביל וקם מכורסה, “בדיוק מה אתה חושב שאתה עושה אתם?!?!” גם טום קפץ ממקומו, “תרגעו הם רק בני ערובה כדי שתשתפו פעולה וחוץ מזה כשהעולם ייחרב הם ינצלו כי הם פה באזור שויליאם יציל" הסביר שון וכיבה את הריבוע עם התצוגה לחדר ההוא , “זה ממש לא יפה מצידך לערב משפחה וחברים!” אמר ביל והתיישב בחזרה בשילוב ידיים , “מה שתגיד בכל אופן....כדי שהנשמה של ויליאם תתאחד...הוא צריך גוף אחד...”שון התחיל להסביר , “נו....” אמר טום שהיה לחוץ כבר לדעת , הוא גם התיישב בחזרה לכורסה, “וכדי לשחרר נשמה מגוף של בנאדם , הבנאדם צריך למות..” שון המשיך , “אתה רוצה לומר שאחד מאיתנו צריך למות?!” צרח ביל, “כן....אבל..” שון המשיך להסביר אך נקטע באמצע , “אין מצב! אף אחד מאיתנו לא יוכל לחיות בלי השני!” טום תקף אותו , “אף אחד מכם לא בדיוק יחיה" אמר שון , “מה?!” צווח ביל בהיסטריה, “ברגע שהנשמה של ויליאם תתאחד באחד מהגופים שלכם , הוא יהיה וילאים... עם המחשבות, רגשות וזיכרונות של וילאים רק בגוף של אחד מכם" הסביר שון, “מה? אין מצב!” צעק טום,”אז בגלל זה היילי ביקשה סליחה ואמרה שאני לא אסלח לה לעולם" מלמל לעצמו ביל , “קודם כל עם המשפחה והחברים חשובים... אתם תעשו זאת " אמר שון ושוב הדליק את הריבוע , “ברגע שתחליטו שלא ,אנחנו נתחיל להתעלל בהם ולהרוג אותם אחד אחרי השני אל מול עינכם " אמרה שון ,”ומי מאיתנו צריך למות?” שאל ביל , הוא באמת שלא רצה לשמוע את התשובה אך לא הייתה לו ברירה , “זה אתם תחליטו" אמר שון, “אני! אין מצב שאתם פוגעים בביל!” התפרץ טום , “לא טום! אין מצב!” ביל התחיל לצעוק עליו , “חכו רגע לא שמעתם הכול... “ שון עצר אותם, שניהם החזירו את המבטים למסך , “רק מי שהורג את הבנאדם שבו מסתתרת הנשמה יכול לקבל לתוכו את החלק השני של הנשמה...” אמר שון , “ו....מה זה אומר?” שאל ביל למראת שכבר הבין , “שאחד מכם יצטרך להרוג את השני" אמר שון ושניהם קפאו במקום ,”מה?!?!?!” הם צווחו בפה אחד לאחר מספר שניות , “כן כן זה או אתם או המשפחה והחברים שלכם תחליטו עד מחר בהצלחה ולילה טוב " אמר שון וכיבה את המצלמה שממנה שידר לטלוויזיה ההיא, “טוב ביל... אין מצב שאני הורג אותך … אתה הורג אותי!” קבע טום , “מה?! השתגעת? אני בחיים לא אפגע אפילו בזבוב נראה לך שאני היה מסוגל להרוג בנאדם ובמיוחד כשזה אתה?!?!!?” ביל התחיל להשתגע , “אין לך ברירה ביל ...אתה האח הקטן ואני לא אפגע בך" אמר טום , “קטן?! אנחנו תאומים! שכחת? 10 דקות לא אומר כלום!” צעק ביל ,”אני לא מתווכח אתך ביל ...אני לא הורג אותך לא משנה מה!” החליט טום , “כן ותחייה עם המצפון שמול העיניים שלך בגללך הרגו את כל החברים ואת אמא?” שאל ביל , “אוף אני לא יודע מה לעשות אין לנו הוכחה שבאמת מחר יום הדין ושבאמת צריך ששתינו נמות או לפחות אחד מאיתנו בגלל שטויות כאלה!” אמר טום וזרק את עצמו על אחת המיטות , “כן אז איך תסביר את זה שננשכתי ע"י ערפד ולא קרה לי כלום...” שאל ביל מתיישב על המיטה השנייה, “אני לא יודע בוא לא נחשוב על זה עכשיו ולא נריב...רוב הסיכויים שזה היממה האחרונה שלנו בחיים "אמר טום ,”כן בחיים לא חשבתי שזה יקרה לנו בגיל כזה צעיר..אני לא רוצה למות...”מלמל ביל ובעיניו נראה ברק, יצא לו הרבה פעמים לחשוב על המוות בחיים אבל כשזה הגיע לרגע האמת הוא הבין שהוא לא באמת אי פעם חשב על זה כעל מציאות , “טום אנחנו עדיין כל כך צעירים ולא הספקנו עוד הרבה בחיים , עדין לא מצאתי את האהבה שלי ...” אמר ביל מביט בטום עם מבט כל כך אומלל , “כן תמות בתול.. אמרתי לך שהיית צריך להיות כמוני" אמר טום ברוגע, “איך אתה יכול עוד לצחוק ברגעים כאלה?” ביל התחיל לצעוק עליו, “תרגע... קודם כל תסתכל על החלק החיובי , הספקנו המון.... הגשמנו את החלום ההכי גדול שלנו ...הלהקה , ביקרנו כמעט בכל העולם והחיים שלנו היו הכי מעניינים שאפשר , חוץ מזה אם גם ככה הסיטואציה גרועה לא צריך להחמיר אותה פשוט תחייך ותיזכר בכל מה שהספקנו " אמר טום ,”אולי אתה צודק... “אמר ביל ונישכב ,שניהם שכבו כשעה שקועים במחשבות נזכרים בכל הרגעים שהיו להם בחיים מידי פעם מעלים אף חיוך, “אתה יודע אם זה הלילה האחרון שלי אני לא רוצה לישון" פלט לפתע ביל, “כן..זוכר את היום ההוא שברחנו ליער כדי לנסות סיגריה?” שאל טום , “כן איזה טיפשים היינו" אמר ביל וצחקק מעט, “והיום שברחנו מהמסעדה בלי לשלם...” אמר ביל, “כן...והיום ההוא ש...” וככה המשיך כל הלילה שניהם פשוט שכבו והעלו זיכרונות אחד עם השני .

יום למחרת זה הגיע, יום הדין, השעה הייתה 6 בבוקר מסך הטלוויזיה נדלק , “בוקר טוב בנים"אמר שון שהופיע שם שוב , אף אחד מהם לא טרח לענות שניהם פשוט העבירו את מבטם העייף למסך , “אוקי סוף העולם אמור להיות בשעה 12 בדיוק בצהרים אני מכניס אליכם עכשיו שני אקדחים מלאים כדורים, אל תנסו להתאבד אם אכפת לכם מאמא שלכם והחברים" אמר שון והדליק שוב את הריבוע שבו רואים מה קורה בחדר עם אמא והחברים שלהם לאחר מיכן הדלת לפתע נפתחה שני ידיים הוכנסו לבפנים והניחו על הרצפה שני אקדחים והדלת נסגרה בחזרה במהירות.

"אני אל נוגע בזה!” אמר ביל וקם לישיבה משלב את ידיו ,טום לא אמר דבר הוא קם מהמיטה וניגש לדלת הוא התכופף והרים אקדח אחד , “טום?! מה אתה עושה?!” ביל נלחץ מעט , טום לא ענה לו הוא הסתובב אל ביל וניגש אליו , “טום?!” ביל שאל שוב מביט לו לעיניים מלמטה , “בוא נגמור עם זה ישר" לפתע אמר טום , הוא הרים את האקדח וטען אותו

מזכירה פרק הבא אחרון