סיפורים ועד קצת

היא עמדה וציפתה.
היא ציפתה לנסיך שלה, הרוכב על הסוס הלבן.

היא חיכתה, וחיכתה. זה נראה לה כמו נצח. היא דמיינה אותו לבוש בגדי פאר, שיניו צחות, שיערו כצבע השמש, עיניו כחולות כצבע הים. גופו חסון ויפה.
קולו ערב, וידיו רכות. הוא נאמן, לא פלרטטן, רומנטיקן.
היא נאנחה. אולי היא מפנטזת קצת יותר מידי? היא חיכתה שעה. ועוד שעה. ונסיכה לא הגיע.
היא נכנסה לחדרה והלכה לישון.
כל יום הנסיכה חיכתה וחיכתה, והנסיך לא הגיע. למה? כי כזה נסיך לא קיים.


ברוכים הבאים לבלוג סיפורים שלי :) רובם על החיים, חלק לא :) בקרוב עיצוב.
3>

נול .