אריקה שכבה על מיטתה, מביטה בחלון של חדרה, במכוניות החולפות על הכביש. היא הרימה את ראשה מהכרית, שהיתה מכוסה בכיסוי סגול, וחיפשה בעיניה את האלבום הישן על המדף שמולה. כשמצאה אותו הוציאה אותו מבין הספרים על המדף. היא שמה את אוזניות הנגן, שהיה מונח לצד מיטתה, באוזניה, ודיפדפה בין השירים כדי למצוא את השיר האהוב עליה.
Blackbird singing
in the dead of night
Take these broken wings
and learn to fly
All your life
You were only waiting
for this moment to arise
היא זימזמה בלחש את הפזמון. אריקה פתחה את האלבום, מדפדפת בתמונות. נזכרת באירועים, בהתרחשויות שבהן צולמו התמונות. כהרגלה, היא דילגה על שני דפים, שהיו מוצמדים במהדקי נייר. היא שיחקה בשיערה החום, מתבוננת בתמונות בעיניה הירוקות-חומות, וחשבה לעצמה עד כמה היא לא רוצה לחזור לשם.
Blackbird singing
in the dead of night
Take these sunken eyes
and learn to see
All your life
You were only waiting
for this moment to be free
היא סגרה את האלבום, והניחה אותו ליד המיטה. היא הניחה את ראשה על הכר, והמשיכה להקשיב לשיר.
Blackbird fly
Blackbird fly
Into the light
of the dark black night
המוזיקה המשיכה לנגן.
Blackbird fly
Blackbird fly
Into the light
of the dark black night
דמעה זלגה על לחייה. היא נזכרה בכל החברות שלה, בכל הידידים שלה, ב...לא. היא חייבת למחוק את המחשבות האלו מהראש שלה. היא במקום חדש עכשיו, מספיק.
היא הכניסה אל האלבום לאחת המגירות, ונעלה אותה במפתח.
Blackbird singing in the dead of
night Take these broken wings
and learn to fly
All your life
You were only waiting for this moment to arise
You were only waiting for this moment to arise
You were only waiting for this moment to arise
דמעה נוספת זלגה על לחייה.
חצי שנה לפני כן-
"אריקה! בוקר! יאללה יאללה-" צעק לאריקה אבא שלה, מעבר לדלת. "דוב קואלה" היא ענתה. מאז שהיתה קטנה, זה היה הסימן המוסכם בניהם, שמסמן שהיא ערה. "היום הראשון בכיתה י'... את בתיכון, קטנה!" אריקה הזדקפה במהרה. "הבטחתי לדפני ולאפריל שאני אלך איתן היום!" היא נזכרה, ממהרת לכיוון הארון שלה, לבחור בגדים. ברגע שסיימה, חטפה את התיק מהכניסה, ורצה לכיוון המדרגות של הבניין בו גרה. "ביי אבא! ביי אמא! ביי דור!" היא זרקה לכיוון היושבים סביב שולחן האוכל, ורצה מחוץ לדלת. דור גורשטיין היה האח הקטן של אריקה, והוא עלה לכיתה ו'. אריקה חשבה שהוא מעצבן, וחושב שהוא יודע הכל. אבא של אריקה, צבי גורשטיין, היה עיתונאי, שכתב טורים סאטיריים לעיתונים נחשבים. הוא עבד מהבית, וחיכה לדור ואריקה כל יום כשחזרו מבית הספר עם ארוחה חמה. אילנית גורשטיין, אמה של אריקה, היתה עורכת דין מצליחה במשרד ידוע, אבל לדעת אריקה היא השקיעה בה ובדור כמה שיכלה.
"ריק! איזה כיף לראות אותך! לא התראנו המון זמן! מאז..." דפני, חברתה הטובה של אריקה, חיכתה לה במדרגות הבניין. "מאז שלשום, בלונדה, אבל גם אותך כיף לראות. יש לך מושג איפה אפריל?" אריקה המשיכה את דבריה של דפני, שנעצרה לחשוב מתי הן התראו לאחרונה. "לא, לא ראיתי אותה. נראה לך שהיא זוכרת שקבענו ללכת ביחד ביום הראשון בתיכון? זה היה כבר לפני חודש, ובינתיים היא הספיקה להיות ב... אמא'לה!" דפני קפצה מבהלה, כשמישהו הבהיל אותה מאחור. "נראה לך ששכחתי? הא? ככה? סבבה. ברוגז!!!" אמרה לדפני אפריל, שהיתה "המבהילה המסתורית". "אפריל! איך היה בלונדון? היו בנים חמודים? הבאת לי את הטלפון שלהם?" חיבקה את אפריל, ועשתה לה פרצוף מסכן. "כן, היו בנים חמודים, ולא, לא הבאתי לך את הטלפון שלהם, כי לא דיברתי איתם, כי אני, דארלינג, יוצאת עם הבחור הכי חמוד בעולם, שנעמד עכשיו בדיוק מאחו..." "אמא'לה!" צעקה שוב דפני, מגלה שהפעם היה זה טומי שהבהיל אותה. "...ריך." סיימה אפריל את המילה, מתפוצצת מצחוק. "מה שלום אהובתי?" שאל טומי את אפריל, שעדיין צחקה. "שלומי טוב, מה שלום "מאה בוי"?" שאלה אותו אפריל, נתלת על צווארו בחיבוק. "היי! זה לא אשמתי שהממוצע שלי יותר גבוה משל כולכם ב20 נקודות לפחות?" אמר טומי, מחקה את הפרצוף הנעלב של אפריל. "לא נכון!" קפצה דפני. "משלי הוא כמעט כפול!" לדפני היה ממוצע שישים, אבל לא נראה שזה כל כך הטריד אותה. "תפגיני טיפשות בכל מקום ותגיעי רחוק" אמרה אריקה בחיוך. "מוכנות ליום הראשון בתיכון?" שאל טומי. "מוכנות" ענינו שלושתינו פה אחד, והתחלנו לצעוד לכיוון בית הספר. "זו הולכת להיות שנה כל כך שונה מכל מה שהיתה לי עד עכשיו." חשבה אריקה בעודה נכנסת בשער בית הספר. והיא לא ידעה כמה היא צודקת.
____________________
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
